פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 23510-07-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופט עופר גרוסקופף
העותרים:
1. מחמוד קיים
2. עזאת קיים
3. מרואן קיים
4. באסם קיים
5. סאלח קיים
נגד
המשיבים:
1. האפוטרופוס לנכסי נפקדים ירושלים
2. פקיד ההסדר נצרת
3. פקיד הסדר חיפה
4. רשם מקרקעין נצרת
5. המנהל למקרקעי ישראל מחוז נצרת
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
עו"ד עבדאללה נסאר
פסק-דין
השופט דוד מינץ:
ככל שניתן להבין מהעתירה מדובר בניסיון נוסף של העותרים לפעול נגד הגדרה של חלקת מקרקעין או מספר חלקות שבמחלוקת הנמצאות בכפר עוזייר כנכסי נפקדים והקנייתם לאפוטרופוס לנכסי נפקדים.
הרקע לעתירה פורט בהרחבה בשורת פסקי דין קודמים שניתנו בעניינם של העותרים (ראו למשל: בג"ץ 758/21 משפחת קיים עוזיר "היורשים" ע"י המטוולי נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (29.4.2021); ע"א 2295/23 קיים נ' מדינת ישראל (30.4.2024) (להלן: עניין קיים)). בתמצית שבתמצית, עניינה של העתירה בחלקה 12 (להלן: החלקה) ובמספר חלקות מקרקעין נוספות בגוש 17481 בקרקעות הכפר עוזייר (להלן יחד: החלקות), שלטענת העותרים, בני משפחת קיים, שייכות להקדש של משפחתם. חרף זאת, החלקות נרשמו לטענתם בשגגה תחת "מנהל הוואקף אלעאם ירושלים" אשר הוכר כגוף נפקד לפי חוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן: החוק).
ביום 22.3.2023 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת תביעה שהגישו העותרים לתיקון רישום החלקה מחמת התיישנות וביום 30.4.2024 ניתן פסק הדין בעניין קיים בו נדחה על ידי בית משפט זה ערעור על פסק הדין. עם זאת צוין באותו עניין כי:
"יש לקוות כי לא נסגרו השערים להצעות לפנים משורת הדין גם לאחר פסק דיננו, ומכל מקום, הן בע"א 4563/18 והן בפסק הדין בבג"ץ 758/21 בית המשפט הפנה את המערערים לאפשרות לפנות לאפוטרופוס לנכסי נפקדים בבקשה לשחרור התמורה לפי סעיפים 29-28 לחוק נכסי נפקדים, וגם המשיבים ציינו כי לא נסתם הגולל על מסלול זה" (שם, פסקה 14; ההדגשות הוספו).
בהמשך לכך, ביום 15.2.2025 פנו העותרים למשיב 1, האפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן: המשיב) והגישו בקשה לשחרור התמורה לפי סעיפים 29-28 לחוק. ביום 24.2.2025 התקבל מענה מטעם המשיב, בו נמסר כי על העותרים להמציא שטרות הקדש על הנכסים וצווי ניהול מוקדמים לשנת 1948, וכי רק לאחר שיומצאו מסמכים אלו יהיה ניתן לשקול את הבקשה. בהמשך לכך, העותרים צירפו מסמכים שונים שלשיטתם היה בהם כדי למלא אחר דרישת המשיב וכדי להצדיק את קבלת בקשתם. ואולם המשיב עמד על כך שהעותרים עדיין נדרשים להוכיח את הזיקה שלהם לחלקות ולהמציא שטר הקדש וצווי ניהול כפי שנתבקש מהם. כעולה מהמסמכים שצורפו לעתירה, בימים 16.11.2025 ו-18.12.2025 פנו העותרים למשיב בבקשה לקבל מענה והתייחסות משפטית לבקשתם. זאת תוך שהבהירו כי אין באמתחתם מסמכים נוספים וכי הם מבקשים שבקשתם תעבור לוועדה המיוחדת לפי סעיף 29 לחוק ושתתקבל החלטה בעניינם.
מכאן העתירה שלפנינו.
בעתירה התבקש, בין היתר, כי נורה על ביטול ההקניה של החלקה או החלקות לאפוטרופוס על נכסי נפקדים ועל תיקון הרישום בלשכת ההסדר; כי נורה למשיב לקבוע כי החלקה תשוחרר ותחדל מלהיות נכס נפקד בהתאם להוראות סעיפים 29-28 לחוק; כי נורה על החזרת המצב לקדמותו, כך שייקבע כי "הנכס הקדש לעותרים". כמו כן, נטען כי ביום 20.1.2026 ניתן פסק דין הרלוונטי לעתירה לפנינו (ע"א 3961/24 מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ' הווקף הדרוזי של עין קיניה (20.1.2026)). בפסק הדין האמור נדחה ערעור שהוגש על פסק דין בו התקבלה תביעת הוואקף הדרוזי בכפר עין קיניה בעניין בעלות בחלקות מקרקעין אשר נטען כי הוקדשו לוואקף (ת"א (מחוזי נצ') 6093-11-18 הוואקף הדרוזי של עין קיניה נ' רשות מקרקעי ישראל – מדינת ישראל (3.3.2024) (עניין עין קיניה)). העותרים טענו כי בעניין עין קיניה בית המשפט הכיר בבעלות הווקף בחלקות וזאת על אף שלא היו באמתחתו שטר הקדש וצווי ניהול לצורך הוכחת זיקה אליהן, וכי הדבר מהווה חיזוק משמעותי לכך שדי בחומר שהם צירפו לפנייתם למשיב לצורך קבלת בקשתם ואין הכרח לצרף שטר הקדש וצווי ניהול כדי להוכיח זיקה לחלקה. עוד התבקש צו ביניים שיורה על איסור דיספוזיציה של החלקה, כך שמשיב 5, המנהל למקרקעי ישראל, לא יעביר את הזכויות בחלקה עד להכרעה בעתירה.
דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר מיצוי הליכים כנדרש. כעולה מהנספחים לעתירה, פנייתם האחרונה של העותרים למשיב הייתה לפני למעלה מחצי שנה ביום 18.12.2025. בנסיבות אלה, בהן העותרים לא פנו למשיב לברר מה עלה בגורל בקשתם במשך זמן רב, יש הצדקה לערוך פנייה עדכנית (בג"ץ 37746-03-26 נזרי נ' השר לשירותי דת – הרב מיכאל מלכיאלי, פסקה 3 (30.3.2026)). לכך יש להוסיף כי בעתירתם עמדו העותרים בהרחבה על חשיבות פסק הדין בעניין עין קיניה שניתן לאחר הפנייה האחרונה מטעמם למשיב ואף הטעימו כי המתינו להכרעה בערעור בעניינו בטרם הגשת העתירה לבית משפט זה. ברם למרות החשיבות הרבה והמכרעת שמייחסים העותרים לפסק הדין האמור, מעיון בעתירה עולה כי הם כלל לא פנו למשיב בנושא ולא העלו לפניו טענה כלשהי בעניין. נוכח כל האמור פשיטא כי לא ניתן לומר שהעותרים עמדו בחובתם למיצוי הליכים ועליהם לפעול לעשות כן בטרם יפנו בעתירה לבית משפט זה (ראו והשוו: בג"ץ 2674/24 חבר הכנסת, השר דוד אמסלם נ' שר הביטחון, פסקה 4 (8.4.2024); בג"ץ 2433/24 ברזון-מקאי נ' ראש הממשלה, פסקה 6 (1.4.2024); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד 352-346 (2017)).
כאמור העתירה נדחית. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, ו' אב תשפ"ו (20 יולי 2026).
יצחק עמית
נשיא
דוד מינץ
שופט
עופר גרוסקופף
שופט