לאוניד אנטל נ. גיא בצלאל קנטור

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 29818-11-25 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן המערער: לאוניד אנטל נגד המשיבים: 1. גיא בצלאל קנטור 2. דוד קנטור ז"ל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 12369-08-21 מיום 27.8.2025 שניתן על ידי כב' השופטת י' רוטנברג בשם המערער: עו"ד אריאל שריג בשם המשיב 1: עו"ד אלימלך יערי פסק דין השופטת רות רונן: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת י' רוטנברג) בת"א 12369-08-21 מיום 27.8.2025, בו נדחתה תביעת המערער למתן צו הצהרתי על בטלות הסכם למכר דירה ולמחיקת הערת אזהרה שנרשמה על הדירה מכוח אותו הסכם. רקע המערער, יליד גרוזיה, עלה לישראל בשנת 1997 עם רעייתו דאז (להלן: ליאנה) ובנם הקטין. סמוך לאחר עלייתם, ביום 15.3.1998, רכשו בני הזוג דירת מגורים בעיר פתח תקווה, הידועה כגוש 6355 חלקה 648/10 (להלן: הדירה), ולשם כך נטלו משכנתא מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן הבנק). מסיבה לא ידועה, הזכויות בדירה נותרו רשומות על שמו של מי שמכר לבני הזוג את הדירה, ואילו לטובת בני הזוג נרשמה רק הערת אזהרה. הערת אזהרה נוספת נרשמה לטובת הבנק בגין המשכנתא. בשנת 2001 עברה ליאנה יחד עם שני הילדים המשותפים שלה ושל המערער להתגורר בקנדה. באותה תקופה נפצע המערער והתקשה לעבוד, דבר שהוביל לפיגור בתשלומי המשכנתא ולצבירת חוב פיגורים (להלן: חוב הפיגורים). כתוצאה מחוב זה נפתחו נגד המערער הליכי הוצאה לפועל. ביום 23.1.2002 מונה כונס נכסים על הדירה מטעם הבנק וביום 23.10.2002 קיבל המערער צו פינוי ומכירה של הדירה. בשלב זה, הציע הנתבע 2 בהליך קמא, שבינתיים הלך לעולמו (להלן: קנטור האב), לסייע למערער לצאת מהליך חדלות הפירעון. ביום 28.11.2002 התקשרו הצדדים בעסקה, במסגרתה נחתמו שני הסכמים: ההסכם הראשון הוא בין המערער לבין המשיב 1 (להלן: קנטור הבן), שמכוחו מוכר המערער לקנטור הבן את זכויותיו בדירה וממחה לו את כל זכויותיו כלפי ליאנה ביחס לחלקה בדירה. זאת תמורת סכום של 105,000 דולר שישולמו באמצעות פריעת חוב הפיגורים לבנק ולעיריית פתח תקווה, ותשלום יתרת תשלומי המשכנתא השוטפים עד לסיומה (להלן: ההסכם הראשון). בהסכם השני, בין המערער לבין קנטור האב, מאשר המערער שהוא מכר את זכויותיו בדירה ואת זכויותיו כלפי ליאנה לקנטור הבן; וקנטור האב מתחייב לאפשר למערער להתגורר כל חייו בחדר בדירה או בדירה אחרת שבבעלותו (הסכם זה יכונה להלן: ההסכם השני; ושני ההסכמים יכונו יחדיו להלן גם: ההסכמים). הצדדים יוצגו במסגרת העסקה על ידי עו"ד אלימלך יערי (להלן: עו"ד יערי). בהסכם השני צוין גם כי המערער "מאשר שהוא מבין עברית ומבין את כל הוראות הסכם זה והחוזה למכירת הדירה על כל נספחיו". תחת משפט זה נכתב משפט בשפה הרוסית, ככל הנראה בכתב ידו של המערער, ולטענתו כתוב שם כי הוא אינו שולט בעברית ברמה המאפשרת הבנה של מסמכים משפטיים (להלן: המשפט ברוסית). לאחר כעשר שנים, ביום 8.5.2012, נרשמה הערת אזהרה על הדירה לטובת קנטור הבן. בחלוף שנתיים נוספות, הגיש המערער המרצת פתיחה כנגד קנטור הבן ועו"ד יערי (להלן: המרצת הפתיחה) לקבלת כל המסמכים הנוגעים להסכמים (ה"פ 39090-05-14). ביום 18.9.2014 ניתן פסק דין בהמרצת הפתיחה בו נדחתה התביעה נגד עו"ד יערי, ונמחקה התביעה נגד קנטור הבן – תוך שנקבע כי הומצאו למערער כל המסמכים המבוקשים. לאחר שש שנים נוספות, ביום 11.5.2020, פנה המערער למשיבים בדרישה שיפעלו למחיקת הערת האזהרה. לאחר שהם לא נענו לדרישתו, הוגשה ביום 4.8.2021 התביעה נושא ההליך בבית משפט קמא, למחיקת הערת האזהרה ולצו הצהרתי המצהיר כי ההסכם הראשון בטל. המערער טען בתביעה כי הוא הוחתם בתרמית על הסכם למכירת הדירה. זאת כאשר באותה עת הוא לא ידע קרוא וכתוב בעברית, והיה סבור שהוא חותם על הסכם הלוואה בו הדירה משמשת כבטוחה בלבד. לחלופין טען המערער כי גם אם אכן ייקבע שההסכם הראשון היה הסכם למכירת הדירה, הוא נזנח ופקע מכללא, כאשר המשיבים לא שילמו את התמורה המוסכמת ולא מילאו את חיוביהם, והם אף לא פעלו ליישם את המכירה ולהוציאה אל הפועל. משכך לא היה יסוד לרישום הערת האזהרה לטובת קנטור הבן. המערער ביסס את טענותיו בעיקר על העובדות הבאות: המשיבים לא שילמו את מלוא התמורה בעד הדירה; מעולם לא נמסרה להם החזקה בדירה; העסקה לא דווחה לרשויות המס עד שנת 2014 (לאחר שהוגשה המרצת הפתיחה); לא נרשמה הערת אזהרה במשך כמעט עשר שנים עד לשנת 2012; הדירה נמכרה לכאורה ללא החתמת ליאנה על אף שמחצית מהזכויות בדירה היו בבעלותה; והמערער עצמו הוא זה שהמשיך לשלם את תשלומי המשכנתא. המשיבים טענו מנגד כי ההסכם הראשון היה הסכם מכר רגיל ומחייב; וכי בניגוד לטענות המערער, הם מילאו אחר כל תנאיו ושילמו את מלוא התמורה. עוד טענו המשיבים כי התביעה הוגשה בשיהוי משמעותי של כעשר שנים ממועד רישום הערת האזהרה, דבר המעיד על התנהלות חסרת תום לב של המערער; וניצול לרעה של הליכי משפט ושל מצבו הבריאותי המדרדר של קנטור האב, אשר אינו מסוגל להעיד. פסק הדין ביום 27.8.2025 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' רוטנברג; להלן: פסק הדין). בית המשפט דחה את תביעת המערער וקבע כי הוא לא עמד בנטל להוכיח כי ההסכמים – המשקפים על פי לשונם עסקת מכר – אינם משקפים את העסקה האמיתית שנרקמה, או כי החיובים שנקבעו בהם לא בוצעו ונזנחו. בית המשפט קבע כי אין ממש בטענת המערער כי הוא אינו מבין עברית ועל כן לא הבין את תוכן ההסכמים. הוא ציין כי כך עולה בין השאר מחקירתו הנגדית של המערער שנערכה בשפה העברית, וממסמכים משפטיים אחרים שהוא חתום עליהם הכתובים בעברית. בית המשפט הסתמך על עדותו של עו"ד יערי שהעיד כי התקשורת בין הצדדים הייתה בעברית, וכי הוא הסביר לצדדים בעל פה בעברית על מה הם חותמים ומהם תנאי ההסכמים. בנוגע למשפט ברוסית, קבע בית המשפט כי לא הוגש תרגום פורמלי שלו. מכל מקום, אף אם כתוב בו – כטענת המערער – שהוא אינו מבין עברית ברמה המאפשרת הבנת מסמכים משפטיים, הוא אינו שולל את האפשרות שתוכן ההסכמים הוסבר למערער בעל פה, כפי שעו"ד יערי העיד שנעשה. אם אלה הם פני הדברים, הרי שאין במשפט ברוסית סתירה לכך שהמערער אישר – כפי שעולה מההסכם השני – כי הוא מבין עברית ומבין את הוראותיהם של ההסכמים. בית המשפט קבע כי אף אילו היה המערער עומד בנטל להוכיח שהוא אינו דובר עברית ולא הבין את תנאי ההסכמים עליהם חתם, לא היה די בכך בכדי לשחררו מהתחייבויותיו מכוחם. זאת מאחר שהשתחררות של צד לחוזה עליו הוא חתום מחיוביו המפורשים מכוח טענת חוסר הבנה, תיעשה אך במקרים חריגים. כדי שטענה כזו תתקבל, על הטוען לה להוכיח – הן כי אכן לא הבין את האמור בהסכם; והן כי לא הייתה התרשלות מצדו. במקרה דנן, לא הוכח שלא הייתה התרשלות מצידו של המערער, שכן הוא בחר לחתום בלא להשתמש במתורגמן או בייעוץ משפטי בשפה המובנת לו, ועליו לשאת באחריות על בחירתו זו. בנוגע לטענה החלופית של המערער לפיה תנאי ההסכמים הופרו, נקבע כי המערער לא הוכיח טענה זו; כי טענותיו העובדתיות בנוגע לאופן ביצוע התנאים (סילוק חוב הפיגורים ומגורי המערער בדירה) תואמות ברובן את הוראות ההסכמים; וכי מעדות עו"ד יערי עולה שחיובי ההסכמים בוצעו על ידי המשיבים כפי שהוסכם. בית המשפט התייחס גם לשיהוי בפעולותיו של המערער, וקבע כי פער הזמן המשמעותי בין חתימת ההסכמים – לבין הנקיטה בהליך הראשון והגשת התביעה הנוכחית – מכרסם בגרסתו. בנוסף נקבע כי שיהוי זה אף פגע ביכולתם של המשיבים להתגונן בפני טענות המערער. זאת שכן מצבו הבריאותי של קנטור האב לא איפשר לו ליטול חלק בהליך ולהעיד בו, ואילו קנטור הבן לא היה מעורה בפרטי העסקה. בשל כך הורה בית המשפט גם על מחיקת קנטור האב מן ההליך. הערעור ביום 21.10.2025 הגיש המערער את הערעור שלפנינו, בו ביקש להורות על ביטול פסק הדין; או לחלופין על השבת התיק לבית משפט קמא לניהול הליך ההוכחות מחדש כאשר עדותו של המערער תישמע באמצעות מתורגמן. המערער חוזר על טענותיו מההליך קמא, בנוגע לתרמית שנעשתה כלפיו במסגרת ההסכמים, ובנוגע לכך שהוא אינו מבין עברית ועל כן לא הבין מה כתוב בהסכמים עליהם הוא חתם. בנוסף טוען המערער כי בית משפט קמא שגה בכך שאישר את חקירתו הנגדית מבלי שהסתייע במתורגמן אף שהובא מתורגמן מטעמו לדיון, באופן שפגע בזכותו להליך הוגן. עוד טוען המערער כי בית משפט קמא שגה במחיקת התביעה נגד קנטור האב עקב מצבו הבריאותי, מבלי שזה נחקר. המערער סבור כי חקירתו של קנטור האב הייתה נחוצה ביותר, וכי למשיבים היה אינטרס למנוע את חקירתו – שהייתה מביאה להוצאתה של האמת לאור. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 26.1.2026 הגיש המערער בקשה נוספת בהליך שלפנינו, בה ביקש את ביטול פסק הדין בטענה חדשה לפיה מי שמייצג את קנטור הבן בערעור שלפנינו הוא עו"ד יערי. המערער טוען כי פסק הדין כולו נשען על האמון הבלתי מסויג שנתן בית משפט קמא בעדותו של עו"ד יערי, שהציג עצמו כעורך דין שפעל באופן ניטרלי ואובייקטיבי. כעת, משעו"ד יערי מייצג את קנטור הבן בערעור, מתברר כי הוא היה עורך דינם של המשיבים מאז ומתמיד, וכי עדותו הייתה "העמדת פנים". עוד יובהר כי המערער הגיש תביעה נוספת לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"א 72004-01-26), לביטול פסק הדין נושא הערעור שלפנינו על בסיס טענה חדשה זו (להלן: התביעה לביטול פסק הדין). תביעה זו הוקפאה עד להכרעה בערעור שלפנינו, בהחלטה שניתנה ביום 25.1.2026. יובהר כבר עתה כי איננו רואים לנכון להידרש לטענה חדשה זו ולמשמעות שהמערער מבקש לגזור ממנה במסגרת הערעור שלפנינו. עניין זה – ייצוגו של קנטור הבן בערעור שלפנינו על ידי עו"ד יערי – לא עמד לנגד עיניו של בית המשפט במסגרת ההליך קמא, והוא לא יכול היה לבחון טענה זו ולהתחשב בה בעת כתיבת פסק הדין. טענה זו תתברר, ככל שהדבר יידרש, במסגרת התביעה לביטול פסק הדין, אותה כאמור הגיש המערער במקביל לדיון בערעור, וזהו מקומה. קנטור הבן טען מנגד כי דן הערעור להידחות. לטענתו, בית משפט קמא הבין את הדברים לאשורם, ונכנס לעובי הקורה ביחס לעובדות המיוחדות של המקרה. הוא הבהיר כי ההסכמים נבעו מאילוץ, וכי הם נועדו לסייע למערער כדי שהוא לא יאבד את דירתו בלא תמורה. קנטור הבן דוחה את הטענות בדבר תרמית וחוסר הבנת השפה. ביום 27.4.2026 נערכה ישיבת קדם ערעור בהליך בה לא הושגה הסכמה. ביום 6.7.2026 הגיש המערער בקשה "לקביעת הערעור לפני הרכב". בבקשה נטען כי היתר כי לגישת המערער, ראוי ששופט "דן יחיד" יימנע מסילוק ערעור על הסף; כי העמדה בקדם הערעור הובעה לפני קיום דיון במעמד הצדדים; כי יש להיזהר בשימוש באפשרות של דחייה על הסף; וכי הוא מבקש שהדיון בערעור ייקבע לפני הרכב של שלושה שופטים. למותר לציין, והדברים ברורים, כי שופט יחיד אינו מוסמך להכריע בערעור שהוגש בזכות על פסק דין של בית המשפט המחוזי. משכך, ערעור זה מוכרע – ככל ערעור – בהרכב של שלושה שופטים. דיון והכרעה לאחר עיון בערעור על נספחיו, הגענו למסקנה כי דינו להידחות אף ללא צורך בתשובה, בהתאם לסמכותנו לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). הקביעה כי ההסכם הראשון הוא – על פי לשונו – הסכם מכר ולא הסכם המשקף עסקה אחרת, אינה שנויה למעשה במחלוקת. טענתו היחידה של המערער בהקשר זה היא כי הוא לא הבין מה כתוב בהסכמים (ובכלל זה בהסכם הראשון) מאחר והוא אינו מבין עברית. לגישתו – משום כך הוא משוחרר מהחיובים שנקבעו בהסכמים. דין טענה זו להידחות. זאת, כפי שיפורט להלן – הן משום שהמערער לא הוכיח כי אינו מבין עברית; הן משום שהוא לא הוכיח כי לא התרשל כאשר חתם על ההסכמים – גם אם עשה כן בלא הבנת השפה. ראשית, בית משפט קמא לא קיבל את גרסת המערער לפיה הוא אינו דובר את השפה העברית. הוא קבע המערער מבין עברית או למצער לא עמד בנטל להוכיח כי אלה אינם פני הדברים. בקביעה עובדתית זו של בית משפט קמא, שהתבססה בין היתר על כך שהוא שמע בעצמו את המערער מעיד לפניו ומשיב לשאלות בעברית, איננו סבורים כי יש להתערב (ראו מיני רבים: ע"א 72570-02-26 פלוני נ' קופת חולים מאוחדת, פסקה 11 (20.5.2026); ע"א 13801-12-25 קל אל נכסים בע''מ נ' דירות עם בע''מ, פסקה 8 (7.6.2026)). שנית, התוצאה לא תשתנה אף אם נניח כי המערער אינו מבין עברית, ולמרות זאת חתם על ההסכמים. כך, בהתאם להלכה הפסוקה – חזקה על מי שחתם על הסכם כי הוא הבין את תוכנו והסכים לאמור בו (ראו מיני רבים: ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, סניף בורסת היהלומים, פסקה 5 (17.12.2003); ע"א 8510/09 בנק הפועלים בע"מ נ' נויברג, פסקה 4 (24.11.2011)). כדי לסתור חזקה זו ולהעלות טענה של non est factum (לא נעשה דבר), על הטוען אותה לעמוד בנטל מוגבר. עליו להראות הן כי לא הבין את תוכן ההסכם, והן כי הוא לא התרשל כאשר חתם עליו מבלי להבין את תוכנו (ע"א 624/88 גולד נ' מעוז, פסקה 9 (14.2.1990); ע"א 1333/14 גואנה מיטרי נ' דוברונסקי, פסקה 29 (28.7.2015); גבריאלה שלו "טעות בחתימה – האומנם 'לא נעשה דבר'?" משפטים יא 501, 510 (תשמ"א)). במקרה דנן, המערער לא הוכיח כי לא התרשל כשחתם על ההסכמים אשר נכתבו, כזכור, בשפה העברית. מעיון בערעור ובנספחיו עולה כי המערער כלל לא העלה טענות בנושא זה, ולא הסביר מדוע אין לראות בחתימתו על ההסכמים שנוסחו בשפה שלטענתו הוא אינו דובר אותה – משום התרשלות. בטענתו לפיה קנטור האב "עקץ" אותו, אין די כדי לעמוד בנטל האמור. זאת מאחר שכפי שהובהר לעיל, חתימה על מסמך משפטי בעברית על ידי מי שאינו מבין את השפה – בלא לנקוט צעד כלשהו לבירור תוכנו באמצעות מתורגמן או בדרך אחרת, מהווה על פני הדברים התרשלות. למעלה מן הצורך יצוין כי המערער אף לא הוכיח תרמית או עושק – עילות שגם לגביהן יש צורך בהוכחה מוגברת. כאמור, המערער העלה גם טענה חלופית לפיה גם אם מדובר בהסכמים שנחתמו כדין על ידי הצדדים, הרי שחיוביהם נזנחו והם פקעו, ועל כן יש לבטל את הערת האזהרה שנחתמה מכוח ההסכם הראשון. הפסיקה הכירה בכך כי בנסיבות מיוחדות וחריגות, ניתן לקבוע כי הסכמים נזנחו ויש לראותם כבטלים אף ללא הודעת ביטול. מדובר בנסיבות של "שתיקה, חוסר מעש והעדר כל פעולה לביצוע החיובים הקבועים בחוזה במשך תקופה ארוכה מאוד", שעשויות להעיד על כך שהצדדים ויתרו על ביצוע ההסכם ושיש לראותו כאילו הוא עבר מן העולם (ראו: ע"א 10148/05 חברת תדי ירושלים בע"מ נ' כץ-שיבאן, פסקה 20 (15.3.2010); ע"א 3860/09 קרן קיימת לישראל מינהל מקרקעי נ' קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל בע"מ, פסקה 8 (12.1.2014); בע"מ 2943/18 פלונית נ' פלוני, פסקה 12 (6.12.2018)). בית המשפט שבחן את עמדת המערער בהקשר זה, קבע כי לא הוכחה זניחה של ההסכמים. זאת לאור קביעתו לפיה התמורה עבור הדירה שנמכרה מכוח ההסכם הראשון, כללה את סילוק חוב הפיגורים לבנק; עמידה בתשלומי המשכנתא עד סילוקה (באמצעות השכרת הדירה ודרך חשבונו של המערער); ומתן זכות למערער לגור בדירה כל ימי חייו. המסקנה מהקביעות הללו – שאיננו רואים מקום להתערב בהן – היא כי התמורה עבור הדירה אכן שולמה. בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע, ביחס לרכיב התשלום, כי חלו הנסיבות החריגות המאפשרות לקבוע כי ההסכמים נזנחו ובוטלו באופן משתמע. הרכיב היחיד בהסכמים שביישומו התגלו קשיים הוא העברת הזכויות בדירה. אולם בית משפט קמא קיבל בעניין זה את עדותו של עו"ד יערי, וקבע כי קשיים אלה נבעו מנסיבות אובייקטיביות: היעדרה של ליאנה והעובדה כי הדירה הייתה רשומה על שם בעליה הקודמים מהם רכש אותה המערער, כאשר עובר לעריכת ההסכמים הייתה רשומה על שמו רק הערת אזהרה. בקביעות עובדתיות אלה – העולות בקנה אחד עם הרקע שאינו שנוי במחלוקת (ליאנה אכן נעדרה והדירה אכן נותרה רשומה על שם הבעלים הקודמים), אין מקום להתערב. המסקנה הנובעת מהן היא כי לא ניתן לקבוע שהעיכוב האמור נבע מ-"שתיקה, חוסר מעש והעדר כל פעולה לביצוע החיובים", הנדרשים לצורך מסקנה לגבי זניחת ההסכמים. המסקנה מכלל האמור לעיל היא אפוא כי המערער לא עמד בנטל להוכיח טענתו כי ההסכמים נזנחו או כי המשיבים לא קיימו את התחייבויותיהם באופן המצדיק קביעה על אודות בטלותם. כאמור, המערער הוסיף וטען כי בית משפט קמא שגה כאשר איפשר לו להעיד ולהיחקר בעברית ללא עזרת מתורגמן. לגישתו, הדבר פגע בליבון האמת ובזכותו של להליך הוגן. איננו מקבלים את הטענה. כפי שהובהר, בית משפט קמא התרשם באופן בלתי אמצעי מחקירתו של המערער, וקבע בפסק דינו כי "התובע (הוא המערער, ר.ר.) התייצב לעדות עם מתורגמן לשפה הרוסית, אולם בסופו של דבר נחקר נגדית בעברית, ורק מפעם לפעם נזקק לסיוע של המתורגמן" (פסקה 34 לפסק הדין). מהאמור עולה כי המתורגמן שהיה בבית המשפט, היה זמין למערער – אולם הוא לא נדרש לו אלא רק "מפעם לפעם" (ואז נעזר בו). מדובר במסקנה של בית משפט קמא שראה ושמע את המערער מעיד, נשאל ומשיב לשאלות. מסקנה זו עולה גם מעיון בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא. על כל פנים – בהתרשמותו של בית המשפט ממידת ההבנה של המערער את הדברים – אין מקום להתערב. זאת כאשר לא נטען כי המערער או בא כוחו התנגדו בזמן אמת לאופן שמיעת העדות, ובלא התנגדות כזו – אין מקום לקבל את הטענה בדיעבד (רע"א 35964-01-25‏ ‏פלוני נ' פלוני, פסקה 30 (12.3.2025)). יתרה מכך, המערער אף לא הבהיר כיצד לשיטתו ניהול הדיון בעברית פגע בזכויותיו: האם גרסתו הוצגה באופן שגוי, ואם כן – באיזה אופן; אילו שאלות הוא לא הבין כראוי; באילו תשובות שהוא נתן נפל פגם כתוצאה מחוסר ההבנה; ובאיזה אופן היה בכך כדי לשנות את מסקנותיו של בית משפט קמא ואת תוצאת ההליך. בהקשר זה יש להדגיש כי בפסק הדין נושא הערעור נעשה ממילא שימוש שולי בלבד בעדותו של המערער, תוך הבהרה שזוהי עדות יחידה של בעל דין המעוניין בתוצאות ההליך ומשכך יש לבחנה בקפידה רבה (פסקה 38 לפסק הדין; וראו גם סעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). לאור כל האמור, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב 1 בסך 7,500 ש"ח. ניתן היום, ח' אב תשפ"ו (22 יולי 2026). יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת