פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עפ"ג 23728-05-25
לפני:
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופט אלכס שטיין
כבוד השופט חאלד כבוב
המערער:
יובל ברהה
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 20.11.2024 בת"פ 42823-01-24 שניתן על ידי כבוד השופטת דבורה עטר
תאריך הישיבה:
ט"ז בסיוון התשפ"ו (1.6.2026)
בשם המערער:
עו"ד מיכאל עירוני
בשם המשיבה:
עו"ד אושרה פטל-רוזנברג
פסק דין
השופט עופר גרוסקופף:
לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת דבורה עטר) מיום 9.4.2025 בת"פ 42823-01-24, בגדרו נגזר על המערער עונש של 39 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים. בערעור שלפנינו משיג המערער על חומרת רכיב המאסר בפועל שהושת עליו.
כתב האישום המתוקן
ביום 20.11.2024 הורשע המערער על פי הודאתו בכתב האישום מתוקן, וזאת במסגרת הסדר טיעון שכלל התחייבות מצד המדינה לטעון לעונש של עד 42 חודשי מאסר לצד רכיבי ענישה נוספים (להלן: כתב האישום המתוקן). כתב האישום המתוקן כולל שני אישומים שונים: על פי האישום הראשון, ביום 21.12.23 שוחרר המערער למעצר בית בתנאים מגבילים במסגרת תיק אחר (ת"פ 40309-07-21; להלן: עבירת הסמים הקודמת), ולמחרת, ביום 22.12.23, שוטרים שהגיעו לכתובת מגוריו על מנת לוודא את עמידתו בתנאים המגבילים, מצאו אותו עם שניים אחרים במקלט שבמקום, תוך שהוא מפר את התנאים המגבילים, ונוסף על כך מסייע בהחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית ולמטרות סחר. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, במקלט נמצאו 96 בקבוקים המכילים 1,104 מ"ל נטו של סם מסוכן מסוג קטמין (Ketamine. להלן: קטמין); 117.66 גרם נטו של סם מסוכן מסוג פסילוצין (להלן: פסילוצין); 31 טבליות של סם מסוכן מסוג MDMA, P-Methylmethcathinone; 31.62 גרם נטו של סם מסוכן מסוג MDMA (להלן: MDMA); ו-20 ריבועי נייר של סם מסוכן מסוג LSD (להלן: LSD). חלק הסמים המסוכנים הללו נתפסו כשהם בשקיות פלסטיק שקופות וסגורות או בטבליות שיועדו לחלוקה.
על פי האישום השני, החל מחודש ספטמבר 2023 ועד למועד מעצרו ביום 22.12.23, או בסמוך לכך, סחר המערער, בעצמו או באמצעות מי מטעמו, בסמים מסוכנים, בתמורה או שלא בתמורה, וזאת באמצעות אפליקציית "טלגרם" (להלן: טלגרם) לאחר התכתבות ושליחת תמונות או סרטונים. בכתב האישום המתוקן יוחס למערער סחר בסמים מסוכנים או עשיית עסקה אחרת בסם ב-28 הזדמנויות שונות סך הכול, כאשר ב-3 הזדמנויות מתוכן הוא רק ניסה לעשות כן; ביחס ל-24 קונים שונים; ובתמורה למאות שקלים עבור כל עסקה (לרוב בין 350 ל-750 ש"ח). בכלל האמור, מתואר בכתב האישום המתוקן כי המערער מכר פסילוצין בתשע הזדמנויות, במשקל הנע בין 5 ל-10 גרם; סם מסוכן מסוג קוקאין בחמש הזדמנויות, במשקל 1 עד 1.5 גרם; MDMA בשתי הזדמנויות, במשקל של גרם אחד; סם מסוכן מסוג קראק בהזדמנות אחת, במשקל של גרם אחד; קטמין בהזדמנות אחת, במשקל של גרם אחד; סם מסוכן מסוג אקסטזי בשתי הזדמנויות, בכמות של חמש יחידות; ו-LSD בשתי הזדמנויות, בכמות של חמישה קרטונים. בשלושה מקרים מתוך האמור מכר המערער מספר סוגים שונים של סמים מסוכנים באותה עסקה. כמו כן, המערער מכר בהזדמנות אחת סם מסוכן המכונה "ממסי" (MMC), בסוג וכמות שאינם יודעים למאשימה; הציע לאחר סם מסוג קנביס רפואי, בכמות שאינה ידועה; וכן ניסה לבצע עסקה בסם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל של גרם אחד.
בגין האמור הורשע המערער, כאמור במסגרת הסדר טיעון, בעבירות הבאות: באישום הראשון בביצוע עבירות של סיוע להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ושל הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק. באישום השני הורשע המערער בעבירות של יצוא, יבוא, מסחר והספקה בצוותא, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים, בצירוף סעיף 29 לחוק, כאשר ביחס ל-3 הזדמנויות הורשע המערער בעבירה בצירוף סעיף 25 לחוק.
להשלמת התמונה יצוין כי בכתב האישום המקורי שהוגש נגד המערער נכלל סעיף אישום המייחס לו עבירת נשק, אשר הושמטה במסגרת עסקת הטיעון. ניתן להניח, כי בגין אישום זה התנהל ההליך בעניינו של המערער בבית המשפט המחוזי – ולא לבית משפט השלום, אליו מוגשים בשגרה כתבי אישום מסוגו של כתב האישום המתוקן.
גזר הדין
לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים ביחס לעונש, ביום 9.4.2025 ניתן גזר דינו של בית משפט קמא (להלן: גזר הדין). תחילה, עמד בית המשפט על הערך החברתי שנפגע בעקבות עבירות הסמים בהן הורשע המערער, הוא ההגנה על בריאות הציבור ושלומו הפיזי מפני הנזקים הכרוכים בשימוש בסמים. הודגש, כי עבירות אלה, ובפרט עבירות הסחר, מרחיבות את מעגל המשתמשים בסמים וטומנות בחובן פוטנציאל נזק רב לחברה; ומשכך יש להשית ענישה משמעותית במקרים אלה. נקבע כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים בענייננו מצויה ברף גבוה, נוכח מגוון הסמים בהם סחר המערער ומהותם, וכן משך הסחר, היקפו וריבוי לקוחותיו. אשר לנסיבות ביצוע העבירות, צוין כי במסגרת האישום הראשון המערער סייע בהחזקת מגוון סמים קשים, בכמויות בלתי מבוטלות, כאשר אלו ארוזים בנפרד ומיועדים לסחר. חומרת המעשה מתעצמת משעה שהדבר נעשה תוך הפרת תנאים מגבילים שהושתו על המערער אך יום קודם לכן בהליך פלילי אחר ובעת שהיה אמור לשהות במעצר בית, תוך שהודגש כי חלקו של המערער באישום זה הוא כמסייע בלבד. לצד זאת, בית המשפט עמד על כך שהמערער הוא "חוליה מהותית בשרשרת הפצת הסמים" (פסקה 22 לגזר הדין), כאשר הדבר נלמד ביתר שאת מהמיוחס לו באישום השני: המערער ביצע 25 עסקאות של סחר (בעצמו או באמצעות מי מטעמו) בסמים מסוכנים קשים בכמויות מצטברות ומשמעותיות; וב-3 מקרים ביצע המערער עסקה אחרת או ניסה לעשות עסקת סחר בסמים. עוד הדגיש בית המשפט את כמות הקונים השונים – 24 אנשים; כי לכל אחת מהעסקאות קדם תכנון מקדים – לרבות התכתבות ושליחת תמונות וסרטונים באמצעות טלגרם (המהווה פלטפורמה מוצפנת לשם העברת מסרים); וכי המערער ביצע זאת לשם גריפת רווח כלכלי, קל וזמין.
על בסיס האמור, ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת בעבירות בהן הורשע המערער, קבע בית המשפט קמא כי מתחם העונש ההולם נע בין 32 ל-60 חודשי מאסר בפועל (יצוין כי נקבע מתחם ענישה אחד ביחס לשני האישומים). בכלל זה, בית המשפט התחשב בחלקו של המערער בביצוע העבירה (מסייע להחזקת סמים שלא לצריכה עצמית אך מבצע עיקרי של עבירות הסחר); סוגי הסמים (חלקם קשים) וכמותם; והיקף העסקאות.
אשר למיקום המערער במתחם העונש ההולם, בית המשפט קמא זקף לזכותו של המערער את הודאתו בהסדר הטיעון. מנגד, בית המשפט זקף לחובתו כי חרף גילו הצעיר, עברו הפלילי כולל 5 הרשעות קודמות בעבירות שונות, לרבות בתחום הסמים; וכי לא רק שאין זה מאסרו הראשון של המערער; אלא שהלה ריצה שני מאסרים קודמים, לרבות מאסרים מותנים שהוטלו עליו, ואלה לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות נוספות. על כן מצא בית המשפט למקם את המערער בתוך השליש התחתון של המתחם, ולהטיל עליו גם רכיב עונשי כספי נוכח כך שביצע את העבירות ממניע כלכלי.
בהתאם לכך, בית המשפט קמא גזר על המערער את העונשים הבאים: 37 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 9 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך 3 שנים עבירה בניגוד לפקודת הסמים מסוג פשע ו-6 חודשי מאסר על תנאי ביחס לביצוע עבירה כאמור מסוג עוון; וקנס בסך של 12,000 ש"ח או 45 ימי מאסר תמורתו. נוסף על האמור, בית המשפט הפעיל עונש מאסר על תנאי של 2 חודשי מאסר נוספים, שהוטל עליו בעת הרשעתו של המערער בעבירת הסמים הקודמת.
מכאן הערעור שלפנינו, המופנה כאמור נגד רכיב המאסר בפועל.
הערעור דנן
במסגרת הערעור, ובהמשך גם בדיון שהתקיים בפנינו ביום 1.6.2026, טוען המערער כי שגה בית משפט קמא בכך שקבע מתחם עונש הולם החורג באופן משמעותי ממדיניות הענישה הנוהגת, בהתאם לפסקי הדין שנסקרו על ידו; ונוסף על כך מגלם סטייה מהסדר הטיעון, המשקף את הקשיים הראייתיים הקיימים בתיק. לשיטת המערער, בית משפט קמא היה צריך לקבוע מתחם מקל יותר, וכן להעמיד את המערער בתחתית המתחם. לגישתו, בית המשפט לא נתן משקל מספק להודאתו במיוחס לו ולנסיבותיו האישיות והרקע שלו, וכן לכך שהוא היחיד שנשא באחריות למתואר בכתב האישום המתוקן. עוד טוען המערער, כי היה מקום להורות שעונש המאסר המותנה שהופעל ירוצה בחופף לעונש המאסר שהושת עליו, ולא במצטבר; וכי לו התיק היה נידון בבית משפט השלום, היה מוטל עליו עונש מקל יותר באופן משמעותי.
המשיבה, מנגד, סבורה שדין הערעור להידחות. לטענתה, המערער הורשע בעבירות סחר רבות הכוללות מגוון חריג של סוגי סמים קשים, וזאת בתוך תקופה קצרה בלבד, דבר המלמד שזהו עיסוקו. כן טוענת המשיבה, כי יש ליתן משקל לכך שהמערער בעל עבר פלילי מכביד, לרבות בעבירות סמים; וכי מעצרו בתיק זה נעשה בזמן שהפר הוראה חוקית (ולא מצוי במעצר בית).
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור ושמעתי את טענות הצדדים בעל פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות; וכך אמליץ לחבריי שנעשה.
ראשיתו וסופו של ערעור זה בכלל היסוד ביחס להתערבות ערכאת ערעור בעונש שגזרה הערכאה הדיונית: כפי שבית משפט זה חזר ושנה פעמים אין ספור, ככלל, ערכאת הערעור מכבדת את שיקול דעת המסור לערכאה הדיונית, ואינה נוהגת להתערב בעונש שגזרה על נאשם שהורשע בדין. חריגה מכלל זה מתחייבת אך באותם מקרים בהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין, או שהעונש שהוטל סוטה במידה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת או הראויה בנסיבות העניין (ראו, מיני רבים: עפ"ג 34074-12-24 עטאללה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (11.6.2025); ע"פ 288/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (18.12.2025); עפ"ג 6758-05-25 אבו מוך נ. מדינת ישראל, פסקה 10 (12.02.2026)). ויודגש, כלל אי ההתערבות חל גם אם העונש שנגזר על המערער שונה במידת מה מהמקובל, ואולם להתרשמות ערכאת הערעור אין הדבר פוגם בתחושה שנעשה צדק עם המערער בראיית מכלול הנסיבות. כפי ששיקפנו למערער בתום שמיעת הערעור, זהו מצב הדברים בעניינו: בגזר דינה של ערכאת הערעור לא נפלה כל טעות מבוררת; מתחם הענישה שנקבע, גם אם הוא מחמיר במידת מה, איננו מביא לכך שהעונש שנפסק למערער סוטה במידה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת או הראויה; התוצאה העונשית הכוללת אינה עושה עוול למערער. זו תמצית הדברים, ולהלן פירוטם.
בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה היתרה הכרוכה בעבירות סמים בכלל, ובפרט אלה שעניינן החזקת סמים קשים שלא לשימוש עצמי וסחר בסמים מסוכנים, שכן יש בהן כדי להרחיב את מעגל המשתמשים והמכורים ובכך גם לסכן את שלום הציבור. על כן, ונוכח הרווח הכלכלי המשמעותי הגלום בעבירות כאמור, נקבע כי יש להיאבק בתופעה זו באמצעות ענישה מחמירה, המתחשבת, בין היתר, בסוג הסם, בכמותו, בתדירות המעשים, בחלקו של המערער בהחזקתו או בהפצתו, ובעברו הפלילי (ראו: ע"פ 211/09 אזולאי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (22.6.2010); ע"פ 3623/13 ברון נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (26.11.2014); ע"פ 5842/14 דהן נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (29.7.2015); ע"פ 667/21 מדינת ישראל נ' בן פורת, פסקה 18 (10.3.2021); ע"פ 4346/21 מדינת ישראל נ' עצטה, פסקה 13 (28.7.2021)).
בענייננו, התמונה הכללית ברורה: המדובר במי שעיסוקו בסחר בסמים מול משתמשי הקצה – קמעונאי, המשווק לציבור לקוחותיו מגוון רחב של סמים, כולם מסוכנים, חלקם גם קשים, בהיקף נרחב ותדיר. בלשון פשוטה, מי שמנהל "חנות מכולת לממכר סמים". כפי שמפורט בכתב האישום המתוקן בו הודה, במהלך תקופה של כשלושה חודשים בלבד, ביצע המערער 25 עסקאות סחר בסם, למול 24 לקוחות שונים, ובמגוון סוגי סם. זאת, כאשר לכל עסקה קדם תכנון מוקדם; וחלקו של המערער בה הוא מרכזי ומשמעותי. כמו כן, המערער הורשע גם בסיוע להחזקת מגוון רחב של סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, בכמויות שאולי אינן חריגות ביחס למקרים אחרים שנדונו בפסיקת בית משפט זה, אך בוודאי בלתי מבוטלות. רק בזכות התערבות המשטרה, סמים אלה נתפסו ולא הופצו למשתמשים, ובכך נמנע נזק נוסף (ראו גם: ע"פ 1274/16 עווד נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (6.10.2016) (עניין עווד); רע"פ 5382/22 דסיה נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (28.8.2022)).
עיקר טיעונו של ב"כ המערער הופנה כנגד המתחם שקבע בית המשפט קמא, אשר לשיטתו הינו חמור משמעותית בהשוואה למקובל בבתי משפט השלום ביחס למי שמצוי במדרג התחתון של מפיצי הסמים לציבור (קמעונאים המוכרים לצרכן הסופי). כידוע, מנעד הענישה בעבירות סמים הינו רחב, ותלוי בנסיבות שונות שנזכרו בפסקה 9 לעיל (ראו: ע"פ 9910/17 גריפולינה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (3.5.2018); ע"פ 8436/20 אמסלם נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (7.6.2021)). בהתאם לכך, ובהתחשב במכלול העבירות בהן הורשע המערער בכתב האישום המתוקן, הרי שגם אם נקבל כי המתחם שקבע בית המשפט קמא בגין מכלול המעשים הפליליים בהם הודה המערער הינו על הצד הגבוה, אינני סבור כי הוא אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוהגת, כפי שנקבעה בבית משפט זה, ובוודאי איננו חורג ממנה באופן קיצוני. כך, שכן בקביעת המתחם יש להתחשב לא רק במיקומו הנמוך יחסית של המערער במדרג הסחר, אלא גם בנסיבות אחרות המאפיינות את המעשים בהם הודה. העבירות בהן הורשע המערער מלמדות כי הייתה לו נגישות גבוהה למספר רחב של סמים מסוכנים, וכי הפצתם ללקוחות הקצה היוותה את תחום עיסוקו השגרתי. ויודגש, הסמים המסוכנים עמם התעסק המערער, הן כמסייע להחזקה שלא לצריכה עצמית והן כסוחר סמים, הינם מגוונים במיוחד, וחלקם מוגדרים סמים קשים ביותר. משכך, חומרת מעשיו של המערער נטועה הן בכמות העסקאות הרבה שביצע ובחלקו הפעיל בהן, בתקופת זמן קצרה בלבד (ראו: ע"פ 1905/12 דהן נ' מדינת ישראל, פסקה ט' (8.11.2012); רע"פ 5698/17 ליפצר נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (4.9.2017); רע"פ 8695/19 פסו נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (5.1.2020)); והן בסוגי הסמים המסוכנים וחומרתם, ששימשו אותו לעבירת הסיוע להחזקה ולעבירת הסחר. בנוסף, ובאופן המוסיף משנה חומרה, המערער נתפס והורשע גם בהפרת התנאים המגבילים שהוטלו עליו יממה אחת בלבד קודם לכן במסגרת עבירת הסמים הקודמת. המערער המשיך אם כן לנהל את עסקיו, תוך ביצוע עבירות סמים נוספות, חמורות בהיקפן ואיכותן, בשעה שהוא נתון במעצר בית (ותוך הפרתו). שילוב הרשעות זה מצדיק בוודאי קביעת מתחם מחמיר, הכולל מאסר בפועל לתקופה משמעותית, כך שהמתחם שקבע בית המשפט קמא הולם את חומר המעשים, ולמצער, אינו חורג מהמתחם הראוי באופן מובהק המצדיק שאינו מצדיק את התערבותנו (ראו ואבחנו: ע"פ 1932/15 בן סעדון נ' מדינת ישראל (17.4.2016) (נדחה ערעור על עונש מאסר של 42 חודשים בגין החזקת 446 כדורי MDMA, 406.71 גרם סם מסוכן מסוג חשיש ו-26.426 גרם קוקאין, תוך שהובהר שהענישה בגין החזקת עשרות גרמים של סמים מסוכנים נעה בטווח של 3 עד 5 שנות מאסר)); עניין עווד (נדחה ערעור על עונש מאסר של 34 חודשי מאסר בגין סחר ב-22.7 גרם הרואין ו-1.8 גרם קוקאין (עסקה אחת, כל סם חולק לאריזות נפרדות המכילות משקל קטן יותר), לצד החזקה של 23 גרם הרואין, 0.7 גרם קוקאין ו-10.5 גרם קוקאין (המחולקים גם הם לאריזות רבות המכילות מנות סם); ע"פ 2909/23 פלוני נ' מדינת ישראל (7.2.2024) (נדחה ערעור על עונש מאסר של 43 חודשי מאסר בגין החזקת 51 גרם קוקאין וסחר בכ-50 גרם קוקאין וכדור של MDMA (עסקה אחת בכל עבירה)); עפ"ג 66176-09-25 אברהם נ' מדינת ישראל (23.12.2025) (נדחה ערעור על עונש מאסר של 22 חודשים בגין החזקת 13.6 גרם קטמין ו-70.18 גרם סם מסוכן אחר)). בהקשר זה, יצוין כי לא רק שהמערער לא הפנה בטיעוניו לפסקי דין שניתנו על ידי בית משפט זה, שהוא כידוע מתווה את מדיניות הענישה הראויה – אלא שהוא התמקד בפסקי דין שעוסקים בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, בעוד שהאישום המשמעותי נגדו הוא בעבירת הסחר בסמים דווקא; וכאשר הפנה לפסקי דין בעניין סחר בסמים, עניינם היה במספר מצומצם בהרבה של עסקאות וכמויות. בהתחשב בהבדל המשמעותי בחומרת העבירות, בפרט משעה שהרשעת המערער בעבירת ההחזקה היא רק כמסייע, ממילא מוקשה עד מאוד להסתמך על פסקי הדין הללו כדי לקבוע מדיניות ענישה ראויה ביחס לכתב האישום המתוקן.
באשר לגזירת עונשו של המערער בתוך המתחם, הרי שלא ניתן לקבל את טענתו לפיה נסיבותיו האישיות, ובהן העובדה שגדל והתחנך בחברה קשה, הודאתו בכתב האישום ורצונו להשתלב בהליך שיקומי, מצדיקות למקמו בתחתית מתחם העונש ההולם. זאת, בעיקרם של דברים, לאור עברו הפלילי הכולל 5 הרשעות קודמות בעבירות שונות, ובהן עבירת סמים, וזאת חרף גילו הצעיר; וכן בהתחשב בכך שאין מדובר במאסרו הראשון של המערער, בנסיבות בהן מאסריו הממושכים הקודמים וכן עונש המאסר המותנה שריחף מעל לראשו לא הרתיעו אותו מלשוב לסורו (ראו והשוו: עפ"ג ע"פ 10173/16 מדינת ישראל נ' טאהא, פסקה 13 (14.2.2017); 46634-11-24 מדינת ישראל נ' לוי, פסקה 11 (17.12.2025)). למעשה, נדמה כי לא רק שהמערער לא נרתע מלהמשיך את עיסוקו בעקבות ההליכים הפליליים הקודמים שנוהלו נגדו – אלא שגם חומרת מעשיו הולכת ומתגברת עם הזמן (השוו: ע"פ 1598/13 אלהואשלה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (17.7.2014)). במכלול הנסיבות הללו, אני סבור כי בית המשפט קמא עשה חסד עם המערער כשלא מיקמו בסמוך לאמצע המתחם, ובוודאי שאין כל טעות לרעתו בכך שלא מוקם בתחתית המתחם ממש. אוסיף, כי גם לו סברתי שהמתחם שקבע בית המשפט קמא גבוה במידת מה מהנהוג והראוי (וכאמור, לא שוכנעתי בכך), עדיין לא הייתי מתערב בעונש שנגזר על המערער, מהטעם שהתוצאה העונשית הכוללת נכונה, בהתחשב בכך שהמיקום במתחם צריך היה להיות גבוה יותר. משיקולים דומים, אף לא מצאתי הצדקה במקרה דנן להורות על כך שעונש המאסר על תנאי שהופעל ירוצה בחופף, ולא במצטבר, לעונש המאסר שהטיל בית המשפט קמא על המערער.
בצד ההשגות הפרטניות על גובה המתחם, והמיקום בתוכו, העלה בא כוח המערער גם טיעון הנגזר מהאופן בו התנהל ההליך הפלילי בעניינו של המערער. לדידו, יש פגם בכך שעל המערער נגזר עונש מאסר מחמיר, המשקף להבנתו הרשעה בעבירות סמים בבית המשפט המחוזי, שעה שהרשעתו היא בכתב אישום מתוקן בגינו נהוג להעמיד לדין בבית המשפט השלום. אלא שביסוד טענה זו עומד הסדר הטיעון שהושג עם המערער, אשר במסגרתו הסכימה המדינה למחוק את עבירת הנשק, ואילו המערער הסכים לחשוף עצמו לענישה של עד 42 חודשי מאסר שתיגזר על ידי בית המשפט המחוזי בגין עבירות הסמים והפרת ההוראה החוקית בהן הודה. משזו הייתה חלוקת הסיכונים במסגרת עסקת הטיעון, ומשבית המשפט קמא לא חרג ממנה, אינני רואה כיצד יכול המערער לטעון כי עצם העובדה שדינו נגזר בבית המשפט המחוזי הביא לתוצאה בלתי צודקת כלפיו.
סוף דבר: בהינתן האמור, לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא בגזירת עונש המאסר של המערער. לפיכך, אם תשמע דעתי נדחה את הערעור, ונותיר את העונש שהושת על המערער על כנו.
עופר גרוסקופף
שופט
השופט אלכס שטיין:
אני מסכים.
אלכס שטיין
שופט
השופט חאלד כבוב:
אני מסכים.
חאלד כבוב
שופט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט עופר גרוסקופף.
ניתן היום, ג' באלול התשפ"ו (16.8.2026).
עופר גרוסקופף
שופט
אלכס שטיין
שופט
חאלד כבוב
שופט