פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 21026-06-26

אבראהים רוידי נ. עטא רוידי

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר סילק על הסף תביעה לפינוי וסעדים נוספים מחמת היעדר סמכות עניינית, נוכח דרישה לביטול צו פינוי שניתן על ידי בית משפט של פשיטת רגל.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 19/11/2026 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 21026-06-26 — פורמט חדש: מספר סידורי-חודש-שנה.
נושא/קטגוריה חדלות פירעון של תאגיד ופירוק — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר סילק על הסף תביעה לפינוי וסעדים נוספים מחמת היעדר סמכות עניינית, נוכח דרישה לביטול צו פינוי שניתן על ידי בית משפט של פשיטת רגל.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 21026-06-26 — אבראהים רוידי נ. עטא רוידי

עיקר פסק הדין

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר סילק על הסף תביעה לפינוי וסעדים נוספים מחמת היעדר סמכות עניינית, נוכח דרישה לביטול צו פינוי שניתן על ידי בית משפט של פשיטת רגל.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

בית המשפט העליון דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר סילק על הסף תביעה לפינוי עמותת אלע"ד מנכס מקרקעין בשכונת סילוואן. התביעה סולקה בשל היעדר סמכות עניינית, לאחר שהתובעים עמדו על סעד לביטול צו פינוי שניתן בעבר על ידי בית משפט של פשיטת רגל. בית המשפט העליון קבע כי בית משפט מחוזי אזרחי אינו מוסמך לבטל צו שניתן על ידי בית משפט של פשיטת רגל, וכי יתר הסעדים המבוקשים מצויים בסמכות בית משפט השלום. לפיכך נפסק כי המערערים רשאים להגיש תביעה מתאימה לבית משפט השלום.

הנימוק המרכזי

בית משפט אזרחי רגיל אינו מוסמך לבטל צווי פינוי שניתנו על ידי בית משפט שדן בהליכי פשיטת רגל. על כן, סעדי פינוי וסילוק יד צריכים להתברר בבית משפט השלום, וככל שייפסקו זכויות בנכס – ייפנו הצדדים לבית המשפט של פשיטת רגל לעדכון הצו.

פרטי ההליך

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)
שלב ההליך ערעור
הרכב השופטים יצחק עמית, דוד מינץ, אלכס שטיין
בדעת רוב 3/3
ארכיון חודשי פסקי דין מנובמבר 2026

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • אבראהים רוידי
  • עיזבון המנוח ח'אלד רוידי
  • ג'מילה ג'מיל רוידי
  • עומר ח'אלד רוידי
  • סלאח ח'אלד רוידי
  • עות'מאן ח'לא רוידי
  • מוחמד ח'אלד רוידי
  • סאברין ח'אלד רוידי
  • ג'ואהר ח'אלד רוידי
  • פאטמה ח'אלד רוידי
  • נעמה רוידי
  • אסמא עואד
  • פאטמה (רוידי) עואד
  • עזיזה רוידי
  • אמנה רוידי
  • וליד עבאס רוידי
  • מוחמד עבאס רוידי
  • חדר עבאס רוידי
  • כנעאן עבאס רוידי
  • סעיד עבאס רוידי
  • אחמד עבאס רוידי
  • סמאהר עבאס סיאם
  • סהאם עבאס רוידי
  • סאג'דה עבאס עואד
  • חלוה עבאס רוידי

נתבעים

  • עיזבון המנוח ריזק רוידי
  • עטא ריזק רוידי
  • איח'לאס אלשיך רוידי
  • פיסל ריזק רוידי
  • סמאהר רוידי
  • סונא רוידי
  • ערין רוידי/נג'יב
  • פאדי רוידי
  • סמירה רוידי
  • עו"ד יאיר כהן – הנאמן על נכסי החייב
  • עמותת אלע"ד

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • בית המשפט המחוזי מוסמך לדון בסעד ההצהרתי על היעדר זכויות החייב בנכס ובסעד לביטול צו הפינוי שניתן על ידי בית משפט של פשיטת רגל בערכאה מחוזית.
  • סילוק התביעה על הסף במקום העברתה לבית משפט השלום נעשה ללא נימוק מספיק ומטיל הכבדה בלתי מידתית על המערערים.
טיעוני ההגנה
  • הסעדים המבוקשים בתביעה (סילוק יד, פינוי והצהרות שליליות) מצויים בסמכותו העניינית של בית משפט השלום.
  • בית המשפט המחוזי אינו מוסמך לבטל צו או פסק דין שניתן על ידי בית המשפט של פשיטת רגל.

