ע"א 32740-11-25 — פרשמרקט בע"מ נ. חוה מזור

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 32740-11-25 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן המערערת: פרשמרקט בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. חוה מזור 2. היועצת המשפטית לממשלה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 20.7.2025 בת"צ 40267-12-23 שניתנה על ידי כבוד השופט מוחמד עלי תאריך הישיבה: י"ח באייר התשפ"ו (5.5.2026) בשם המערערת: עו"ד דרור סברנסקי בשם המשיבה 1: בשם המשיבה 2: עו"ד דוד מזרחי עו"ד עומרי מנור פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מוחמד עלי) מיום 20.7.2025 בת"צ 40267-12-23, במסגרתו נדחה, בחלקו, הסדר הסתלקות מתוגמלת בין המערערת למשיבה. רקע והשתלשלות האירועים ביום 19.12.2023 הגישה המשיבה, גב' חוה מזור, בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המערערת, פרשמרקט (להלן: המבקשת המייצגת ו-פרשמרקט, בהתאמה). בבקשת האישור נטען כי פרשמרקט לא הציגה את מחירי מוצרי הטבק בסניפיה, ובכך הפרה את החובות החלות עליה לפי דיני הגנת הצרכן, ואינה מסמנת את מחירי המוצרים הנמכרים. בקשת האישור נסמכה על פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: החוק), שענייננו: "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו", והיא ביקשה סעדים שונים הכוללים, צו המורה לפרשמרקט לפרסם את מחירי מוצרי הטבק שהיא מוכרת; פסיקת פיצוי כספי ללקוחות פרשמרקט בגין נזק לא-ממוני; והשבת ההפרש בין המוצר הנמכר ובין מחירו המוזל של מוצר זה ללקוחות. מנגד, עמדתה של פרשמרקט, שהוצגה במענה לפניות מקדימות מטעם המבקשת המייצגת, הייתה שלא חלה על פרשמרקט כל חובה חוקית לפרסום מחירי מוצרי טבק; אדרבה, נטען כי חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון, התשמ"ג-1983 (להלן: חוק איסור פרסומת) משמיע איסור גורף לעשות כן. ביום 13.10.2024, עוד בטרם הוגשה תשובת פרשמרקט לבקשת האישור, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת להסתלקות מתוגמלת בהתאם לסעיף 16 לחוק (להלן: בקשת ההסתלקות). במסגרת בקשת ההסתלקות נקבע מנגנון הסדרה עתידית, ובו התחייבה פרשמרקט כי בתאי מכירת מוצרי טבק המצויים בסניפי הרשת יוצגו המחירים על גבי מחירון, שיוצב במקום בולט ונראה לעין (להלן: הסדר הצדדים להצגת המחירים). זאת, בכפוף לאישור בית המשפט, וככל שלא יחול שינוי בדין שיאסור התנהלות שכזו. ההסדר כלל רכיב נוסף, שעניינו "הטבה", לפיה פרשמרקט התחייבה כי מחיר מוצרי הטבק הנמכרים יהיה נמוך יותר ממחירו של מוצר זהה בהשוואה ללפחות אחת מרשתות המזון האחרות, וזאת למשך 24 חודשים או עד שההפרש בין המחירים יגיע לשווי כולל של 600 אלף ש"ח, לפי המוקדם (להלן: רכיב ההטבה). הצדדים הסכימו על מנגנוני פיקוח שונים על הוראות ההסדר, וכן על המלצה לתשלום גמול ושכר-טרחה למבקשת המייצגת ולבא-הכוח המייצג בסך כולל של 120 אלף ש"ח בתוספת מע"מ. הצדדים ביקשו להימנע מפרסום בקשת ההסתלקות ומהעברתה ליועצת המשפטית לממשלה (להלן: היועצת), אך בהחלטת בית המשפט קמא מיום 27.10.2024, נדחתה עמדה זו, ונקבע שיש לפרסם את הבקשה ולהעבירה ליועצת. זאת מאחר שהבקשה מעוררת שאלה משפטית רוחבית. ביום 3.7.2025 הוגשה עמדת היועצת, שהודיעה כי היא מתנגדת לבקשת ההסתלקות. תחילה, ציינה היועצת כי לאור מאפייני הבקשה, דומה כי היה מקום להגישה כבקשה לאישור הסדר פשרה, לפי סעיף 18 לחוק. לגופו של עניין, היועצת התנגדה להסדר הצגת המחירים שפורט בבקשת ההסתלקות, וטענה כי הסדר זה עומד בסתירה ללשונו ולתכליתו של חוק איסור פרסומת, האוסר על הצגת מחירון מוצרי טבק ועישון לכלל הלקוחות. היועצת הוסיפה כי אמנם לא ניתן להציג בגלוי את מחירי מוצרים אלה לכלל הלקוחות, אך הפרשנות הראויה של כלל הוראות הדין בעניין היא כי על עוסק המוכר מוצרי טבק ועישון להחזיק קטלוג של מחירי מוצרים אלה, שיהיה נגיש רק ללקוח המבקש לרכוש אותם (להלן: הצעת היועצת להסדר הצגת המחירים). עוד נכתב כי רכיב ההטבה אינו מיטיב כלל ועיקר עם חברי הקבוצה, ולמעשה מדובר "בהתחייבות בעלת פוטנציאל ממשי לגרימת נזק לבריאות הציבור" (שם, בסעיף 21). חלף זאת הציעה היועצת כי שווי ההטבה (600 אלף ש"ח) יועבר לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד, שהוקמה לפי סעיף 27א לחוק (להלן: הקרן). נוכח כל האמור לעיל, סברה היועצת שאין מקום לאשר תגמול במסגרת בקשת ההסתלקות, מאחר שהבקשה אינה מקדמת את האינטרס הציבורי (ולמעשה, היא פוגעת בו). ביום 20.7.2025 ניתן פסק הדין מושא הערעור, בגדרו התקבלה הבקשה לאשר הסתלקות מהתובענה הייצוגית, אולם נדחו ההסכמות באשר להסדר הצדדים להצגת המחירים, רכיב ההטבה, וכן באשר לתשלום גמול ושכר הטרחה. בית המשפט אימץ את עמדת היועצת בשאלה שעמדה בלב בקשת האישור, ופסק כי חיוב פרשמרקט להציג קטלוג מחירים גלוי של מוצרי טבק (סעד עליו הסכימו הצדדים), עומד בסתירה לחוק איסור פרסומת, וכי חוק זה הוא דין מאוחר וספציפי, הגובר על ההוראות הכלליות של חוק הגנת הצרכן. בית המשפט הוסיף כי בדיון בפניו הודיעו המבקשת המייצגת ופרשמרקט כי הן מוכנות לאמץ את הצעת היועצת להסדר הצגת המחירים. אשר לרכיב ההטבה, נקבע כי רכיב זה חוטא לתכלית החקיקה, משום שהוא עלול לתמרץ רכישת מוצרי טבק, ומשכך הוא מעורר קשיים ניכרים, ועומד בסתירה לחוק ולאינטרס הציבורי של הפחתת נזקי העישון. לבסוף, נפסק כי אין הצדקה לאשר תגמול כלשהו למגישי בקשת האישור במסגרת ההסתלקות, שעה שהטענות המשפטיות שבבקשת האישור נדחו במלואן, ובהיעדר תועלת ממשית לקבוצה עקב בקשת ההסתלקות עצמה (להבדיל מתועלת שצמחה לצדדים בשל קבלת הצעת היועצת להסדר הצגת המחירים). על כן, נקבע כי חלף תשלום גמול ושכר טרחה בסכום שהומלץ על ידי הצדדים (120 אלף ש"ח) תעביר פרשמרקט סכום זה לקרן. על רכיב זה של פסק הדין, ועליו בלבד, הגישה פרשמרקט את הערעור דנן. בתמצית, פרשמרקט טוענת כי משנדחה הסדר הפשרה, לא היה מקום לחייבה בהעברת סכום כלשהו לקרן, וזאת משני טעמים: ראשית, מאחר שלבית המשפט כלל אין סמכות להורות על העברת גמול ושכר הטרחה עליו המליצו הצדדים לקרן, כאשר המלצת הצדדים ניתנת במסגרת בקשה להסתלקות מתוגמלת. שנית, נטען בנסיבות העניין לא הייתה כל הצדקה לחייבה בתשלום כלשהו במסגרת ההליך, שהרי בית משפט קמא קבע כי פרשמרקט לא הפרה את הדין, ומכיוון שבקשת האישור לא הניבה תועלת לקבוצה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים בדיון קדם-ערעור מיום 5.5.2026, אציע לחברי וחברתי כי נעשה שימוש בסמכותנו לפי תקנות 138(א)(3) ו-138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 138), ונורה על קבלת הערעור, ועל ביטול ההוראה בפסק הדין, לפיה על פרשמרקט להעביר סכום של 120 אלף ש"ח לקרן. הערה דיונית: כידוע, תקנה 138 מקנה לבית המשפט סמכות להורות הן על דחיית ערעור, והן על קבלתו, מבלי לקיים דיון בעל-פה במותב תלתא. עם זאת, במקרה הרגיל, לא יורה בית המשפט על קבלת ערעור לפי תקנה 138 לפני שהוגשו תשובות בכתב לערעור (בהתאם לתקנה 138(א)(2)). בענייננו, לא ראיתי מקום לפעול כך, נוכח עמדת המשיבות. המבקשת המייצגת אדישה לתוצאת הערעור, מאחר שממילא התשלום אותו תוקפת פרשמרקט הועבר לקרן – ולא אליה, ובדיון קדם-הערעור הבהיר בא-הכוח המייצג שהוא אינו מתנגד לערעור פרשמרקט (פרוטוקול דיון קדם-הערעור מיום 5.5.2026, עמ' 2, ש' 5). גם בא-כוח היועצת הודיע כי היא מותירה את ההכרעה ביחס למקרה הקונקרטי לשיקול דעת בית המשפט, תוך שהבהיר כי במישור העקרוני עמדת המדינה היא שלבית המשפט יש סמכות להורות על העברת תשלום לקרן גם במסגרת בקשה להסתלקות מתוגמלת (שם, עמ' 1, ש' 4-3). כידוע, נקודת המוצא היא, שככלל, אין לפסוק במסגרת הסתלקות גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבא-כוח הקבוצה (להלן: מייצגי הקבוצה). יחד עם זאת, הסתלקות מתוגמלת הינה אפשרית, ואולם עדיין מדובר בחריג לכלל (לשיקולים שעל בית המשפט לשקול בהחלטה בדבר אישור תגמול בגין הסתלקות, ראו: ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פסקאות 28-27 (5.8.2018); ע"א 3283/21 עיריית תל אביב-יפו נ' תנועת אומ"ץ – אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי, פסקאות 16-12 (3.4.2022)). פרשמרקט העלתה טענות נגד הסטת הסכומים שנפסקו כגמול ושכר טרחה לקרן הן במישור הפרטני והן במישור העקרוני. טענתה הפרטנית של פרשמרקט היא שלא היה מקום לחייבה בתשלום כלשהו בהליך זה, משעה שהסדר ההסתלקות אליו הגיעו הצדדים נדחה למעשה על ידי בית המשפט (לאור עמדת היועצת), והתקבלה עמדתה המהותית של פרשמרקט באשר לתחולת חוק איסור פרסומת. ואכן, עיון בפסק הדין מלמד כי בית המשפט דחה את כלל הטענות שהעלתה המבקשת המייצגת בבקשת האישור, ואף דחה את הרכיבים המהותיים בבקשת ההסתלקות (הסדר הצדדים להצגת מחירים ורכיב ההטבה). בית המשפט קמא קבע כי טענת המבקשת המייצגת לפיה על פרשמרקט להציג קטלוג מחירים למוצרי הטבק, מנוגדת להוראות חוק איסור פרסומת, ועל כן "מלכתחילה בקשת האישור נועדה לכישלון" (פסק הדין, בפסקה 37). עוד הוסיף בית המשפט כי פרשמרקט אומנם הסכימה לפעול בהתאם להצעת היועצת להסדר הצגת המחירים, אך "תועלת זו אינה פרי מאמציהם של המבקש ובא הכוח המייצג, ששאפו לתוצאה אחרת נוגדת" (שם, בפסקה 38), ולכן תוצאת ההליך קרובה הרבה יותר לעמדה ההתחלתית שהציגה פרשמרקט במענה לפנייה המקדמית מאשר לעמדה שהוצגה בבקשת האישור. במילים אחרות, נמצא כי ההליך הייצוגי, כפי שהוגש, אף לא הניב תועלת של ממש לחברי הקבוצה או לציבור. משאלה הם פני הדברים, לא הייתה כל הצדקה מבוררת לחייב את פרשמרקט בתשלום כלשהו לחברי הקבוצה, אף לא בתשלום לקרן. ודוק, התשלום לקרן איננו צדקה או נדבה, אלא תשלום לציבור הרחב עקב התנהלות לקויה של הנתבעת (סעיפים 20(א)(3) ו-20(ג)(2) לחוק). לכן, משמצא בית המשפט קמא לסלק את בקשת האישור לא על פי הסדר ההסתלקות המתוגמלת שהציגו הצדדים, אלא על בסיס אימוץ עמדת היועצת, לפיה אין בסיס לטענות שהועלו בבקשת האישור לגופן, אף לא באופן לכאורי – משכך נקבע, לא היה מקום לחייב את בתשלום כלשהו פרשמרקט במסגרת ההליך הייצוגי (וזאת גם אם הביעה נכונות לשלם סכום מסוים, כקנייה של סיכונים, במסגרת הסדר ההסתלקות שנדחה על ידי בית המשפט). שעה שמצאתי לקבל את טענותיה של פרשמרקט במישור הפרטני, ומשלא התקיים בעניין זה דיון ממצה בהליך דנן, איני רואה מקום לדון בטענה העקרונית שהעלתה המערערת, לפיה אין לבתי המשפט כלל סמכות להסיט לטובת הקרן סכומים שהומלצו כגמול ושכר טרחה במסגרת בקשות מוסכמות להסתלקות מתוגמלת (להבדיל מסכומי גמול ושכר טרחה עליהם המליצו הצדדים במסגרת הסדרי פשרה. לסמכות זו ראו: ע"א 6121/21 כרמי נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ, פסקה 8 (27.12.2021); רע"א 2957/17 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז נ' שוורצמן, פסקה 24 (17.3.2024); רע"א 1394/24 אופטיקה הלפרין בע"מ נ' זיס, פסקה 25 (24.4.2025)). די לנו לצורך קבלת הערעור, בקביעה שבמקרה דנן, לאור ההתפתחות הפרטנית המתוארת לעיל, בוודאי לא הייתה הצדקה להורות על הסטה כאמור, ואין צורך שנרחיב מעבר לכך. סוף דבר: אציע לחברי ולחברתי כי נקבל את הערעור, כך שהתשלום על סך 120 אלף ש"ח לקרן, כאמור בסעיף 43(ד) לפסק דינו של בית משפט קמא – יבוטל (וככל ששולם לקרן – יושב לפרשמרקט בצירוף התשואה שצמחה מהם לקרן, ככל שצמחה תשואה כזו). נוכח עמדת המבקשת המייצגת והיועצת, שהותירו את תוצאת הערעור לשיקול דעת בית המשפט, אציע כי לא נעשה צו להוצאות בערכאתנו. עופר גרוסקופף שופט השופט יחיאל כשר: אני מסכים. יחיאל כשר שופט השופטת רות רונן: אני מסכימה. רות רונן שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט עופר גרוסקופף. ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ז (04 אוקטובר 2026). עופר גרוסקופף שופט יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת