פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 27167-08-24
לפני:
כבוד ממלא מקום הנשיא יצחק עמית
המערערת:
פלונית
נגד
המשיבים:
1. פלוני
2. פלונית
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות בתמ"ש 55225-11-22 מיום 28.7.2024 שניתנה על ידי כב' השופטת הבכירה מאיה לוי
בשם המערערת:
עו"ד יואב קיץ
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת הבכירה מ' לוי) מיום 28.7.2024 בתמ"ש 55225-11-22 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.
1. עניינו של ההליך שלפניי בתביעה נזיקית שהגישה המערערת נגד המשיבים, גיסה של המערערת (אח בעלה) ואשתו. ביום 2.11.2023 ניתנה החלטת המותב לפיה בעלה של המערערת (להלן: הבעל) יצורף כבעל דין בהליך. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (רמ"ש 16202-11-23). ביום 18.12.2023 ניתן פסק דין במסגרתו בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' סילמן) נתן רשות ערעור וקיבל את הערעור, תוך שקבע כי ההחלטה מיום 2.11.2023 לא נומקה וניתנה טרם התבררה עמדת המשיבים בסוגיה. משכך, בית המשפט הורה על ביטול ההחלטה.
2. ביום 26.5.2024 נתן המותב החלטה שבה נקבע, בין היתר, כי "התובעים יגישו את תצהיריהם [...]" [ההדגשה הוספה – י"ע]. למחרת הגישה המערערת "בקשה לתיקון טעות" כך שיובהר כי הבעל אינו תובע בעצמו. עוד באותו היום ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה. בהחלטה ציין המותב כי הוא ער לפסק הדין מיום 18.12.2023, אולם בעקבות דיון שהתקיים ביום 22.5.2024, במהלכו נשמעו הצדדים, הוא שוכנע כי צירופו של הבעל כתובע נדרש והכרחי. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור נוספת (רמ"ש 2079-06-24), וגם במסגרתה ניתנה רשות ערעור והערעור התקבל. בפסק הדין שניתן ביום 15.7.2024 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' נאמן) כי אין לכפות על אדם להצטרף כתובע לתביעה בניגוד לרצונו החופשי, ומשכך ההחלטה מיום 27.5.2024 מבוטלת. יחד עם זאת, צוין למען הסר ספק כי אין בפסק הדין כדי להגביל את המותב מלזמן את הבעל למתן עדות.
3. על רקע זה, ביום 22.7.2024 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב. לעמדת המערערת, נוצר סיכון ממשי כי עמדת המותב "אשר כבר פעמיים לא עמדה בערכ[א]ות הערעור, עלולה בפעם השלישית להתבטא בהחלטות הבאות או בפסק דין סופי [...] והדבר יגרום עומס מיותר על מערכת הערעורים ועל הצדדים".
4. ביום 28.7.2024 נדחתה הבקשה על הסף, תוך שהמותב ציין כי ערכאת הערעור לא הגבילה את האפשרות לזמן את הבעל כעד, ככל שעדותו חיונית, ולכן גם אם תינתן החלטה כזו בהמשך ההליך, אין זה אומר כי קיים חשש למשוא פנים או לעיוות דין.
5. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. המערערת טענה כי המותב גיבש עמדה חלוטה בעניין "'מיוחדות' מעמדו המשפטי" של הבעל ביחס לשאר העדים מטעמה, וכי הוא מנסה בכל מחיר לשייך את הבעל כצד לסכסוך המשפטי. המערערת הוסיפה וטענה כי עמדתו הנוקשה של המותב נובעת מניסיונו הרב בניהול תיקים במסגרת הליכי משפחה, כך שהוא "לא רואה שום דבר פגום בליזום הרחבת חזית משפטית".
6. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.
לא מצאתי כי בענייננו מתקיימות נסיבות אשר מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב, כאמור בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. לא אחת נפסק כי העובדה שהליך הוחזר לדיון בפני אותו המותב לאחר שערכאת הערעור התערבה בהחלטתו, אין בה כשלעצמה כדי להקים עילה לפסילת המותב (ע"א 542/24 פלונית נ' שפירא, פסקה 5 והאסמכתאות שם (12.3.2024)). כך גם במצב שבו ערכאת הערעור התערבה יותר מפעם אחת בהחלטותיו של המותב (ע"פ 75/98 עציון נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (12.4.1998)). הרציונל לכלל טמון "בהנחת המוצא בדבר המקצועיות השיפוטית של השופט היושב בדין, ובפתיחות הדעת שבה על בית המשפט להידרש גם לטעויות שלו עצמו" (ע"א 10007/17 דדון נ' אלמקייס, פסקה 5 (11.1.2018)). איני סבור כי העובדה שערכאת הערעור התערבה פעמיים בהחלטות המותב מצדיקה סטייה מכלל זה, זאת אף בשים לב לנימוקי פסקי הדין של ערכאת הערעור.
כך גם לא מצאתי כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" ביחס לצירוף הבעל כתובע או ביחס לכל סוגיה אחרת שעומדת להכרעתו. המותב הדגיש כי הוא עתיד לפעול במסגרת שהותוותה לו על ידי ערכאת הערעור, וכי לכל היותר הבעל יזומן למסור עדות (מה גם שהמערערת עצמה ציינה כי הבעל נמנה עם עדיה כך שדומה כי הוא ממילא עתיד להעיד). למעלה מכך, עילת הפסלות הנטענת על ידי המערערת מתייחסת לאירועים שטרם התרחשו ולחשש ספקולטיבי כי המותב ימשיך ויפעל בדרך מסוימת, אלא שנקבע זה מכבר כי "ספקולציה לחשש ממשי אינה מספקת. מטעם זה, נקודת המבט הראויה לבחינה הינה בדיעבד ולא לכתחילה" (ע"א 3400/05 "דן" חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' בסון, פסקה 4 (9.10.2005); ראו גם ע"פ 8682/19 רוזנטל נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (6.1.2020)).
7. יתר טענות המערערת באשר לגישת המותב ביחס לניהול הליכי משפחה הועלו לראשונה במסגרת הערעור שלפניי, מבלי שלמותב ניתנה הזדמנות להתייחס אליהן, באופן שמצדיק את דחייתן רק מן הטעם הזה (ע"א 5939/24 גבעתי נ' עדנאן, פסקה 5 (14.8.2024)).
8. הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ט תשרי תשפ"ה (31 אוקטובר 2024).
יצחק עמית
ממלא מקום הנשיא