פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 26148-07-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופט עופר גרוסקופף
העותרת:
לביא זכויות האזרח מינהל תקין ועידוד ההתיישבות (ע"ר)
נגד
המשיבים:
1. עו"ד גלי בהרב-מיארה, היועצת המשפטית לממשלה
2. עו"ד עמית איסמן, פרקליט המדינה
3. עו"ד אלון אלטמן, המשנה לפרקליט המדינה
4. ח"כ גלעד קריב
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד יצחק בם
פסק-דין
השופט דוד מינץ:
בעתירה שלפנינו מבוקש כי נורה למשיבים 3-1 לנמק מדוע לא יקבלו החלטה בעניין העמדתו לדין של משיב 4, חה"כ גלעד קריב (להלן: חה"כ קריב), בגין עבירות של ריגול חמור ומסירת ידיעה סודית. לחלופין התבקשנו להורות למשיבים 3-1 להודיע מתי בכוונתם לקבל החלטה בעניין.
ברקע לעתירה עומדת עתירה קודמת שהגישה העותרת, בה התבקש להורות למשיבים על פתיחה בחקירה נגד חה"כ קריב (בג"ץ 5238/24). העתירה ההיא נמחקה ביום 13.1.2025 מטעמים שונים, ומספר חודשים לאחר מכן אכן נפתחה חקירה בעניין. על פי הנטען בעתירה שלפנינו, החקירה הסתיימה ביום 9.7.2025 אך מאז ועד היום טרם התקבלה החלטה בדבר העמדתו לדין של חה"כ קריב. העותרת העבירה מספר פניות למי מהמשיבים, אך לא קיבלה מענה לגופו של עניין ומכאן עתירתה. בעתירה נטען כי הימנעות המשיבים ממתן מענה לפניית העותרת שקולה לדחייתה ללא נימוקים; כי מתקיימים התנאים להעמדתו לדין של חה"כ קריב, וקיימת שורה של שיקולים המחייבים קבלת החלטה מהירה ומנומקת; כי על המשיבים להפעיל את שיקול דעתם בדבר ההעמדה לדין במהירות הראויה; וכי היועצת המשפטית לממשלה מפלה בין חברי הכנסת השונים המבצעים עבירות ביטחון מידע בכל הנוגע להעמדתם לדין ולמהירות קבלת ההחלטה.
דין העתירה להידחות על הסף.
פניותיה הראשונות של העותרת למשיבים 2-1 בעניין קבלת החלטה לגבי העמדתו לדין של חה"כ קריב נעשו בימים 27.4.2026 ו-4.6.2026. ביום 7.6.2026 הובהר לה כי הגורם המטפל בעניין הוא משיב 3, המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), ועל כן פנייתה מועברת אליו. זמן קצר לאחר מכן פנתה העותרת למשיב 3 ישירות וביום 6.7.2026, שלושה ימים בלבד לפני הגשת העתירה, הובהר לה על ידי לשכתו כי חל שיהוי בטיפול בפנייתה לאור העברתה להכרעת הגורמים הרלוונטיים, וכי מיד לאחר שתתקבל הכרעה העותרת תעודכן בדבר.
חרף האמור אצה-רצה לעותרת הדרך לבית משפט זה. העותרת מנסה להצדיק זאת בטיעונים שונים ומפורטים הנוגעים לחשיבות הטמונה בקבלת החלטה מהירה בנסיבות העניין, אולם טיעונים אלה לא עלו באופן דומה בפניות השונות שהועברו למשיבים עובר להגשת העתירה. העותרת גם מציינת כי המכתב מטעם לשכתו של משיב 3 לא פירט מי הם הגורמים הרלוונטיים אליהם הועברה פנייתה ומתי צפויה להתקבל החלטה, ומשכך "לא נותר לעותרת אלא לפנות לבית המשפט הנכבד הזה ולבקש סעד ולו על מנת לפרש את הסתום במכתב" (פסקה 23 לעתירה). ברם טענה זו אינה מבססת ולוּ תחילתה של הצדקה להגשת עתירה לבית משפט זה. אם בכלל, יש בה כדי להמחיש את הצורך במיצוי הליכים כהלכתו.
אכן, מאז החלה העותרת לעסוק בפרשה חלף פרק זמן משמעותי. ברם כמפורט לעיל, לאורך הדרך חלו התפתחויות בעניין, ובכלל זה הוחלט על פתיחה בחקירה, נערכה חקירה וחומריה הועברו לפרקליטות. ממועד סיום החקירה הנטען ועד היום לא ניתן לומר כי משך הזמן שחלף הוא כה קיצוני באופן המצדיק התערבות של בית משפט זה (ראו והשוו: בג"ץ 2624/24 התנועה לטוהר המידות נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 5 (9.6.2024); בג"ץ 1081/19 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' פרקליט המדינה, פסקה 6 (20.3.2019)). לא למותר לציין כי משך הזמן הראוי והסביר משתנה ממקרה למקרה ומושפע מנסיבותיו של המקרה הפרטני העומד על הפרק (וראו למשל: בג"ץ 2533/24 בן מאיר נ' פרקליט המדינה, פסקה 7 (20.1.2025); בג"ץ 50655-02-25 גולן נ' פרקליטות מחוז דרום – פלילי, פסקה 9 (9.4.2025)).
בשולי הדברים יוער כי טענת העותרת שלפיה הימנעות ממענה לפנייתה שקולה לדחייתה, מעוררת קושי ממשי. זאת הן מהטעם שהמשיבים אכן השיבו לפניותיה ומסרו לה כי העניין עודנו מצוי בטיפול; והן מהטעם שהטענה אינה מתיישבת עם העובדה שהסעדים המבוקשים בעתירה עניינם בחיוב המשיבים בקבלת החלטה.
העתירה נדחית אפוא.
ניתן היום, ו' אב תשפ"ו (20 יולי 2026).
יצחק עמית
נשיא
דוד מינץ
שופט
עופר גרוסקופף
שופט