פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 31786-04-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופטת יעל וילנר
כבוד השופט עופר גרוסקופף
העותרת:
דליה נוימן
נגד
המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה
2. המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה
3. אחיאב גולן
4. תמר דגן
5. דורון פארן
6. הסתדרות העובדים הכללית החדשה - כרמיאל
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים
בשם העותרת:
עו"ד יעקב בורובסקי
פסק-דין
השופטת יעל וילנר:
1. בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת כי נורה על ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (מ"מ הנשיא א' איטח, השופטים ס' דוידוב-מוטולה, ור' פוליאק, ונציגי הציבור מר ש' ויסמן ומר מ' אברהמי) בע"ע 44218-06-25 מיום 18.1.2026, שבגדרו נדחה ערעור שהגישה העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת ד' דרורי, ונציגי הציבור הגב' צ' איזנשטיין ומר ז' לבנברג) בסע"ש 25838-12-19 מיום 20.5.2025, שבמסגרתו נדחתה תביעת העותרת. עוד מבוקש בעתירה כי נצהיר שהליך השימוע שנערך לעותרת היה פגום; וכי נורה על ביטול "ההחלטה שהתקבלה בעקבות אותו שימוע".
2. בתמצית יצוין, כי החל משנת 1992 העותרת עבדה אצל המשיבה 2, המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה (להלן: המכללה). משנת 2016, ועד לאירועים מושא העתירה, עבדה העותרת בתפקיד של מנהלת ספרייה. ביום 14.4.2019 זומנה העותרת לשימוע לפני פיטורים, והשימוע נערך בימים 24.7.2019 ו-5.8.2019. לאחר דין ודברים, לרבות באמצעות המשיבה 6, התקבלה החלטה מפורטת של ועדת השימוע, שלפיה העותרת תנויד לתפקיד ספרנית (להלן: החלטת הניוד). בעקבות חילוקי דעות שנתגלעו בין הצדדים לאחר החלטה זו, הוסכם כי הסכסוך ייושב בהתאם לפרק יישוב חילוקי הדעות בהסכם הקיבוצי החל על עובדי המכללה. בעקבות זאת, בסופו של דבר, קיימו הצדדים הליך בוררות, והעותרת הסכימה כי תוצאתו תחייב גם אותה. ביום 5.12.2021 ניתן פסק הבוררות, ובגדרו נקבע כי לא נפל פגם בהליך השימוע המחייב את פסילתו, כי החלטת הניוד עומדת בתוקפה וכי שכרה של העותרת ייוותר ללא שינוי.
3. בהמשך לכך, הגישה העותרת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה אשר הופנתה, בעיקרו של דבר, נגד העברתה מתפקיד מנהלת הספרייה לתפקיד ספרנית. בית הדין האזורי דחה את טענותיה של העותרת בנוגע להליך השימוע והחלטת הניוד; וכן דחה טענות נוספות של העותרת, בין היתר, בדבר ניהול משא ומתן בחוסר תום לב, התעמרות והתנכלות בעבודה והוצאת לשון הרע נגדה.
על פסק דין זה הגישה העותרת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, אשר דחה את הערעור בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, משמצא כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי וכי אלו תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע בית הדין.
4. מכאן העתירה שלפנינו, שבמסגרתה חוזרת העותרת, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלתה בהליכים הקודמים, ובין היתר על הטענה כי נפל פגם בהליך השימוע שנערך לה. כן נטען כי ועדת השימוע לא הייתה בלתי תלויה; וכי זו אימצה את גרסת המשיב 3 בלא שהתקיימה "בחינה ראייתית אובייקטיבית", ומבלי שניתנה לעותרת אפשרות אפקטיבית להתמודד עם גרסה זו. יוער, כי מעתירתה של העותרת נעדרת העובדה כי ניתן פסק בוררות מאוחר יותר בנוגע להחלטת הניוד.
5. דין העתירה להידחות, ללא צורך בתשובה, בהיעדר עילה להתערבותנו בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.
6. כלל ידוע הוא, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה והתערבותו בפסיקותיו תיעשה במקרים חריגים בלבד, שבהם נפלה טעות מהותית בעלת חשיבות עקרונית בפסק דינו של בית הדין הארצי, וכאשר ההתערבות נדרשת לשם עשיית צדק (ראו, מני רבים: בג"ץ 26827-06-25 שחר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פס' 6 (26.6.2025)). העתירה דנן אינה באה בגדר מקרים חריגים אלה – אף לא בקירוב. טענות העותרת הן בעלות אופי ערעורי מובהק. לא למותר להוסיף, כי טענות אלו נדונו לא רק בפני שתי ערכאות בית הדין לעבודה, אלא אף במסגרת הליך בוררות (שלעותרת אין טענות ביחס אליו) – שבסופו היה צריך הסכסוך להגיע אל סיומו.
7. אשר על כן, העתירה נדחית.
משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ד' אייר תשפ"ו (21 אפריל 2026).
דוד מינץ
שופט
יעל וילנר
שופטת
עופר גרוסקופף
שופט