פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
עפ"ס 30008-03-25
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
המערערות:
1. פלונית
2. פלונית
נגד
המשיבים:
1. משרד הרווחה והשירותים החברתיים – חיפה
2. אקים לאפוטרופסות (ע"ר)
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות בא"פ 8246-05-24 שניתנה על ידי כב' השופטת ליאת דהן חיון ביום 26.2.2025
בשם המערערות:
עו"ד יצחק עידן
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת ל' דהן חיון) מיום 26.2.2025 בא"פ 8246-05-24 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינן של המערערות.
1. עניינו של ההליך מושא הערעור שלפניי בבקשת המערערת 1 לביטול צו אפוטרופסות שניתן בעניינה של בִתה, המערערת 2, ביום 6.8.2023 בא"פ 45726-02-23.
ביום 30.7.2024, לאחר שהוגשו תגובות הצדדים, קבע בית המשפט דיון בהליך ליום 9.2.2025. ביום 31.7.2024 ביקשה המערערת 1 להקדים את מועד הדיון בשל גילה המתקדם, בת 93 בעת הגשת הבקשה, מתוך חשש שהיא לא תקבל יומה בבית המשפט; ובשל החלטת בית המשפט מיום 29.5.2024 שבה ניתן צו מינוי אפוטרופסות זמני למערערת 2 שבמסגרתו מונתה לצד המערערת 1 גם עמותה ציבורית. עוד באותו היום ניתנה החלטת המותב לפיה "נוכח תפוסת יומני, בשלב זה אין באפשרותי להקדים את מועד הדיון. ככל ויחול שינוי, אדרש להחלטתי מחדש".
2. ביום 8.2.2025 נדחה הדיון שהיה קבוע ליום המחרת "בשל מחלה" ליום 17.2.2025; ביום 9.2.2025 נדחה הדיון ליום 20.2.2025 בשל בקשת העובדת הסוציאלית לסדרי דין; וביום 12.2.2025 נדחה הדיון פעם נוספת בשל בקשת העובדת הסוציאלית לסדרי דין. לבסוף, הדיון התקיים ביום 26.2.2025. בתחילת הדיון הבהיר בא-כוח המערערות כי המערערת 1 לא התייצבה לדיון משום ש"תש כוחה", וכן ביקש את פסילת המותב בשל חשש ממשי למשוא פנים מצידו. נטען, בין היתר, כי המותב דחה את בקשת המערערת 1 להקדים את מועד הדיון שנקבע כמעט שבעה חודשים לאחר מכן בטענה שאין לו מועדים פנויים אחרים ביומן, אולם מיהר להזיז את מועד הדיון בהתאם לבקשות שאר הצדדים ומצא מועדים קרובים פנויים לקיומו. לכן, לעמדת בא-כוח המערערות מאחורי סירובו של המותב להקדים את מועד הדיון עומד שיקול זר. עוד נטען כי המותב לא אוהד את בא-כוח המערערות בשל עימות אישי קודם שהיה בין השניים וכי המערערת 1 איבדה את אמונה במותב.
יתר הצדדים התנגדו לבקשת הפסילה ובית המשפט דחה את הבקשה בו במקום. בהחלטה נקבע כי הבקשה לפסילת המותב הועלתה בשיהוי ניכר, מספר חודשים לאחר שניתנה ההחלטה הדוחה את הבקשה להקדמת מועד הדיון; כי ככל שהמערערת 1 סבורה שנפלה שגגה בהחלטת המותב, היה עליה להגיש ערעור בהתאם להוראות הדין; כי עד לקיום הדיון ניתנו החלטות שיפוטיות וההליך התקדם כך שזכויותיה של המערערת 1 לא נפגעו; וכי למעט הליך בודד שבו בא-כוח המערערות הופיע בפני המותב, אין ביניהם כל היכרות, ומכל מקום אין בכך כדי להקים עילת פסלות.
3. מכאן הערעור שלפניי, שבו חוזרת המערערת 1 על עיקר טענותיה כי דחיית בקשת המערערת 1 להקדים את מועד הדיון מעידה על משוא פנים מצד המותב ועל כך שהוא לא יוכל לשפוט בהליך באובייקטיביות; ויש בה משום עינוי דין עבור המערערת 1. עוד נטען כי הבקשה לא הוגשה בשיהוי משום שעילת הפסלות התגבשה רק במהלך חודש פברואר 2025, לאחר שהמותב נענה לבקשות לדחיית מועד הדיון והתגלה כי הנימוק לפיו אין מקום ביומן בית המשפט הוא "אמתלת שווא".
4. דין הערעור להידחות אף מבלי להידרש לתשובה.
ראשית, הערעור שלפניי אינו עומד בהוראת תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לפיה יש להגיש בקשת פסלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת" (ראו, למשל, עפ"ס 49674-02-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (6.4.2025)). עיקר טענות המערערת 1 נוגעות להחלטת המותב מיום 31.7.2024 שלא להקדים את מועד הדיון, החלטה שניתנה כמעט שבעה חודשים בטרם הועלתה טענת הפסלות. גם הטענה כי המותב לא אוהד את בא-כוח המערערות בשל עימות אישי קודם נטענה בשיהוי רב שהרי ההליך מתנהל בפני המותב מאז חודש מאי 2024.
5. אף אם אניח לטובת המערערת 1 כי עילת הפסלות צמחה רק בחודש פברואר 2025, לא מצאתי כי היא עומדת באמת המידה לפסילת שופט מלשבת בדין, הקבועה בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ("קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט"). החלטה הנוגעת לבקשות הקדמה או דחייה של מועד דיון היא החלטה דיונית מובהקת המסורה לשיקול דעתו הנרחב של המותב היושב בדין. כפי שנקבע לא אחת, אין בהחלטות דיוניות כשלעצמן כדי להקים עילת פסלות (ראו, מיני רבים: עפ"ס 5857-03-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (17.3.2025); עפ"ס 22421-10-24 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (1.12.2024); עפ"ס 37449-10-24 פלונית נ' פלונית, פסקה 8 (10.4.2025)), ולא מצאתי כי המקרה דנן מעורר חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב.
6. משכך, דין הערעור להידחות. לפנינו דוגמה נוספת לקלות הבלתי נסבלת של הגשת בקשות פסלות ובמצב הדברים הרגיל היה מקום להשית הוצאות לטובת אוצר המדינה. ברם, בשל נסיבותיה האישיות של המערערת אמנע מכך.
ניתן היום, כ"ה ניסן תשפ"ה (23 אפריל 2025).
יצחק עמית
נשיא