פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 1993-08-25
לפני:
כבוד השופטת אלכס שטיין
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
כבוד השופט חאלד כבוב
העותר:
פאדי עבד אלחמיד סאדק אדקיקד
נגד
המשיבים:
1. המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון
2. לשכת התכנון המרכזית ביהודה ושומרון
3. ועדת המשנה לפיקוח במנהל האזרחי
4. מועצת התכנון העליונה ביהודה ושומרון
5. ראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד מאלק עבידאת
בשם המשיבים:
עו"ד דניאל רגב
פסק-דין
השופטת גילה כנפי-שטייניץ:
במסגרת העתירה שלפנינו מבקש העותר שנורה על ביטולה של תקנה 10(א) לתקנות תכנון ערים, כפרים ובנינים (בקשה להיתר ותנאיו) (יהודה והשומרון), התש"ף-2020 (להלן: תקנות היתר ותנאיו), וכן כי נורה למשיבה 2, היא לשכת התכנון המרכזית ביהודה ושומרון (להלן: לשכת התכנון), לקלוט את בקשת העותר להיתר בנייה ולדון בה לגופה.
בשנת 2023 הוצא צו להריסת המבנה מושא העתירה, מבנה שנבנה ללא היתר בתחומי הכפר ביר נבאלה (להלן: המבנה). בעקבות זאת, הגיש העותר ללשכת התכנון בקשה למתן היתר בנייה לשם הכשרת המבנה (להלן: הבקשה). לשכת התכנון החליטה שלא לקלוט את הבקשה משני נימוקים: האחד – אי-צירופו של אישור מטעם המפקד הצבאי לקידום הליך רישוי, מאחר שהמבנה מצוי בתחומי צו איסור בנייה מס' 1/96, התשנ"ו-1996, וזאת, בהתאם לתקנה 10(א) לתקנות היתר ותנאיו (להלן: תקנה 10(א)); והשני – אי-צירופם של "מסמכים שיש לצרפם בהתאם להוראות תקנה 8 לתקנות היתר ותנאיו", וביניהם "חתימה של בעל הזכות בנכס לפי הפירוט בתקנה זאת"; כנדרש בתקנה 10(ב) לתקנות היתר ותנאיו (להלן: תקנה 10(ב)).
העותר מיאן להשלים עם ההחלטה ומכאן העתירה שלפנינו. העתירה ממוקדת בטענה לאי-חוקיותה של תקנה 10(א), ובמסגרתה מבוקש כי נוציא צו על תנאי שיורה למשיבים לנמק מדוע לא תבוטל התקנה; מדוע לא תוכרז התקנה "כבטלה מדעיקרא"; וכן "מדוע לא יחויבו המשיבים לקלוט את בקשת העותר להיתר". בתגובתם המקדמית טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות. שכן, החלטת לשכת התכנון מבוססת על שני נימוקים נפרדים, ובעוד חיציה של העתירה מכוונים נגד חוקיות תקנה 10(א) בלבד; אין בה כל טענה נגד חלקה השני של ההחלטה. קרי, סירובה של לשכת התכנון לקלוט את הבקשה מחמת אי-צירופם של מסמכים הנדרשים לקליטתה, כמצוות תקנה 10(ב).
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות. מעיון בעתירה מתחוור, כפי שציינו המשיבים בתגובתם, כי העתירה מוקדשת כל כולה לטענות נגד תקנה 10(א) ולטעמים לביטולה. העותר אף מבהיר בעתירתו כי "לא יבקש דיון פרטני בתיק שלו, מעבר להכרעה בשאלה העקרונית של בטולה של תקנה 10א"(סעיף 8 לעתירה).
אכן, כפי שחוזר ומזכיר העותר, תלויות ועומדות בפני בית משפט זה מספר עתירות בעניין חוקיותה של תקנה 10(א), ואף ניתנו בעניינן צווים על תנאי (ראו: בג"ץ 4563/22; בג"ץ 8532/22). ואולם, בענייננו, החלטת לשכת התכנון נשענת על נימוק עצמאי נוסף: אי-צירופם של מסמכים הנחוצים לצורך קליטת הבקשה, בהתאם לתקנה 10(ב). נימוק זה עומד בפני עצמו, ואינו תלוי כלל בשאלת חוקיות תקנה 10(א). הפוך והפוך בעתירה ולא תמצא בדל טענה נגד הנימוק השני בהחלטה; ואף לא מבוקש כל סעד בעניינו. יתר על כן, העותר לא הציג כל ניסיון למיצוי הליכים מול לשכת התכנון בעניין זה, ולא טען כי פעל בדרך אחרת לשם השגה על סירובה לקליטת הבקשה מחמת הוראת תקנה 10(ב). בהיעדר טענה או התמודדות עם הנימוק הנוסף, הרי שגם קבלת העתירה במלואה לא תסיר את המכשול המונע את קליטת הבקשה, וממילא החלטת לשכת התכנון תישאר על כנה. די בטעם זה כדי להביא לדחייתה של העתירה על הסף (והשוו: בג"ץ 9052/22 בעיראת נ' ראש המנהל האזרחי, פסקה 5 (20.4.2023)).
סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. ממילא בטל גם הצו הארעי. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסכום של 2,000 ₪.
ניתן היום, י"א כסלו תשפ"ו (01 דצמבר 2025).
אלכס שטיין
שופט
גילה כנפי-שטייניץ שופטת
חאלד כבוב
שופט