הדגשים פרוצדורליים

  • הערעור נדחה על הסף לפי תקנות 138(א)(1) ו-(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

תגיות נושא

  • סמכות עניינית
  • פשיטת רגל
  • פינוי מקרקעין
  • סילוק על הסף

סכום הוצאות משפט

5000

סכום הפיצוי

0

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"א 58565-07-22
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בירושלים
תקדימים משפטיים

חקיקה שאוזכרה

שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 21026-06-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין המערערים: 1. אבראהים רוידי 2. עיזבון המנוח ח'אלד רוידי 3. ג'מילה ג'מיל רוידי 4. עומר ח'אלד רוידי 5. סלאח ח'אלד רוידי 6. עות'מאן ח'לא רוידי 7 .מוחמד ח'אלד רוידי 8. סאברין ח'אלד רוידי 9. ג'ואהר ח'אלד רוידי 10. פאטמה ח'אלד רוידי 11. נעמה רוידי 12. אסמא עואד 13. פאטמה (רוידי) עואד 14. עזיזה רוידי 15. אמנה רוידי 16. וליד עבאס רוידי 17. מוחמד עבאס רוידי 18. חדר עבאס רוידי 19. כנעאן עבאס רוידי 20. סעיד עבאס רוידי 21. אחמד עבאס רוידי 22. סמאהר עבאס סיאם 23. סהאם עבאס רוידי 24. סאג'דה עבאס עואד 25. חלוה עבאס רוידי נגד המשיבים: 1.עיזבון המנוח ריזק רוידי 2. עטא ריזק רוידי 3. איח'לאס אלשיך רוידי 4. פיסל ריזק רוידי 5. סמאהר רוידי 6. סונא רוידי 7. ערין רוידי/נג'יב 8. פאדי רוידי 9. סמירה רוידי 10. עו"ד יאיר כהן – הנאמן על נכסי החייב 11. עמותת אלע"ד ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ח' זנדברג) בת"א 58565-07-22 מיום 10.3.2026 תאריך הישיבה: ו' תשרי התשפ"ז (17.9.2026) בשם המערערים: עו"ד מוחמד דחלה בשם המשיבה 11: עו"ד אברהם משה סגל פסק-דין הנשיא יצחק עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' זנדברג) בת"א 58565-07-22, שבו סולקה על הסף, מחמת היעדר סמכות עניינית, תביעה לפינוי המשיבה 11, עמותת א.ל.ע.ד – אל עיר דוד (להלן: העמותה), מחלקו של נכס מקרקעין המצוי בשכונת סילוואן בירושלים. הליכי פשיטת הרגל והסדר הפשרה 1. במוקד הערעור דנן עומדת תביעה שהגישו המערערים לפינוי העמותה מחלקו של נכס המצוי, כאמור, בשכונת סילוואן בירושלים. הנכס כולל שתי דירות והעמותה מחזיקה בחלק ממנו מאז פינויו בשנת 2018. הפינוי ארע בעקבות הליכי פשיטת רגל שהתנהלו בעניינם של ריזק רוידי ז"ל (להלן: החייב) שעזבונו הוא המשיב 1 בערעור דנן; ורעייתו, סמירה רוידי, היא המשיבה 9 בערעור דנן (להלן ביחד: החייבים). המערערים טוענים לזכויות בנכס ומבקשים, בין היתר, כי העמותה תפונה ממנו. 2. במסגרת הליכי פשיטת הרגל של החייבים נדונה מחלוקת בנוגע לנכסים המצויים בחלקה 49 בגוש 30125 (להלן: הנכסים), ובהם גם הנכס נושא ההליך דנן. להלן יפורטו בתמצית הליכי פשיטת הרגל (העובדות הנוגעות להליכים אלה הובאו בפירוט בהחלטת בית משפט זה ברע"א 2771/18 פלוני נ' עו"ד כהן, הנאמן על נכסי החייב (29.4.2018) (להלן: רע"א 2771/18)). 3. ביום 6.5.2009 הגישו החייבים בקשה למתן צו כינוס לנכסיהם ולהכרזתם כפושטי רגל. צו הכינוס ניתן ביום 23.3.2010, וביום 7.3.2011 הוכרזו החייבים פושטי רגל. לנכסיהם מונה נאמן, אשר הוחלף בהמשך בעו"ד כהן, המשיב 10 בהליך שלפנינו (להלן: הנאמן). ביום 24.12.2013 הגיש הנאמן דאז לבית המשפט של פשיטת רגל בקשה למתן הוראות. בבקשתו מסר הנאמן דאז כי בעקבות חקירת החייבים התברר שנערכו בינם לבין העמותה, העוסקת ברכישת נכסים במזרח ירושלים, שלושה הסכמי מכר שבמסגרתם רכשה העמותה את נכסי החייבים בחלקה 49 בגוש 30125 בירושלים (להלן: הסכמי המכר). העמותה טענה כי החייבים לא פינו את הנכסים חרף הסכמי המכר, וכי מלבד חובת הפינוי הם חבים לה סכומי כסף ניכרים. הנאמן מצידו דחה את גרסת החייבים שלפיה לא ביצעו את העסקאות, לא היו בעלי זכויות בנכסים וחתימותיהם על הסכמי המכר זויפו. לפיכך, במסגרת הליכי פשיטת הרגל קידם הנאמן הסדר פשרה שהציעה העמותה שלפיו תוותר על החובות הנטענים של החייבים אם הנכסים יועברו אליה לאלתר. נוסף על כך, הציעה העמותה להעביר סכום כסף לקופת הכינוס וכן לדאוג לחייבים למדור חלופי. בהתאם, עתר הנאמן דאז במסגרת הבקשה למתן הוראות, לפינוי הנכסים שבחלקה, לאישור הסכמי המכר על ידי בית המשפט של פשיטת רגל ולמתן תוקף להסדר הפשרה שהציעה העמותה. 4. ביום 27.1.2014 אישר בית המשפט של פשיטת רגל פסיקתה המורה על פינוי החייבים מהנכסים שבחלקה. ואולם, לבקשת החייבים עוכב ביצוע הפינוי, כדי לאפשר להם להגיב להסדר הפשרה שהציעה העמותה. במהלך למעלה משלוש השנים שלאחר מכן: התנגדו החייבים להסדר הפשרה; החייב נפטר; יורשיו, הם המשיבים 8-2 בהליך דנן, צורפו להליך; ואחד מהם התנגד אף הוא להסדר הפשרה. כמו כן הוחלף הנאמן דאז בנאמן הנוכחי. 5. ביום 31.7.2017 הגיש הנאמן הודעת עדכון לבית המשפט של פשיטת רגל, שבה ביקש לאשרר את הסדר הפשרה האמור. בהודעתו מסר הנאמן כי העמותה מוכנה לקבל לידיה חלק מהנכסים בלבד. כונס הנכסים הסכים לכך, וביום 4.12.2017 אישר בית המשפט של פשיטת רגל פעם נוספת את הסדר הפשרה המעודכן (להלן: הסדר הפשרה). בהמשך, ביום 8.1.2018, חתם בית המשפט של פשיטת רגל על צו לפינוי חלק מהנכס ולהעברתו לעמותה (להלן: צו הפינוי). בנם של החייבים, המשיב 2 בהליך שלפנינו, הגיש בקשה לביטול הצו, אך ביום 8.3.2018 נדחתה בקשתו. עוד באותו יום הגיש בנם של החייבים בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. ביום 14.3.2018 הורה בית המשפט של פשיטת רגל על עיכוב הביצוע, בכפוף להפקדת ערובה. משלא הופקדה הערובה, בוצע הפינוי ביום 8.4.2018. מאז, העמותה מחזיקה בחלק מהנכס נושא ההליך שלפנינו. בקשת רשות הערעור בגדרי רע"א 2771/18 וההליכים בעקבותיה 6. ביום 8.4.2018 הגישו בני משפחה נוספים של החייבים, שלא נטלו חלק בהליכי פשיטת הרגל (להלן: בני המשפחה הנוספים), בקשת רשות ערעור על ההחלטה שדחתה את הבקשה לביטול צו הפינוי, ולצדה בקשה לעיכוב ביצועו. בבקשתם נטען כי התגוררו בנכס עובר לפינוי, כי חתימת החייב על הסכמי המכר זויפה וכי שאלת הבעלות לא נבחנה כראוי בבית המשפט של פשיטת רגל. עוד טענו כי לחייבים לא היו זכויות בנכס שאותן יכלו להעביר לעמותה, ועל כן הנאמן לא היה מוסמך לקדם את הסדר הפשרה. ביום הגשת הבקשה ניתן צו ארעי לעיכוב הפינוי, אך בדיעבד התברר כי הפינוי כבר בוצע והחזקה נמסרה לעמותה. בנסיבות אלה הוחלט ביום 11.4.2018 כי בשלב זה אין מקום להורות לעמותה לפנות את הנכס, וכי יש להסתפק בהקפאת המצב עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. 7. בהחלטתו מיום 29.4.2018 דחה בית משפט זה (השופט ע' גרוסקופף) את בקשת רשות הערעור (רע"א 2771/18). נקבע כי בני המשפחה הנוספים לא היו צד להליכי פשיטת הרגל ולא העלו את טענותיהם לפני בית המשפט של פשיטת רגל. משכך, אין מקום לדון בטענותיהם לראשונה בהליך הערעורי, בפרט משמדובר בטענות חדשות המחייבות בירור עובדתי. לצד זאת נקבע כי בני המשפחה הנוספים רשאים להגיש לבית המשפט של פשיטת רגל בקשה להצטרף להליכי פשיטת הרגל ולהעלות במסגרתה טענות הנוגעות לצו הפינוי. ככל שתוגש בקשה כאמור, יבחן בית המשפט של פשיטת רגל את הטענות או ייתן החלטה המאפשרת את בירורן בערכאה המוסמכת. 