ע"א 30457-09-24 — עמותת נופי - בניה קרני שומרון נ. מחמוד חליל חמאד

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 30457-09-24 ע"א 32973-11-24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערערות בע"א 30457-09-24: המערערת בע"א 32973-11-24: 1. עמותת נופי בניה קרני שומרון 2. עמותת בתבונה יתכונן מרדכי ישראל הנדסה ובנין בע"מ נגד המשיבים בע"א 30457-09-24: המשיבים בע"א 32973-11-24: 1. מחמוד חמאד 2. גיל חברה לבניה ויזמות בע"מ 3. מ.מ. בניה ושיפוץ שומרון בע"מ 4. מרדכי ישראל הנדסה ובנין בע"מ 1. מחמוד חמאד 2. גיל חברה לבניה ויזמות בע"מ 3. מ.מ. בניה ושיפוץ שומרון בע"מ 4. עמותת נופי בניה קרני שומרון 5. עמותת בתבונה יתכונן שני ערעורים על פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת נ' גרוסמן) מיום 11.8.2024 בת"א 58698-03-17 תאריך הישיבה: י"ח בחשוון התשפ"ז (29 אוקטובר 2026) בשם המערערות בע"א 30457-09-24 ומשיבות 5-4 בע"א 32973-11-24: עו"ד מוטי ארד; עו"ד לין אוחיון בשם משיבים 3-1 בע"א 30457-09-24 ובע"א 32973-11-24: עו"ד חיים בשארי בשם משיבה 4 בע"א 30457-09-24 והמערערת בע"א 32973-11-24: עו"ד יהודה שועלי; עו"ד מוטי הרוש; עו"ד אמיר שפיצר פסק-דין שני ערעורים על פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת נ' גרוסמן) מיום 11.8.2024 בת"א 58698-03-17. משיב 1 בשני הערעורים הוא יזם וקבלן בתחום הבנייה (להלן: המשיב). המשיב פעל באמצעות משיבות 3-2 בשני הערעורים לבניית פרויקט להקמת 42 יחידות דיור ביישוב קרני שומרון (להלן: הפרויקט). המשיב ומשיבות 3-2 הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי נגד 7 נתבעים, ביניהם המערערות בשני הערעורים. המערערות בע"א 30457-09-24 הן שתי עמותות שזכו כל אחת מהן במכרז להקמת 21 יחידות דיור ביישוב קרני שומרון (להלן: העמותות). לשם כך חתמו העמותות על הסכם בנייה עם המערערת בע"א 32973-11-24 ששימשה כקבלן הראשי של הפרויקט (להלן: החברה הקבלנית). נתבעים 2-1 היו היועצים המשפטיים של העמותות ונתבעים 7-6 היו קבלני המשנה של הפרויקט (להלן יחדיו: הנתבעים הנוספים). אין מחלוקת כי לא נחתם כל הסכם בין העמותות לבין המשיב ומשיבות 3-2. בתביעתם עתרו המשיב ומשיבות 3-2 לחייב את הנתבעים – העמותות, החברה הקבלנית והנתבעים הנוספים – בסך של 9,127,667 ש"ח בגין הכספים שהם חייבים להם לטענתם בשל בניית הפרויקט. בסופו של דבר, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 19.12.2022 נדחתה התביעה של משיבה 2, ואילו התביעה של המשיב ושל משיבה 3 (שניהם יכונו להלן יחדיו: המשיבים) התקבלה באופן חלקי (להלן: פסק הדין הראשון). תביעתם נגד הנתבעים הנוספים נדחתה, ואילו תביעתם נגד העמותות והחברה הקבלנית התקבלה, והן חויבו יחדיו לשלם למשיבים סך של 4,739,236 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. המערערות הגישו שני ערעורים נפרדים על פסק הדין הראשון לבית משפט זה (ע"א 276/23; ע"א 1362/23). בפסק הדין מיום 22.5.2024 נקבע כי החיוב של החברה הקבלנית כלפי המשיבים יעמוד על סך של 716,863 ש"ח, ואילו לגבי העמותות נקבע כי "התיק יחזור לבית המשפט המחוזי לצורך בירור היקף התשלומים שהעבירו העמותות לחברה הקבלנית. קביעה זו עשויה להשליך על השאלה אם יש מקום לחייבן בתשלום נוסף לחברה הקבלנית ואם כן באיזה סכום". הדיון אכן חזר לבית המשפט המחוזי, אשר נתן ביום 11.8.2024 פסק דין משלים מושא הערעור שלפנינו (להלן: פסק הדין המשלים). בפסק הדין המשלים נקבע כי נוכח העובדה שהחברה הקבלנית שילמה למשיבים את הסכום שהושת עליה – 716,863 ש"ח, הסכום הכולל שנותר לשלם למשיבים עומד על 4,022,373 ש"ח (4,739,236-716,863). על כן, למרות שבמסגרת הסכם פשרה בתביעה שהחברה הקבלנית הגישה נגד העמותות – בגדרו התחייבה החברה הקבלנית לשפות את העמותות על כל סכום שהן תחויבנה לשלם למשיבים – העמותות שילמו לחברה הקבלנית את מלוא הסכום שהוסכם ביניהן (להלן: הסכם הפשרה), עליהן