ג'ואי אושר משה ודעי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט לערעורים פליליים עפה"ג 21226-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת רות רונן המערער: ג'ואי אושר משה ודעי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ח' מרים לומפ) בת"פ 2458-01-24 מיום 2.2.2026 תאריך הישיבה: י"ג אב התשפ"ו (27.7.2026) בשם המערער: עו"ד מיכאל עירוני בשם המשיבה: עו"ד שרון משעל בשם שירות המבחן: עו"ס סיון קוריס פסק-דין 1. בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' מרים לומפ) בת"פ 2458-01-24 הרשיע את המערער, לאחר שמיעת ראיות, יחד עם נאשם נוסף, בעבירות של הצתה במזיד בצוותא לפי סעיף 448(א) רישא בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); נשיאה והובלה של נשק בצוותא לפי סעיף 144(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק; איומים בצוותא לפי סעיף 192 בצירוף סעיף 29 לחוק; מעשה פזיזות ורשלנות בצוותא לפי סעיף 338(א)(5) בצירוף סעיף 29 לחוק; ריבוי עבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק; והחזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186 לחוק. בתמצית שבתמצית, העבירות בוצעו בחודש נובמבר 2023, כאשר המערער החליט להצית את רכבו של אוראל דוגה (להלן: דוגה) במבשרת ציון על רקע סכסוך ביניהם. המערער הצית את הרכב כשהנאשם הנוסף השליך רימון הלם לעבר הבית, ולאחר מכן נמלטו השניים לרכב שהמתין בסמוך ובו נהג אחד בשם יעקב קלפה (להלן: קלפה). כל זאת עשה המערער שעה שהיה נתון במעצר בית. 2. לאחר ההרשעה, ביקש המערער לצרף תיקים נוספים שהיו תלויים ועומדים כנגדו, שעניינם בעבירות סמים, ועל פי הודאתו הוא הורשע בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית והוכרז סוחר סמים. כך, בהחזקתו של המערער (ברכבו, על גופו ובביתו) נתפסו הסמים הבאים: 32.61 גרם נטו של סם מסוכן מסוג קוקאין וכן משקל דגיטלי; צנצנת חומה ובה 0.9865 גרם נטו של סם מסוכן מסוג קוקאין; 57.3335 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין; 57.3888 גרם של סם מסוכן מסוג קטמין; 17.9892 גרם של סם מסוכן מסוג MDMA; 85.77 גרם של סם מסוכן מסוג מתקאתינון. המערער החזיק חלק מהסמים המפורטים לעיל כשהם מחולקים למספר רב של שקיות סגורות קטנות. כמו כן, החזיק שלושה משקלים, שקיות קטנות ריקות וכרטיסי סים (SIM) רבים. עוד נספר כי כאשר הגיעה המשטרה לביתו של המערער, בעט המערער בדלת וטרק אותה בפני השוטרים, נטל את כל הסמים המסוכנים דלעיל שהיו בחזקתו, והשליך אותם לסבך שיחים מחוץ לביתו. בגין כך הורשע המערער בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק ובניסיון להעלים ראיות בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי. 3. בית המשפט המחוזי עמד בגזר דינו על חומרת העבירות ועל פגיעתן בשלום הציבור, בביטחונו, בגופו וברכושו. והשית על המערער את העונשים הבאים: א.68 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק העיקרי ובתיקים המצורפים. ב.18 חודשי מאסר על-תנאי. ג.6 חודשי מאסר על-תנאי. ד. קנס בסך 8,000 ש"ח או חודש מאסר תמורתו. ה. חילוט מחשב נייד, טלפונים ניידים, המשקלים, כסף מזומן בסך 3,700 ש"ח והסמים. 4. הערעור שלפנינו נסב במקורו הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. בהמלצת בית המשפט חזר בו המערער מערעורו על הכרעת הדין, כך שענייננו מתמקד בגזר הדין בלבד. המערער טען כי העונש שהושת עליו הוא על הרף הגבוה, ואינו עומד בעקרון אחידות הענישה. זאת, לנוכח העונש שהושת על הנאשם הנוסף, ועל קלפה, אשר נהג ברכב המילוט והביא את בקבוק הדלק באמצעותו הציתו את רכבו של דוגה. עוד נטען כי הצתת הרכב נעשתה כתגובה להתנכלויות של דוגה כלפי המערער. 5. דין הערעור להידחות. אכן, על המערער הושת עונש כבד, על אף גילו הצעיר. ברם, הלכה עמנו שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בחומרת העונש שהשיתה הערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים בהם נפלה טעות בולטת בגזר הדין או שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרף הענישה הנוהג בנסיבות דומות. לא זה המקרה שלפנינו. 6. הצתת הרכב והשלכת הרימון נעשו תוך תכנון מראש, בצוותא חדא עם הנאשם הנוסף, באזור מגורים, והמערער הוא שהיה היוזם של המעשים ומחולל העבירה. כל זאת, תוך הפרה בוטה של תנאי מעצר הבית, מה שמעיד על חוסר מעצורים של המערער ועל היעדר מורא מהחוק ואוכפיו, במטרה להטיל אימה ופחד על אחרים. השלכת רימון והצתת רכב באזור מגורים הם מעשים שפוגעים בביטחון הציבור ובביטחון האישי של התושבים. רבות נכתב על חומרת עבירת ההצתה, ובשים לב לעונש המרבי של 15 שנים הקבוע בחוק ביחס לעבירת הצתה אחת; ובשים לב למגמת הפסיקה להחמרת 'תג המחיר' הקבוע בצידה של עבירת ההצתה – הרי שהעונש שהושת על המערער נמצא בתוך המנעד הרחב של הענישה הנלווית לעבירת ההצתה (ראו למשל: עפ"ג 31852-10-24 שגל נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (16.1.2025); ע"פ 3415/23 עוכזי נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (1.11.2023)). במקרה דנן, נלווית לעבירת ההצתה חומרה מיוחדת בשל השלכת הרימון בד בבד עם מעשה ההצתה, מעשה שיש בו כדי להעביר מסר עברייני אלים, שיש בו פוטנציאל לפגיעה בנפש, ואשר מחייב כשלעצמו ענישה מחמירה. 7. לעבירות חמורות אלה יש להוסיף את עבירות הסמים בהן הורשע המערער, הן לנוכח הכמויות המשמעותיות של סמים קשים שהוחזקו שלא לצריכה עצמית, חלוקתם למנות, החזקת משקלים דגיטליים וניסיונו של המערער להכשיל את השוטרים ולהעלים ראיות. 8. צירוף כל העבירות דלעיל מעיד על כך שלמערער הייתה מעורבות עמוקה בחברה עבריינית, ולא בכדי התסקיר בעניינו היה שלילי ועורך התסקיר התרשם כי מחויבותו של המערער לנורמות עברייניות היא עמוקה ושורשית וכי נשקף ממנו סיכון גבוה להישנות עבירות חמורות. כאמור, המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות, ושקריו וגרסתו בבית משפט קמא היו בבחינת הגנת סרק ולעג לשכל הישר, כך שהמערער אינו זכאי להקלה בעונש לה זכאי מי שנטל אחריות, הודה במעשיו וחסך מזמנו של בית המשפט. 9. כאמור, המערער טען כי העונש שהושת על הנאשם הנוסף (25 חודשי מאסר) ועל קלפה (9 חודשי עבודות שירות) אינו עומד בהלימה לעונש הכבד שהושת עליו. ברם, יש לזכור כי המערער הוא מחולל עבירת ההצתה והשלכת הרימון. כמו כן, קלפה לא הורשע בעבירת נשק; הודה והפליל את שותפיו; והעונש שהושת עליו היה במסגרת הסדר טיעון, כך שאין להקיש מעניינו על ענייננו. מכל מקום, וכפי שנאמר בפסיקה "עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל – הוא אינו אלא שיקול אחד במכלול השיקולים שעל בית המשפט לאזנם כדי להגיע לתוצאת הענישה הראויה" (ע"פ 8355/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (18.11.2014)). 10. סופו של דבר, שלא מצאנו להתערב בגזר הדין ואנו דוחים את הערעור על כל חלקיו. בשולי הדברים נציין את גילו הצעיר של המערער ואת העובדה כי בין כתלי הכלא השלים 12 שנות לימוד. בית משפט קמא ציין כי המערער מתפקד באופן חיובי כתומך לאסירים שנדרשים להשגחה, וכיום הוא נקי מסמים. המערער הביע רצון לנהל אורח חיים נורמטיבי עם שחרורו, ואנו מקווים כי כך יהיה והמערער יעלה על דרך הישר. ניתן היום, י"ד אב תשפ"ו (28 יולי 2026). יצחק עמית נשיא יעל וילנר שופטת רות רונן שופטת