8. ביום 1.5.2018, בעקבות ההחלטה ברע"א 2771/18, ביקשו בני המשפחה הנוספים וחלק מהמערערים בהליך שלפנינו להצטרף להליכי פשיטת הרגל ולעיין מחדש בהחלטות שניתנו במסגרתם. המבקשים טענו כי הנכסים נושא הסדר הפשרה אינם בבעלות החייבים, ומשכך הנאמן לא היה מוסמך לבקש את פינויים והעברתם לעמותה. עוד נטען כי מתן צו הפינוי ללא צירופם להליכי פשיטת הרגל וללא בירור טענותיהם בעניין הבעלות בנכס, יפגע בזכויותיהם הדיוניות והקנייניות. הנאמן טען מנגד כי בקשת ההצטרפות הוגשה באיחור, לאחר שלמבקשים ניתנו הזדמנויות רבות להשמיע את טענותיהם. לדבריו, לאחר פטירת החייב צורפו יורשיו להליך וניתנה להם אפשרות להגיב להסדר הפשרה, אך רק אחד מן היורשים, המשיב 2 בהליך שלפנינו, הגיש התנגדות והעלה טענות בעניין הבעלות בנכס. משנדחתה התנגדותו, טען הנאמן כי אין מקום לקבל את בקשת ההצטרפות בשלב מתקדם זה. עוד נטען כי טענות מבקשי ההצטרפות מצריכות בירור מעמיק מול העמותה, שאינו מתאים להליכי פשיטת הרגל. 9. ביום 17.6.2018 דחה בית המשפט של פשיטת רגל (השופט ד' טפרברג) את הבקשה להצטרפות ולעיון מחדש. נקבע כי טענות מבקשי ההצטרפות כבר הועלו על ידי החייבים עצמם, וכי הטענה החדשה היחידה היא שלא היו צד להליך ולא ניתנה להם הזדמנות להשמיע את עמדתם. בית המשפט הוסיף כי מבקשי ההצטרפות טוענים לבעלות בנכסים נושא הסדר הפשרה, וכי טענותיהם מופנות כלפי העמותה ומצריכות, בשונה מטענות החייבים, בירור עובדתי מורכב. בירור זה יחייב שמיעת עדים וראיות רבות, יפגע ביעילות הליך פשיטת הרגל ועלול לגרום עיוות דין לצדדים אם יתנהל במסגרת בקשה למתן הוראות בהליכי פשיטת הרגל. על כן, הפנה בית המשפט את מבקשי ההצטרפות לבית המשפט המוסמך, לשם בירור מכלול הטענות ושמיעת העדים. ערעור שהגישו מבקשי ההצטרפות על החלטה זו נדחה לאחר שחזרו בהם ממנו בהמלצת בית משפט זה (ע"א 5464/18 פלוני ואח' נ' עו"ד יאיר כהן – נאמן על נכסי החייב ‏(25.12.2019)). התביעות האזרחיות ופסק הדין של בית משפט קמא 10. ביום 27.6.2018 הגישו המערערים או מי מהם, שחלקם נמנו עם מבקשי ההצטרפות, תביעה אזרחית לבית המשפט המחוזי בירושלים בעניין הזכויות בנכסים שנדונו בהליכי פשיטת הרגל, ובהם הנכס נושא ההליך דנן (ת"א 65112-06-18 רוידי נ' רוידי (26.7.2021)). העמותה טענה כי יש לסלק את התביעה על הסף בשל פגמים דיוניים שפורטו בכתב הגנתה, וכן מחמת היעדר סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי. ביום 26.7.2021 נמחקה התביעה. בית המשפט ציין כי ההליך לא התקדם במשך שנים בשל מחדלים דיוניים של התובעים, תוך שניתנו להם הזדמנויות לתקנם. המחדל האחרון נגע לכך שהתובעים שם לא נקטו בהליך הנדרש בעקבות פטירתה של אחת התובעות ואף לא נקבו במועד לתיקון המחדל. בית המשפט ציין כי נראה שאין בכוונת התובעים לתקן מחדל זה (פסקאות 20-19 לפסק הדין). לצד זאת נקבע, בהתאם להצהרת העמותה, כי צו איסור הדיספוזיציה יעמוד בתוקפו למשך שנה ממועד מחיקת התביעה. 