לשאת בתשלום יתרת הכספים שנותרה לתשלום למשיבים. זאת, מפני שאין בתשלום הכספים על ידי העמותות לחברה הקבלנית כדי לפטור אותן מתשלום חובן כלפי המשיבים, שכן בלשון בית המשפט – הן "לא שילמו אותן לגורם הנכון שהיה זכאי לקבלם". עם זאת, בסופו של דבר, בית המשפט חייב את העמותות לשלם למשיבים סך של 3,242,541 ש"ח בשים לב להפחתות מסוימות, שאין מקום להרחיב בהן במסגרת זו. מכאן הערעורים שלפנינו. בפי העמותות עומדת הטענה המרכזית לפיה הן שילמו את מלוא חובן לחברה הקבלנית על פי הסכם הפשרה, ועתה הן מחויבות לשלם למשיבים כספים, היינו כפל חיוב. זאת, שעה שחיוב זה נולד יש מאין מכיוון שאין ביניהן לבין המשיבים כל הסכם או יריבות משפטית, והוא נוגד את פסק הדין של בית משפט זה שבו נקבע כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לקביעת חובן של העמותות כלפי החברה הקבלנית בלבד ותו לא. החברה הקבלנית הגישה אף היא ערעור משלה בטענות זהות. המשיבים מצִדם החרו החזיקו אחר פסק הדין המשלים, אך לא הייתה בפיהם, לא בכתובים ולא בעל-פה בדיון שהתקיים לפנינו, כל מענה לטענת העמותות שאין ביניהן לבינם כל הסכם במסגרתו הן התחייבו לשלם להם ולוּ פרוטה אחת בקשר לפרויקט. אין לפנינו, אלא את פסק דינו של בית משפט זה מיום 22.5.2024 ממנו עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי בית המשפט המחוזי נתבקש להכריע בשאלה אחת בלבד – בירור היקף התשלומים שהעמותות העבירו לחברה הקבלנית. לא נדרש מבית המשפט המחוזי להכריע בשאלה מה היקף חובות העמותות כלפי המשיבים. זאת על פני הדברים כי הללו לא התחייבו לשלם למשיבים דבר וחצי דבר. עיון בנימוקי הערעור שהוגש על פסק הדין הראשון אף מגלה כי טענת העמותות שלפיה כל הכספים שהן התחייבו לשלם לחברה הקבלנית שולמו, וכי בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי לא קיים כל הסכם למראית עין בינן לבין החברה הקבלנית חלף התחייבותן לשלם למשיבים עבור הפרויקט – היא זו שעמדה לדיון לפני בית משפט זה. על כן הכרעת בית משפט זה שלפיה יש לבדוק אך ורק את היקף התשלומים שהעבירו העמותות לחברה הקבלנית, הכריעה מניה וביה בשאלת אי-קיומו של הסכם כלשהו בין העמותות לבין המשיבים. על כן, הכרעתו של בית המשפט המחוזי כי העמותות שילמו את הסכום לגורם לא נכון, מחוסרת תשתית עובדתית ומשפטית וסותרת את הכרעתו של בית משפט זה, שעה שהמשיבים לא הצביעו ולוּ ברמז על קיומו של הסכם בינם לבין העמותות. אכן בית המשפט המחוזי בפסק הדין הראשון קבע כי "ההתקשרות הפורמלית תיעשה (כך במקור) למראית עין בין [העמותות לחברה הקבלנית]" (פסקה 128 לפסק הדין); כי "מלכתחילה ייעדו את [המשיב] לבצע אותו בפועל. אין ממש בטענות [העמותות] להעדר יריבות בינן לבין [המשיב]" (פסקה 136 לפסק הדין); כי "טענות [העמותות] כי אינן מכירות את [המשיב] וכי היריבות המשפטית היחידה שיש להן בפרויקט היא מול [החברה הקבלנית] הן טענות סרק וכזב שאינן עולות בקנה אחד עם המצב בשטח" (פסקה 139 לפסק הדין). ברם כאמור, בית משפט זה לא קיבל קביעות אלו, אלא את טענת העמותות כי הן שילמו את מה שהתחייבו לשלם לחברה הקבלנית, והדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי לברר אך ורק נכונות טענה זו. הא ותו לא. יוצא אפוא כי מקום שבו לפי קביעתו של בית המשפט המחוזי בפסק הדין המשלים, העמותות שילמו את מלוא חובן לחברה הקבלנית, לא היה כל מקום לחייבן בכפל תשלום כלפי המשיבים. בנסיבות אלו דין הערעורים להתקבל, במובן זה שחיוב העמותות בתשלום סך של 3,242,541 ש"ח למשיבים מבוטל. בשולי הדברים אציין כי נוכח האינטרס שהיה לחברה הקבלנית שחיוב העמותות כלפי המשיבים יבוטל, מפני שהיא התחייבה לשפות את העמותות על מה שישלמו למשיבים, הגשת ערעור מטעמה על פסק הדין המשלים הייתה מוצדקת. לפיכך, המשיבים יישאו בהוצאות העמותות יחדיו בסך 5,000 ש"ח ובסכום דומה לחברה הקבלנית. ניתן היום, כ"ד חשוון תשפ"ז (04 נובמבר 2026). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת