פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 21682-05-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופטת יעל וילנר
כבוד השופטת רות רונן
העותרים:
1. משה קסטלמן
2. תמר קסטלמן
3. רן קסטלמן
נגד
המשיבה:
היועצת המשפטית לממשלה
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך ישיבה:
ג' תשרי התשפ"ז (14 ספטמבר 2026)
בשם העותרים:
עו"ד דניאל חקלאי; עו"ד עמית שלף
בשם המשיבה:
עו"ד מיטל בוכמן-שינדל; עו"ד מיכל דניאלי-צ'רני
פסק-דין
השופט דוד מינץ:
עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים, משפחתו של יובל קסטלמן ז"ל אשר נוּרַה למוות במהלך פיגוע בצומת גבעת שאול בכניסה לירושלים (להלן: הצומת) ביום 30.11.2023, כי נוֹרה למשיבה לנמק מדוע לא תשנה את החלטתה לדחות את הערר שהגישו על החלטת המחלקה לחקירות שוטרים (להלן: מח"ש) שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד גורמי משטרת מחוז ירושלים שעסקו בחקירת מות בנם.
הרקע לעתירה
1. ביום 30.11.2023 הגיעו שני מחבלים חמושים לצומת, ירדו מרכבם בסמוך לתחנת האוטובוס שבמקום, וירו לעבר אזרחים ששהו בתחנה. כתוצאה מהירי נהרגו שלושה אזרחים, ואחרים נפצעו. יובל ז"ל אשר חלף בצומת בדרכו לעבודה, הבחין במתרחש, ירד מרכבו מצויד בנשקו האישי ורץ לעבר המחבלים במטרה לנטרלם. לאחר ששני המחבלים נוטרלו, אחד מהם על ידי יובל ז"ל, הוא התרחק מרכבם של המחבלים, השליך את אקדחו, הסיר את מעילו כדי שלא ייחשד כמסתיר נשק, השליך את תעודת הזהות שלו לפניו, כרע על ברכיו והרים ידיים. כל זאת כדי שלא ייחשד בשוגג כמחבל בעצמו. חרף מאמציו, נורה יובל ז"ל בידי חייל מילואים שנכח במקום. הוא פונה לבית החולים שערי צדק, שם נאבקו הרופאים על חייו שעות ארוכות, אולם מצבו התדרדר ובהמשך אותו היום נקבע מותו. במעשיו הציל יובל ז"ל את חייהם של אזרחים רבים ששהו במקום.
2. בליל הפיגוע, פרסמה משטרת ישראל הצהרה פומבית לפיה אין מקום לחקירה פלילית בדבר מותו של יובל ז"ל מאחר שמדובר באירוע ירי דו-צדדי. גופתו של יובל ז"ל הועברה אפוא לקבורה ללא נתיחה בהחלטה שהתקבלה על ידי ראש צוות החקירה רפ"ק נדב כוגן (להלן: רפ"ק כוגן) ובאישור מפקד ימ"ר ירושלים דאז, והוא נקבר למחרת היום. לאחר שפורסם בתקשורת סרטון המתעד את רגעיו האחרונים של יובל ז"ל, שונתה עמדת המשטרה והוחלט לפתוח בחקירה פלילית של נסיבות מותו, במקביל לחקירה שפתחה בה המשטרה הצבאית החוקרת (להלן: מצ"ח) נוכח מעורבותו של חייל מילואים באירוע. מספר ימים לאחר מכן, הועברה החקירה לרשות מצ"ח באופן בלעדי. בתוך כך, ובהסכמת העותרים, הוחלט על הוצאת גופתו של יובל ז"ל מקברו לצורך נתיחתה.
3. בעקבות ממצאי הנתיחה, ובהנחיית פרקליט המדינה, פתחה מח"ש ביום 11.12.2023 בבדיקה האם קיים חשד כי מי מגורמי המשטרה שהיו מעורבים בחקירה הראשונית של מותו של יובל ז"ל, ובכלל זה בקבלת ההחלטה על שחרור גופתו לקבורה, ביצעו עבירה פלילית של שיבוש מהלכי משפט. הבדיקה ערכה מספר חודשים, ובסופה זומנו העותרים למשרדי מח"ש בירושלים שם נמסר להם בעל-פה כי לא נמצאה תשתית לפתיחה בחקירה פלילית כנגד מי מהמעורבים. הודעה הרשמית על ההחלטה פורסמה ביום 11.4.2024, ובה נכתב, בין היתר, כי למרות שנמצאו ליקויים באופן בו התנהלו גורמי המשטרה שטיפלו בתיק, לא נמצא חשד לביצוע עבירה פלילית על ידי מי מהם. זאת בעיקר מאחר שחומר הראיות מגלה כי ההחלטה על שחרור הגופה לקבורה התקבלה על סמך המידע שהיה מונח לפני משטרת ישראל באותה עת, לפיו לא נמצאו קליעים בגופתו של יובל ז"ל. לצד זאת צוין כי התנהלות צוות החקירה, הגם שאינה מגבשת חשד לעבירה פלילית, מצדיקה עריכת בחינה מעמיקה והפקת לקחים, וכי בכוונת מנהלת מח"ש לפעול בעניין.
4. עקב האמור, ונוכח העובדה שההחלטה על גניזת החקירה התקבלה על דעתו של פרקליט המדינה, ביום 18.9.2024 הגישו בני משפחתו של יובל ז"ל ערר על ההחלטה ישירות למשיבה. אלא שזו עדכנה ביום 24.3.2025 כי היא מנועה מלדון בערר מאחר שגם היא הייתה מעורבת בפרשה בשלביה המוקדמים. עתירה שהגישו בעניין זה נמחקה ביום 15.12.2025 לאחר שהמשיבה חזרה בה מהודעתה והודיעה כי תבחן לעומק את נימוקי הערר (בג"ץ 52828-06-25).
5. ביום 8.3.2026 החליטה המשיבה לדחות את הערר. בהחלטה נקבע כי במסגרת הבדיקה שביצעה מח"ש בוצעו מגוון רחב של פעולות חקירה, בכללן נאספו מסמכים רלוונטיים, נתפסו תכתובות מזמן אמת, נגבו עדויות מגורמים רבים, בהם ד"ר אלן שוורץ, מנהל יחידת הטראומה בבית החולים שערי צדק, וד"ר הרמן, רופא מחוז ירושלים במשטרת ישראל, ונגבו הודעותיהם של מפקד ימ"ר ירושלים, רפ"ק כוגן עצמו, בני משפחת קסטלמן ועוד. בבחינת הערר, בחנה המשיבה את כלל חומר הראיות האמור ואת הטענות שהועלו בערר, וכן קיימה התייעצויות עם גורמים רלוונטיים. עוד צוין כי נוכח ההשגות שעלו בערר ביחס למהימנות המזכרים שערך רפ"ק כוגן והאופן בו תיעד את פעולותיו, בהחלטתה הסתמכה המשיבה על ראיות אובייקטיביות חיצוניות ולא על המזכרים שערך רפ"ק כוגן או על גרסתו. על סמך סקירה זו, קבעה גם המשיבה כי על פי המידע שעמד לפני רפ"ק כוגן ויתר צוות החקירה בעת קבלת ההחלטה לוותר על נתיחת הגופה, ובשים לב לכך שהמסמך הראשוני המתאר את ממצאי בדיקת הסי טי לא הצביע על הימצאות קליעים בגופתו של יובל ז"ל ולא הוצאו קליעים מגופו במהלך ניתוח החירום שעבר, ניתן היה להסיק שלא תהיה לנתיחה תרומה ראייתית המצדיקה את עיכוב קבורתו. עוד ניתנה הדעת לכך שבפועל לא נגרם נזק ראייתי בתיק, ולא נטען לקיומו של נזק כאמור. כל אלו הובילו למסקנה כי אין כל ראיה לכך שרפ"ק כוגן או מי מגורמי המשטרה האחרים שעסקו בחקירה מותו של יובל ז"ל התכוונו לשבש את החקירה, או צפו שוויתור על נתיחת הגופה יוביל באופן קרוב לוודאי לשיבוש החקירה. לפיכך, קבעה המשיבה כי לא מתקיים חשד סביר המצדיק לפתוח בחקירה פלילית נגד מי מגורמים אלו, ואין מקום לשנות מהחלטתה של מנהלת מח"ש.
6. לצד האמור ציינה המשיבה בהחלטה כי אמנם נפלו פגמים בהתנהלות גורמי המשטרה בחקירת מותו של יובל ז"ל: לא בוצע תיעוד מיטבי של פעולות החקירה "בזמן אמת"; הקשר עם משפחתו של יובל ז"ל לא היה מיטבי בנקודות מהותיות; לא בוצעו חלק מהפעולות הקבועות בפקודת המטה הארצי בעניין חקירת סיבת מוות טרם התקבלה ההחלטה ורפ"ק כוגן אף לא פעל לקבלת אישורה של פרקליטות המחוז לשחרור הגופה כפי שקבוע בנהלי המשטרה. כל אלו מצדיקים בחינה והפקת לקחים על ידי הגורמים המוסמכים במשטרת ישראל, כפי שאף נעשה לאחר שהתקבלה החלטת מח"ש, אך אין בהם כדי לבסס חשד סביר לביצוע עבירה פלילית.
7. מכאן העתירה שלפנינו בה נטען כי ההחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית חורגת ממתחם הסבירות באופן קיצוני במידה המצדיקה את התערבות בית משפט זה, וזאת גם בשים לב למתחם ההתערבות הצר הנהוג בהחלטות על סגירת תיקי חקירה. העותרים מצביעים על שורת ראיות אשר לטענתם מלמדות על שיבוש מהלכי חקירה ומשפט באופן שיטתי, בהן שורת מזכרים שערך רפ"ק כוגן וכן הקלטות של שיחות שניהל בעל-פה עם משפחתו של יובל ז"ל. לדעת העותרים היה על המשיבה להתחשב בראיות אלה במסגרת החלטתה, אולם היא לא עשתה כן. המשיבה גם לא נתנה דעתה למעשיו של רפ"ק כוגן ולמזכרים הכוזבים שפרסם לאחר ההחלטה על שחרור הגופה, והתמקדה רק במעשים שקדמו לכך. לשיטת העותרים דווקא הפעולות שביצע רפ"ק כוגן לאחר שחרור הגופה לקבורה בניסיון לחפות על ההחלטה השגויה שקיבל, הן שמלמדות על כוונתו לשבש את החקירה ומבססות תשתית עובדתית המצדיקה לפתוח בחקירה פלילית נגדו. לצד האמור, התעלמה המשיבה גם מכך שהליך הבדיקה במח"ש היה פגום שעה שלא ננקטו במסגרתו מספר פעולות מהותיות שהיה בהן כדי להשפיע על תוצאות הבדיקה, בהן הימנעות מעימות רפ"ק כוגן עם שאלות יסוד בחקירתו, גביית עדויות באופן ישיר מהגורמים הרלוונטיים חלף הסתמכות על הודעות שגבתה משטרת ישראל בעצמה ובניגוד להנחיית פרקליט המדינה, וכן גביית עדויות מגורמים נוספים שהיו בקשר עם משטרת ישראל באותה עת. בכך התעלמה המשיבה ממגוון שיקולים ענייניים ולא נתנה להם משקל בהחלטתה, כך שזו התקבלה באי-סבירות קיצונית המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה.
8. בתגובה המקדמית לעתירה ובדיון שנערך לפנינו חזרו נציגי המשיבה על האמור במכתב דחיית הערר. בנוסף, צוין כי עבירת שיבוש מהלכי משפט דורשת כי יתקיים יסוד נפשי של כוונה לשבש חקירה או הליך משפטי. בענייננו בחינת כלל חומרי החקירה מגלה כי אין יסוד סביר לחשד שמי מהגורמים שהיו מעורבים בחקירת מותו של יובל ז"ל פעל במטרה להביא לשיבוש מהלכי משפט. החלטת המשיבה בערר היא החלטה מקצועית שהתקבלה לאחר בחינה יסודית ומעמיקה של כלל החומרים הרלוונטיים וקיום התייעצות עם גורמים שונים. גם טענות העותרים בדבר התנהלות גורמי המשטרה נבחנו ביסודיות במח"ש תחילה, ולאחר מכן גם על ידי מחלקת עררים בפרקליטות המדינה והמשיבה. זאת לרבות טענותיהם בדבר התנהלותו של רפ"ק כוגן לאחר שהתקבלה ההחלטה בדבר העברת הגופה לקבורה. נוכח האמור, החלטת המשיבה נטועה היטב במתחם שיקול הדעת שנתון לה בקבלת החלטות מסוג זה, ולא נפל בה כל פגם המצדיק את התערבותו של בית המשפט.
9. יצוין כי בהמשך להגשת העתירה, ביקשו העותרים כי בית המשפט יורה למשיבה להעביר לעיונם את דו"ח ממצאי הבדיקה הפנימית שערכה משטרת ישראל בעקבות הפרשה ולחלופין לאפשר לבאי-כוחם לעיין בו. העותרים ציינו כי פנו למשטרת ישראל בבקשה לקבל את הדו"ח אך לא קיבלו מענה. בקשתם הועברה לתגובת המשיבה, בה נכתב כי משעה שהובהר כי אין בממצאי הדו"ח האמור כדי להפליל שוטר או קצין משטרה פלוני, בקשת העותרים איננה נדרשת לצורך הכרעה בעתירה, מה גם שמשטרת ישראל, הלוא היא הגורם לפתחו הוגשה פנייתם, כלל איננה משיבה בהליך זה. חרף האמור, צירפה המשיבה גם את התייחסות משטרת ישראל לגופה של הבקשה. עמדת המשטרה היא כי בנסיבות העניין, בהתאם לפקודות המטה הארצי ובהיות הדו"ח תרשומת פנימית – אין מקום למסירתו.
דיון והכרעה
10. במוקד העתירה שלפנינו אירוע קשה מנשוא, בו מצא יובל ז"ל את מותו בנסיבות מצערות לאחר שפעל בגבורה ובאומץ לב להצלת חייהם של הנוכחים בזירת הפיגוע תוך סיכון ממשי לחייו שלו. מבלי שיהיה בכך כדי לגרוע מהערכתנו העמוקה להתנהלותו של יובל ז"ל, לאחר שבחנו את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה מצאנו כי אין עילה להתערבותנו בהחלטת המשיבה. על כן, דין העתירה להידחות.
11. הלכה היא עמנו מקדמת דנא כי לרשויות אכיפת החוק מסור שיקול דעת רחב ביותר בהחלטה האם לפתוח בחקירה פלילית (בג"ץ 12534-08-24 אלמוג נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 17 (26.12.2024); בג"ץ 2368/18 עמותת ש.ע.ל – שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים נ' מפקדת כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 33 (9.5.2024) (להלן: עניין עמותת ש.ע.ל); בג"ץ 3921/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 70 (22.7.2021); בג"ץ 4308/21 עזבון פארס אבו נאב ז"ל נ' ראש המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים, פסקה 12 (18.4.2022)). לאור זאת, התערבות בהחלטת רשויות האכיפה שמורה למקרים חריגים ונדירים בלבד בהם ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי (בג"ץ 6630/23 חלאק נ' המחלקה לחקירות שוטרים, פסקה 15 (11.4.2024); בג"ץ 3358/18 בייר נ' משטרת ישראל, פסקה 7 (7.5.2019); בג"ץ 5204/19 הלוי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (30.10.2019)). במסגרת זו, גם כאשר החלטה בדבר פתיחה או אי פתיחה בחקירה פלילית נתונה לביקורת שיפוטית, בית המשפט יימנע מלהיכנס בנעלי רשויות האכיפה, ולא ימיר את שיקול דעתן בשיקול דעתו שלו (עניין עמותת ש.ע.ל, פסקה 34; בג"ץ 6410/14 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' פרקליט המדינה, פסקה 71 (4.2.2015)). האמור נכון ביתר שאת כאשר מדובר בהחלטה שקיבלה היועצת המשפטית לממשלה העומדת בראשה של מערכת התביעה כבענייננו (בג"ץ 8008/20 בכר נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פסקה 11 (24.4.2022); בג"ץ 5276/20 בני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 7 (24.10.2021); בג"ץ 3917/20 אלוביץ' נ' היועץ המשפטי לממשלה ומ"מ פרקליט המדינה, פסקה 10 (5.11.2020)).
12. בענייננו, בחינת החומרים שהונחו לפנינו במסגרת טענות הצדדים בכתב ובעל-פה אינה מגלה עילה להתערבות בהחלטת המשיבה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד גורמי המשטרה אשר עסקו בחקירת מותו של יובל ז"ל בשעות שלאחר הפיגוע. בדיקת מח"ש נפתחה ביוזמת גורמי החקירה עצמם, תוך בחינה מעמיקה של חומר הראיות שעמד לפני גורמי המשטרה שהיו מעורבים בחקירה באותה עת, תשאול הגורמים הרלוונטיים ואיסוף החומרים הכתובים. בחינת החלטת מח"ש והחלטתה המפורטת של המשיבה בערר מגלה כי טענות העותרים נשקלו כולן בכובד ראש וזכו למענה יסודי ומפורט. המשיבה התייחסה בהחלטתה לשיקולים הרלוונטיים, כמו גם לראיות ולמסמכים שהציגו העותרים. כך, המשיבה התייחסה בהחלטה למזכרים שערך רפ"ק כוגן לאחר ההחלטה (אם כי לא הסתמכה עליהם נוכח טענות העותרים בדבר אמינותם), לשיחותיו של רפ"ק כוגן עם ד"ר שוורצמן ועם נציג זק"א שנכח במקום, ואף להקלטות שיחותיו של רפ"ק כוגן עם משפחת קסטלמן בימים שלאחר מותו של יובל ז"ל. גם בשים לב לחומר הראיות שצירפו העותרים לעתירתם, ואשר נסקר בהרחבה בטענותיהם, לא מצאנו כי התשתית העובדתית עליה נסמכה המשיבה איננה יסודית, או כי ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. אכן, חומר הראיות האמור מגלה כי נפלו ליקויים רבים בחקירה הראשונית של מותו של יובל ז"ל. אולם המשיבה לא התעלמה בהחלטתה מכך שנפלו פגמים בעבודתו של רפ"ק כוגן וגורמים נוספים במשטרה, אלא קבעה שאלו לא מבססים חשד לעבירה פלילית של שיבוש מהלכי משפט בקבלת ההחלטה לשחרר את גופתו של יובל ז"ל לקבורה מבלי לבצע נתיחה. לא מצאנו מקום להתערב במסקנה זו.
13. אשר לבקשת העותרים כי נורה למשיב להעביר לידיהם את דו"ח ממצאי הבדיקה הפנימית שערכה משטרת ישראל, מקובלת עלינו עמדת המשיבה כי אין מקום להיעתר לבקשה במסגרת העתירה שלפנינו. כמו כן, משעה שהחלטת משטרת ישראל התקבלה הלכה למעשה במענה המשיבה לבקשה זו, וככל שבאמתחת העותרים טענות לגופה של ההחלטה, בידיהם להשיג עליה באכסניה המתאימה.
טרם סיום נבקש להביע הבנה עמוקה לכאבם של העותרים ולהשתתף בצערם על האובדן הכבד. אנו מוקירים את אומץ ליבו של יובל ז"ל, אשר פעל ללא היסוס לנטרול המחבלים ולהצלת חיים. אין חולק כי האופן בו נוהלה החקירה הראשונית של מותו על ידי משטרת ישראל מצער ומקומם וחזקה על רשויות האכיפה כי יופקו הלקחים הנדרשים כדי למנוע הישנות של מחדלים אלו. חרף זאת, נוכח כל האמור לעיל, אין בידינו לתת את הסעד המבוקש על ידי העותרים.
ניתן היום, ג' חשוון תשפ"ז (14 אוקטובר 2026).
דוד מינץ
שופט
יעל וילנר
שופטת
רות רונן
שופטת