11. ביום 28.7.2022 הגישו המערערים תביעה אזרחית נוספת, היא התביעה העומדת במוקד ההליך דנן (ת"א 58565-07-22 רוידי נ' רוידי (10.3.2026)). בתביעתם טענו כי הם בעלי הזכויות בנכס כיורשיו של בעליו המקורי, ואילו החייב ובנו רק שכרו את הנכס ושיפצו אותו. המערערים ביקשו לקבוע כי לחייב אין זכויות בנכס וממילא לא הייתה לו זכות למכרו. עוד ביקשו המערערים בתביעתם שבית המשפט יצהיר כי כל הסכם שהחייב חתם עם העמותה בנוגע לנכס בטל; כי צו הפינוי שניתן בהליכי פשיטת הרגל בטל או נעדר תוקף כלפיהם; וכן שבית המשפט יורה לעמותה לסלק את ידה מהנכס, לא לאכלס אותו ולא לערוך בו שינויים. 12. בעקבות הגשת התביעה הגיש הנאמן הודעת עדכון לתיק פשיטת הרגל. בהודעתו הבהיר כי יכבד כל החלטה שתינתן באשר לזהות בעלי הזכויות בנכס. עוד הבהיר כי אם ייקבע שלחייב לא היו זכויות בנכס, הסכם המכר שתמורתו הגיעה לקופת הכינוס יבוטל. לפיכך ציין הנאמן כי לעת הזו אין אפשרות לחלק את הדיבידנד שבקופת הכינוס (להלן: הודעת הנאמן). 13. למעלה משנה וחצי לאחר הגשת התביעה, הגישו המערערים כתב תביעה מתוקן שאליו נוספו תובעים. העמותה הגישה כתב הגנה וביקשה לסלק את התביעה על הסף מכמה טעמים, ובהם היעדר סמכות עניינית של בית המשפט המחוזי. 14. ביום 5.1.2026 התקיים קדם משפט לפני בית משפט קמא. במהלך הדיון עמדו המשיבים על כך שהמערערים לא ביקשו סעד הצהרתי של בעלות, המצוי בסמכות בית המשפט המחוזי, אלא סעדים הצהרתיים שליליים שלפיהם לחייב לא היו זכויות בנכס, לצד סעדי פינוי וסילוק יד כלפי העמותה המצויים בסמכות בית משפט השלום. בא כוח המערערים הסביר בדיון כי סבר שהסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי בשל הסעד הנוגע לביטול צו הפינוי: "אני חשבתי שבגלל שאנחנו מבקשים את ביטול הצו של השופט טפרברג בבית המשפט הזה הסמכות היא לבית המשפט הזה" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 3, ש' 31-30). כשנשאל מדוע הסמכות אינה נתונה לבית משפט השלום, אם לא מביאים בחשבון את הסעד הנוגע לביטול הצו, השיב: "אם אין את סעיף 8 [הוא הסעיף הנוגע לביטול הצו שניתן על ידי בית המשפט של פשיטת רגל – י"ע] אכן הסמכות היא לבית משפט השלום" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 4, ש' 3-2). בשאלת הסמכות לדון בביטול צו הפינוי טענו המערערים, בהשלמת טיעון שהגישו לבקשתם ביום 16.2.2026, כי הסמכות נתונה לערכאה שנתנה את פסק הדין המקורי וכי במקרה שבו הצו ניתן על ידי בית משפט מחוזי, גם אם בכובעו כבית משפט של פשיטת רגל, התביעה לביטולו צריכה להתברר באותו מותב או בערכאה המוסמכת שהיא בית המשפט המחוזי (פסקה 10 להשלמת הטיעון).‬‬ 15. ביום 10.3.2026 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא. בית המשפט בחן אם יש להעביר את התביעה לבית משפט השלום כפי שהוגשה או לסלקה על הסף. בית המשפט ציין כי הסעד שבגדרו ביקשו המערערים להכריז על בטלות צו הפינוי שניתן בהליכי פשיטת הרגל מעורר קושי שלא ניתן לריפוי על דרך של העברת התביעה לבית משפט השלום שאינו מוסמך להכריע בו. בית משפט קמא ציין כי בעקבות קדם המשפט לא הייתה עוד מחלוקת שיתר הסעדים מצויים בסמכות בית משפט השלום, כפי שאישר בא כוח המערערים עצמו במהלך הדיון. אשר לטענת המערערים כי הסמכות לביטול צו הפינוי נתונה לבית המשפט המחוזי, קבע בית משפט קמא כי כשם שבית משפט מחוזי אזרחי אינו מוסמך לבטל פסקי דין של בית משפט לעניינים מינהליים, כך אין הוא מוסמך לבטל פסק דין או צו שניתנו על ידי בית המשפט של פשיטת רגל. עוד ציין בית משפט קמא כי מהודעת העדכון שהגיש הנאמן בתיק פשיטת הרגל עולה כי באותו הליך ממתינים להכרעה במחלוקת האזרחית-קניינית. והוסיף כי כעולה מהודעת הנאמן, אם תתקבלנה טענות המערערים במחלוקת זו, יבוטל ההסכם במסגרת הליך פשיטת הרגל וממילא יבוטל גם צו הפינוי. ואולם, משעמדו המערערים על הסעד הנוגע לביטול צו הפינוי, קבע בית משפט קמא כי אין מנוס מסילוק התביעה על הסף. הערעור שלפנינו 16. על פסק דינו של בית משפט קמא הוגש הערעור שלפנינו. המערערים טוענים כי לא היה מקום לסלק את תביעתם על הסף וכי בית משפט קמא שגה בקביעתו שלפיה הוא נעדר סמכות עניינית לדון בה. לטענתם, קביעה זו התבססה על ההנחה השגויה שכל הסעדים שהתבקשו בתביעה, למעט הסעד של ביטול צו הפינוי שניתן בהליכי פשיטת הרגל, מצויים בסמכות בית משפט השלום (סעיף 7 להודעת הערעור). בשונה מעמדתם בקדם המשפט לפני בית משפט קמא, טוענים המערערים כעת כי הסעד ההצהרתי שלפיו לחייב אין זכויות בנכס מצוי בסמכות בית המשפט המחוזי. עוד טוענים המערערים כי הדרישה לשוב ולפנות לבית המשפט של פשיטת רגל, ככל שתתקבל תביעתם, מטילה עליהם הכבדה בלתי מידתית. כמו כן, המערערים שבים על טענתם כי בית המשפט המחוזי מוסמך לדון בסעד של ביטול צו הפינוי, שכן הצו ניתן על ידי בית משפט מחוזי, גם אם ישב כבית משפט של פשיטת רגל (סעיף 20 להודעת הערעור). לחלופין, טוענים המערערים כי בית משפט קמא שגה כשהורה, ללא נימוק, על סילוק התביעה על הסף במקום להעבירה לבית משפט השלום. דיון והכרעה 17. לאחר ששמעתי את טענות המערערים במסגרת ישיבת קדם ערעור שהתקיימה לפניי ביום 17.9.2026, ולאחר שעיינתי במסמכי ההליכים הקודמים, השתכנעתי כי יש לדחות את הערעור על הסף מכוח תקנה 138(א)(1) ו-(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), וכך אציע לחבריי שנעשה. 18. המערערים מפנים לפסקה 31 לפסק הדין של בית משפט קמא וטענתם העיקרית הינה שבית משפט קמא ביסס את קביעתו "על ההנחה השגויה שכל הסעדים שנתבעו בכתב התביעה, למעט הסעד של ביטול צו הפינוי שניתן במסגרת תיק פשיטת הרגל, מצויים בגדר סמכותו של בית משפט השלום" (סעיף 7 להודעת הערעור). לטענתם, היה על בית משפט קמא לקבוע כי הסעד ההצהרתי בנוגע להיעדר הזכויות של החייב בנכס – מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי. ואולם, בפועל, המערערים קוראים אל פסקה 31 לפסק דינו של בית משפט קמא קביעות שלא נקבעו בה. כל שבית משפט קמא קבע הוא שנוכח צמצום גדר המחלוקת על ידי המערערים עצמם במהלך הדיון שהתנהל לפניו, הוא נדרש להכריע אך בסוגיה המצומצמת הנוגעת לשאלת הסמכות העניינית להורות על ביטול צו הפינוי. כך, בפסקה 31 לפסק דינו נכתב: "בעקבות קדם המשפט הצטמצמה המחלוקת בין הצדדים לשאלה האם לבית משפט זה נתונה הסמכות להורות על ביטול צו ופסק דין שניתנו על ידי בית המשפט של פשיטת רגל; לא הייתה עוד מחלוקת ששאר הסעדים שתבעו התובעים מצויים בגדרי סמכותו של בית משפט השלום". ואכן, כפי שפורט לעיל, מעיון בפרוטוקול דיון קדם המשפט שהתנהל לפני בית משפט קמא, עולה כי בא כוח המערערים הבהיר שאין לו בעיה שהתיק יועבר לבית משפט השלום תוך שטען: "אם אין את סעיף 8 [הוא הסעיף הנוגע לביטול צו הפינוי שניתן על ידי בית המשפט של פשיטת רגל – י"ע] אכן הסמכות היא לבית משפט השלום" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 4, ש' 3-2, ההדגשה הוספה – י"ע). 