פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 32143-09-25
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופטת רות רונן
העותר:
איגוד החובבים הישראלי לפיתוח הגוף
נגד
המשיבים:
1. שר התרבות והספורט
2. משרד התרבות והספורט
3. "אילת" התאחדות ישראלית לספורט תחרותי שאינו אולימפי
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד עפרה שרון; עו"ד אבישי איפרגן
בשם המשיבים 2-1:
בשם המשיבה 3:
עו"ד הדס ערן; עו"ד יעל הרבסט
עו"ד רז גלזנר-שגיא
פסק-דין
השופטת רות רונן:
עניינה של העתירה שלפנינו בשאלה האם איגוד החובבים הישראלי לפיתוח גוף (להלן: העותר) זכאי להמשיך ולקבל תמיכה כספית בהתאם ל"מבחנים לחלוקת תמיכות של משרד התרבות והספורט בהתאחדויות ספורט, באיגודי ספורט, באגודות ספורט ובמועדוני ספורט" (להלן: מבחני התמיכה או המבחנים).
מבחני התמיכה, המפורסמים מכוח חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן: חוק יסודות התקציב), קובעים את שיעור התמיכה התקציבית שיקבלו איגודי ספורט שונים. בתוך כך, מבחינים מבחני התמיכה בין שיעור התמיכה באיגודי ספורט אשר עוסקים בענפי ספורט אולימפיים, לכאלה העוסקים בענפים שאינם אולימפיים, קרי – אינם משתתפים במשחקים האולימפיים. בין השנים 2007 ל-2021, קיבל העותר תמיכה בהתאם לעמידתו במבחני התמיכה, כענף ספורט שאינו אולימפי.
בשנת 2021 שונו מבחני התמיכה, ונוספו אליהם הגדרות לעניין ההבחנה בין ענפים אולימפיים לכאלה שאינם אולימפיים:
""ענף אולימפי" – ענף ספורט שלפי החלטת הוועד האולימפי הבין-לאומי משתתף במשחקים האולימפיים הראשונים שיתקיימו לאחר שנת הערכה [...]
"ענפים שאינם אולימפיים" – ענפים הרשומים באילת, למעט ענפי החשיבה [..]" (מבחני התמיכה, עמודים 2338-2339).
כלומר, עד לשנת 2021 "ענף שאינו אולימפי" הוגדר על דרך השלילה ככל ענף ספורט שאינו משתתף באולימפיאדה. החל משנה זו, ובעקבות השינוי האמור, הוגדר "ענף שאינו אולימפי" – ככזה הרשום בהתאחדות הישראלית לספורט תחרותי שאינו אולימפי, היא המשיבה 3 (להלן: אילת). משעה שהעותר אינו משתתף במשחקים האולימפיים; ומאחר שאינו רשום באילת – הרי שהחל משנת 2021, הוא אינו עומד במבחני התמיכה.
חרף זאת, העותר המשיך לקבל מענקי תמיכות גם בשנים 2023-2022. ואולם, בשנת 2024 החליטה ועדת התמיכות, שהיא הגוף האחראי לחלוקת תמיכות בהתאם למבחני התמיכות (להלן: ועדת התמיכות), להפסיק את התמיכות בעותר. זאת מאחר שהוא אינו רשום כאמור באילת – ולכן אינו עומד בתנאים שנקבעו במבחנים. על החלטה זו נסבה העתירה שלפנינו – במסגרתה התבקשנו להורות על המשך העברת מענקי התמיכה גם בשנת 2024 ואילך; ועל שינוי ההגדרה ל"ענף שאינו אולימפי".
העותר טען בין היתר כי החלטת ועדת התמיכות פוגעת באינטרס ההסתמכות שלו; כי פרשנות ועדת התמיכות לסעיפים הרלוונטיים במבחני התמיכה מהווה שינוי מהותי ביחס לאופן בו פורשו הסעיפים הללו בשנים 2023-2022 (בהן הוא קיבל תמיכה כאמור), באופן העולה כדי תיקון מהותי של המבחנים המחייב הודעה מוקדמת וקבלת עמדת הציבור; כי ההגדרה החדשה ל"ענף שאינו אולימפי" מעניקה למעשה זכות וטו לאילת בקביעת האיגודים שיהיו זכאים לכספי תמיכה, באופן המהווה התפרקות אסורה של המשיבים 2-1 מסמכותם; וכי הגורמים המקצועיים בקרב המשיבים מתנגדים אף הם להאצלת סמכות זו.
לבסוף נטען כי העותר מופלה לרעה ביחס לארגונים אחרים. זאת, כיוון שסירוב אילת לרשמו התבסס על כך שהוא לא השתתף ב"משחקי העולם" (אירוע המאגד תחרויות במספר ענפי ספורט שאינם משתתפים באולימפיאדה), בעוד שרישומם של ארגונים אחרים שאינם משתתפים במשחקים הללו אושר, והם קיבלו תמיכות בהתאם.
ביום 1.2.2026 הוגשה תגובה מטעם המשיבים 2-1 – משרד התרבות והספורט והשר הממונה עליו (להלן: משיבי המדינה). בתגובה נטען, בין היתר, כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן היא עוסקת בהחלטה פרטנית של ועדת התמיכות ובאופן בו היא יישמה ופירשה את הוראות המבחן, ומשכך היא נמצאת בסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים. ביחס להשגות בדבר ההגדרה שנקבעה בשנת 2021 ל"ענף שאינו אולימפי" – נטען כי דינן להידחות בשל השיהוי הרב שנפל במועד הגשת העתירה, בחלוף כמעט 4 שנים מתיקון מבחני התמיכה. נטען כי התמיכות שהוענקו לעותר לאחר התיקון, בשנים 2023-2022, ניתנו לו בשגגה ובאופן הסותר את מבחני התמיכה, ולכן אין בהענקתן כדי לשלול את טענת השיהוי. עם זאת, משיבי המדינה מסרו שאין בכוונתם לתבוע את השבת התמיכות שהוענקו לעותר בטעות.
לגופה של העתירה, טענו משיבי המדינה שלמשרד התרבות והספורט שיקול דעת רחב בקביעת התנאים והמבחנים לקבלת תמיכה, ואין לעותר או לכל גורם אחר זכות קנויה לקבלתה. עוד נטען כי לא ניתן לחרוג מהוראות מבחני התמיכה המציבות תנאי מפורש של הרשמה באילת, אשר העותר לא עומד בו. משכך, כל עוד הוראה זו עומדת בעינה, לא ניתן להעניק תמיכה לעותר. ביחס לטענות להפליה בין העותר לארגונים אחרים שאינם משתתפים במשחקי העולם אך רשומים באילת, ציינו משיבי המדינה כי לאילת שיקול דעת רחב שאין מקום להתערב בו; וכי היא מוסמכת לרשום – בהתאם לשיקול דעתה – ארגונים שאינם עומדים בתנאי זה, וכן לא לבטל את חברותם של איגודים שהצטרפו אליה בהתאם לתקנון הישן (שלא חייב השתתפות במשחקי העולם).
עוד ציינו משיבי המדינה בתגובתם כי הם פועלים לגיבוש מבחני תמיכה חדשים שיכללו הגדרות חדשות. עם זאת, הובהר כי אף שההגדרה החדשה ל"ענף שאינו אולימפי" אינה מותנית ברישום לאילת, העותר אינו צפוי להיות זכאי לקבלת תמיכות גם לפי הגדרה זו. זאת מאחר שלמבחן החדש יתווסף תנאי מפורש המחייב השתתפות במשחקי העולם – בהם כאמור העותר אינו משתתף.
אילת טענה בתגובתה, כי דין העתירה נגדה להידחות. לגישתה, הסעדים המבוקשים בעתירה אינם נוגעים אליה, שכן היא אינה נושאת בכל סמכות או אחריות לחלוקת כספי התמיכה של משרד התרבות והספורט. לטענתה, הדרישה לחברות בהתאחדות אילת כתנאי סף לקבלת כספי תמיכה עבור ענף ספורט שאינו אולימפי לא נקבעה לבקשתה, ומקורה בניסוח מוטעה של משרד התרבות והספורט שנעשה בניגוד לרצונה ולעמדתה המקצועית. היא הוסיפה כי היא מעולם לא סירבה לרשום את העותר בארגונה, וכי למעשה הכרעה בעניינו כלל לא התקבלה – מאחר שהעותר כשל בהגשת מלוא הטפסים הנדרשים לבקשת האישור. על כל פנים, נטען כי השתתפות במשחקי העולם הינה תנאי מחייב להרשמה בהתאחדות אילת, וכל עוד העותר אינו עומד בו – הוא לא יוכל להשלים את רישומו אליה.
בשים לב להודעת משיבי המדינה בדבר גיבוש מבחני תמיכה חדשים, הוריתי על הגשת הודעות עדכון בנוגע להתקדמות גיבושם של מבחנים אלה. בהודעת העדכון מיום 2.8.2026 נמסר כי ביום 1.7.2026 פורסם ברשומות מבחן התמיכה החדש, אשר ישמש מעתה והלאה בסיס להענקת תמיכות מטעם משרד התרבות והספורט. כעת, "ענף שאינו אולימפי" מוגדר לצורך מבחני התמיכה כך: "ענף ספורט שהשתתפותו במחזור הראשון של משחקי העולם (IWGA) שיתקיימו לאחר שנת הערכה אושרה". מהגדרה זו עולה אם כן, כי גם לפי מבחן התמיכות החדש, העותר אינו עומד בתנאים לקבלת תמיכה, כיוון שהוא אינו משתתף במשחקי העולם.
בהמשך להודעת עדכון זו, הוריתי לעותר ביום 2.8.2026 להודיע האם הוא עומד על עתירתו במתכונתה הנוכחית, חרף השינוי בתשתית העובדתית שבבסיס העתירה שנגרם עקב פרסום מבחן התמיכה החדש. העותר הודיע כי עודו עומד על העתירה. זאת משום שלשיטתו - תיקון מבחן התמיכה רלוונטי רק במבט צופה פני עתיד, אך אינו נותן מענה לטענות שהוא העלה ביחס לאופן פירוש מבחן התמיכה הקודם ויישומו על ידי ועדת התמיכות בין השנים 2026-2024.
דיון והכרעה
לאחר שעיינו בעתירה, בתגובות לה ובנספחים, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות – הן בשל קיומו של סעד חלופי; הן בשל הזמן הארוך שחלף מאז שינוי מבחני התמיכה בשנת 2021; והן מפני שלנוכח השינויים שבוצעו במבחני התמיכה – העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה.
לעתירה שלפנינו שני ראשים: הראש הראשון והעיקרי, נוגע לטענות העותר ביחס לאופן היישום של מבחני התמיכה בשנים 2026-2024, לעומת אופן היישום של מבחני התמיכה בשנים 2023-2021. הראש השני לעתירה עוסק בטענות מהותיות ביחס לתיקון המבחנים משנת 2021, תיקון שמהווה לשיטת העותר התפרקות אסורה של המשיבים 2-1 מסמכותם, והאצלה אסורה של שיקול דעתם לאילת.
ביחס לראש הראשון הנוגע להחלטה הפרטנית בעניינו של העותר: דינן של טענותיו להידחות על הסף, מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מנהליים) קובע כי בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בעתירות "נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה [...]". פרט 40(א) לתוספת הראשונה לחוק זה שכותרתו "תמיכות" נוגע לעתירות ביחס ל"החלטה פרטנית של רשות שעניינה מתן תמיכה למוסד ציבור לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, למעט החלטה לפי סעיפים קטנים (ה) ו-(ו) של סעיף 3א לחוק האמור". סעיף 3א(א) לחוק יסודות התקציב, מגדיר "מוסד ציבור" כך: "גוף שאינו מוסד ממוסדות המדינה, הפועל למטרה של חינוך, תרבות, דת, מדע, אמנות, רווחה, בריאות, ספורט או מטרה דומה". מכאן עולה כי העותר הינו מוסד ציבור כהגדרתו בחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, ובהתאם בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לעסוק בעתירה בדבר החלטה הפרטנית שעניינה מתן תמיכה עבורו.
הלכה היא שבית משפט זה לא יידרש לעניינים המצויים בסמכות עניינית מקבילה של ערכאה שיפוטית אחרת, אלא במקרים חריגים (ראו, מיני רבים: בג"ץ 3104-04-26 טמיר נ' פרקליטות המדינה, פסקה 12 (13.4.2026); בג"ץ 5430/22 פלוני נ' שרת החינוך, פסקה 5 (16.8.2022)). בענייננו, העותר טוען כי עניינו הוא מקרה חריג המצדיק דיון בבית משפט זה בשבתו כבג"ץ חרף קיומה של סמכות מקבילה לבית המשפט לעניינים מנהליים. זאת, מאחר שעתירתו נוגעת לדבריו גם לנושאים רוחביים כמו התפרקות המדינה מסמכותה והאצלתה לאילת. ואולם, העותר כשל מלהצביע על כל גוף או גורם נוסף מלבדו שנפגע משינוי זה, באופן שעשוי היה להעיד על השפעת רוחבית משמעותית.
יתרה מכך, כפי שהובהר לעיל, המבחנים אליהם מתייחס העותר כבר אינם תקפים. לכן, אף לו הייתה להם השפעה רחבה (וכאמור – העותר לא הראה זאת), השפעה זו אינה קיימת עוד כיום. משכך, העתירה אינה עולה לכדי חריג שיצדיק דיון בה בפני בית משפט זה, משקיים סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מנהליים.
ביחס לראש השני של העתירה, העותר מבקש לתקוף את סעיף ההגדרות עצמו (להבדיל מאופן היישום שלו כאמור). סעיף זה פורסם בנוסח זה ביום 26.12.2021, כמעט 4 שנים טרם הגשת העתירה. מדובר בשיהוי כבד ביותר, אשר די בו לדחיית טענות העותר ביחס לראש זה. העותר טען בהקשר זה כי יש לבחון את השיהוי רק מהמועד בו לשיטתו השתנה אופן פרשנותו ויישומו של הסעיף על ידי ועדת התמיכות. מעבר לעובדה שאף מקומה של טענה זו הוא בבית המשפט לעניינים מנהליים; הרי שראש זה של העתירה הפך תיאורטי. זאת, משעה שמבחני התמיכה החדשים נכנסו לתוקף והחליפו את מבחני התמיכה שעליהם נסבה העתירה, שאינם מכילים עוד את הדרישה לרישום באילת.
כידוע, בית משפט זה אינו נוהג לדון בעתירות תיאורטיות, וזאת אף במקרים שבהם העתירה הפכה תיאורטית בשל שינוי נסיבות שהתרחש רק לאחר הגשתה (ראו, מיני רבים: בג"ץ 5129-04-26 הצלחה לקידום חברה הוגנת (ע"ר) נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל, פסקה 11 (28.4.2026); בג"ץ 8175/20 עיאט נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (22.3.2022); בג"ץ 1853/02 נאוי נ' שר האנרגיה והתשתיות הלאומיות, פסקה 3 (8.10.2003)).
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל – העתירה נדחית. לאור תיקונו של מבחן התמיכה לאחר הגשת העתירה, ככל הנראה בין היתר עקב טענות העותר, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, י"ח אלול תשפ"ו (31 אוגוסט 2026).
דוד מינץ
שופט
עופר גרוסקופף
שופט
רות רונן
שופטת