19. כעת, בגדרי הערעור, מנסים המערערים לחזור בהם מעמדה זו ולבצע "מקצה שיפורים" תוך שהם מעלים טענה חדשה שלא נטענה על ידם קודם לכן, שלפיה, כאמור, הסעד ההצהרתי בנוגע להיעדר הזכויות של החייב בנכס מצוי אף הוא בסמכותו של בית המשפט המחוזי. לא מצאתי להידרש לשאלה זו במסגרת פסק הדין שכן בית משפט קמא לא הכריע בה נוכח צמצום גדר המחלוקת על ידי המערערים עצמם. כידוע, מטרתו העיקרית של הליך הערעור הינה תיקון טעויות שנפלו בהכרעת הערכאה הדיונית. הליך הערעור אינו מיועד לביצוע "מקצה שיפורים" ולדיון בטענות חדשות שלא נטענו בערכאה הדיונית. כלל זה מוחל בעיקרו על טענות עובדתיות חדשות, ואולם באופן דומה, ערכאת הערעור לא תידרש, ככלל, גם לטענות משפטיות חדשות בפרט מקום שהן מהוות שינוי מהותי של חזית הטיעון שבית משפט קמא לא נדרש לו (רע"א 6693/13 אירופה ישראל ‏(‏מ.מ.ש‏)‏ בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 19 ‏(‏16.2.2014‏); רע"א 41579-11-25 פרדו נ' גיבוי אחזקות בע"מ, פסקה 18 ‏(‏18.12.2025‏)‏). לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק חריגה מכלל זה. 20. אשר לטענה שלפיה שגה בית משפט קמא משקבע כי רק בית משפט של פשיטת רגל הוא בעל הסמכות לדון בסעד של ביטול צו הפינוי שניתן על ידו – לא מצאתי כי יש בה ממש. המערערים מנסים לתמוך טענה זו בכך שמדובר "בכובעים" שונים אבל בערכאה זהה מאחר ששני "כובעים" אלה מצויים בבית המשפט המחוזי. ואולם, כפי שקבע בית משפט קמא, ועל פי הגיונם הברור של הדברים: כמו שלבית משפט מחוזי אזרחי אין סמכות לבטל פסק דין שניתן על ידי בית משפט לעניינים מינהליים, כך אין לו (וגם לא לבית משפט השלום) את הסמכות לבטל פסק דין שניתן על ידי בית המשפט של פשיטת רגל (ראו: ע"א 3203/91 אזולאי נ' אזולאי, פסקאות 5-4 והאסמכתאות שם (23.10.1995)). הדברים נכונים ביתר שאת מקום בו ההליך בבית המשפט של פשיטת רגל ממתין לעדכון בנוגע לסכסוך שבמוקד ההליך דנן, כעולה מהודעת הנאמן. 21. נוסף על האמור, מצאתי לדחות את טענת המערערים כי אם יזכו בתביעתם, הצורך לשוב ולפנות לבית המשפט של פשיטת רגל לקבלת סעד בנוגע לצו הפינוי יכביד עליהם באופן בלתי מידתי. בית המשפט של פשיטת רגל קבע כי טענת הבעלות, שנזנחה על ידי המערערים לאורך הדרך, מעוררת סוגיה מורכבת שאינה מתאימה לבירור במסגרת בקשה למתן הוראות, ולכן הותיר את ההכרעה בה לערכאה המוסמכת. הפרדה זו בין בירור שאלת הבעלות לבין בחינת השלכות ההכרעה על צו הפינוי עשויה לחייב פנייה נוספת לבית המשפט של פשיטת רגל לאחר ההכרעה בתביעה האזרחית. ואולם, צורך זה הוא תוצאה טבעית של הפעלת סמכותו של בית המשפט של פשיטת רגל וההחלטה לברר את שאלת הבעלות בהליך נפרד, ואין בו, בנסיבות אלה, משום הכבדה בלתי מידתית על המערערים. קביעה אחרת משמעה שכל הפניית מחלוקת לבירור בערכאה המוסמכת, בשל אי התאמתה לבירור במסגרת בקשה למתן הוראות, תיחשב להכבדה בלתי מידתית אם לאחר ההכרעה בה תידרש פנייה נוספת לבית המשפט של פשיטת רגל. למסקנה זו אין בידי להסכים. אמנם, בנסיבות מסוימות פיצול הבירור בין ערכאות עלול להכביד באופן בלתי מידתי על בעלי הדין, אך אין אלה נסיבות המקרה שלפנינו. 22. מצאתי לדחות גם את טענתם החלופית של המערערים, שלפיה שגה בית המשפט המחוזי כשסילק את התביעה על הסף במקום להעבירה לבית משפט השלום כפי שהוגשה, ומבלי לנמק זאת. בניגוד לטענתם, בית משפט קמא בחן את אפשרות ההעברה והסביר מדוע אין מקום לנקוט בה. בית משפט קמא ציין כי המערערים עצמם הבהירו בדיון שהסעד הנוגע לצו הפינוי אינו מצוי בסמכותו של בית משפט השלום, ואף על פי כן עמדו על סעד זה. בנסיבות אלה, סבר בית משפט קמא כי העברת התביעה במתכונתה הקיימת לא תפתור את בעיית הסמכות העניינית, וכי משעמדו המערערים על הסעד חרף הקושי שעליו הצביעו בעצמם, לא היה מנוס מסילוק התביעה על הסף (פסקאות 25-23 ו-37 לפסק הדין). לא מצאתי פגם בהנמקה זו, או הצדקה להתערב בהחלטה לסלק את התביעה על הסף, תוך שמירת טענות הצדדים לגוף המחלוקת. עוד טוענים המערערים כי סילוק התביעה על הסף הותיר פתח להעלאת טענות חוזרות מצד העמותה בדבר היעדר סמכות עניינית של בית משפט השלום, ככל שתוגש תביעה חדשה (סעיף 26 להודעת הערעור). ואולם, כבר בכתב ההגנה שהגישה העמותה בתביעה הראשונה, אשר נמחקה כאמור, טענה העמותה כי הסעדים המבוקשים נוגעים לחזקה ולשימוש במקרקעין, ולכן מצויים בסמכותו של בית משפט השלום. גם בכתב ההגנה שהגישה לבית משפט קמא שבה העמותה וטענה כי הסעדים המבוקשים, למעט הסעד הנוגע לצו הפינוי, מצויים בסמכותו של בית משפט השלום. על רקע עמדה עקבית זו, ככל שהמערערים יגישו לבית משפט השלום תביעה שאינה כוללת את הסעד הנוגע לצו הפינוי, יהיה לעמותה קושי לטעון כי בית משפט השלום אינו מוסמך לדון ביתר הסעדים, בניגוד לעמדה שהציגה בשני ההליכים הקודמים. ככל שתועלה טענה כזו, יהיה מקום לבחון אותה גם בשים לב לכלל ההשתק השיפוטי ולתנאים לתחולתו (ראו למשל: ע"א 7909/16 סיף מתכות בע"מ נ' הממונה האזורי – אגף המכס ומע"מ, באר שבע, פסקה 29 (26.4.2018); והאסמכתאות שם). 23. לבסוף, מצאתי להעיר כי בדיון קדם הערעור שהתקיים לפניי ביום 17.9.2026 נוצר הרושם שהמערערים נקלעו זה שנים למעין "מבוך" דיוני, שבמסגרתו הם מופנים מערכאה לערכאה מבלי שניתנת להם הזדמנות להשמיע את טענותיהם לגופן. ואולם, עיון בהשתלשלות ההליכים מלמד כי להתנהלותם הדיונית של המערערים עצמם היה חלק משמעותי בהתמשכות ההליכים ובהיווצרות המצב הדיוני המתואר. כך, התביעה האזרחית הראשונה שהגישו נמחקה בשל פגמים דיוניים שלא תיקנו, חרף הזדמנויות רבות שניתנו להם לעשות כן; וגם בתביעה הנוספת, העומדת במוקד הערעור שלפניי, נפלו פגמים דיוניים שעיכבו את קידומה. נוסף על כך, כבר בהחלטה ברע"א 2771/18 הובהר כי לאחר הפנייה לבית המשפט של פשיטת רגל עשויים מבקשי ההצטרפות להידרש, בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט של פשיטת רגל, לפתוח בהליך אזרחי לבירור הסוגיות שבמחלוקת. הצורך בהליך אזרחי נפרד היה אפוא אפשרות שהובהרה מראש, כפי שאכן אירע בהמשך. בנסיבות אלה, הרושם שלפיו המערערים פעלו במסלול שאותו הנחה בית משפט זה בגדרי רע"א 2771/18, כמו גם הרושם שלפיו מופנים המערערים שוב ושוב מערכאה לערכאה מבלי שניתנת להם אפשרות לברר את טענותיהם – אינו משקף, בלשון המעטה, את מלוא התמונה. 24. מכל מקום, בפני המערערים פתוחה אפוא הדלת להגיש כתב תביעה לבית משפט השלום ולכלול בו את כל הסעדים שלגביהם הוסכם, אף על ידי העמותה עצמה, כי מצויים בסמכותו של בית משפט השלום. ככל שיזכו המערערים בתביעתם, ייפנו בבקשה מתאימה לבית המשפט של פשיטת רגל, בשים לב ובהתאם להודעת העדכון מטעם הנאמן. 25. סוף דבר: הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות העמותה בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, ט' כסלו תשפ"ז (19 נובמבר 2026). יצחק עמית נשיא דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט