פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רחד"פ 16925-05-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
המבקש:
עבד אלחלים מוחמד
נגד
המשיבים:
1. עו"ד נדב שפירא
2. הכונס הרשמי – מחוז חיפה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ש' בנג'ו) בפש"ר 40237-09-19 מיום 18.3.2026
בשם המבקש:
עו"ד אסדי סלאח
בשם משיב 2:
עו"ד מלאכי עראמה
פסק-דין
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ש' בנג'ו) בפש"ר 40237-09-19 מיום 18.3.2026.
בתמצית שבתמצית, בהחלטה מיום 15.2.2026 בוטל הליך פשיטת הרגל בעניינו של המבקש בשל מחדליו (להלן: ההחלטה). המבקש הגיש בקשה לביטול ההחלטה. הנאמן בתשובתו מיום 22.2.2026 טען כי יש לדחות את הבקשה נוכח התנהלותו של המבקש (להלן: תשובת הנאמן הראשונה). ברם, בעקבות טענות שהועלו מטעם המבקש וניסיון מצדו להסיר את מחדליו, בתשובה נוספת מטעם הנאמן מיום 2.3.2026 הוא הסכים לביטול ההחלטה לפנים משורת הדין בכפוף למילוי תנאים שונים (להלן: תשובת הנאמן השנייה). ביום 9.3.2026, על גבי תשובת הנאמן השנייה, ניתנה החלטה כי ההחלטה תבוטל כנגד הצגת אישור על היעדר חוב לנושה מסוים בתוך עשרה ימים. אלא שבחלוף 3 ימים, ביום 12.3.2026, על גבי תשובת הנאמן הראשונה, ניתנה החלטה נוספת לפיה בקשת המבקש לביטול ההחלטה נדחית. בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה ביום 18.3.2026, תוך שנקבע כי לבית המשפט נתונה סמכות רחבה לעיין מחדש בהחלטותיו ולשנותן. מכאן הבקשה שלפנַי.
לאחר עיון בהחלטות בית המשפט המחוזי, בבקשת רשות הערעור ובתשובת כונס הנכסים הרשמי התומך בבקשה ובהיעדר תשובה מטעם הנאמן שביקש ארכה להגשת תשובתו לגופו של עניין אך לא עשה כן במועד שנקבע, החלטתי לעשות שימוש בסמכות הנתונה לי מכוח תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. כן הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.
אכן, לבית משפט של פשיטת רגל וחדלות פירעון נתונה סמכות לעיין מחדש בהחלטותיו ולשנותן, ובעשותו כן מסור לו שיקול דעת רחב. עם זאת, השימוש בסמכות זו שמור למקרים שבהם חל שינוי נסיבות מהותי או שהתגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות בעת מתן ההחלטה המקורית, או למקרים שבהם התגלתה טעות טכנית ברורה (סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 וסעיף 279(ד) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018; רע"א 5606/23 בלובל נ' הולנדר, פסקה 11 (4.9.2023); ע"א 2915/22 דמרי נ' עו"ד ראובן שרגיל בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החייב, פסקה 10 (2.8.2022); ע"א 2823/22 ויסאם נ' הכונס הרשמי, פסקה 9 (30.8.2022); ע"א 4706/24 רומולד טכנולוגיות בע"מ נ' רו"ח עליזה שרון, פסקה 16 (22.9.2024)). בענייננו, לא קמה עילה לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט מיום 9.3.2026.
אין חולק כי בין יום 9.3.2026 בו הורה בית המשפט על ביטול ההחלטה לבין יום 12.3.2026 בו נדחתה הבקשה לביטול ההחלטה לא חל שינוי נסיבות כלשהו ולא התגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות קודם לכן. כמו כן, לא התרשמתי כי נפלה טעות טכנית ברורה בהחלטה מיום 9.3.2026, אשר הצדיקה בה עיון מחדש. להיפך, מדובר על פניו בהחלטה שניתנה בהתבסס על התפתחות שחלה בטענות הנאמן והמבקש – התפתחות שכלל לא אירעה בעת שהוגשה תשובת הנאמן הראשונה שעל גביה ניתנה ההחלטה המאוחרת מיום 12.3.2026. לכך יש להוסיף כי בהחלטת בית המשפט מיום 9.3.2026 ניתנו למבקש עשרה ימים להצגת אישור על היעדר חוב כתנאי להמשך ההליך, ועוד טרם חלף מועד זה חזר בו בית המשפט מהחלטתו. גם מטעם זה יש קושי בהחלטת בית המשפט מיום 12.3.2026 (וראו: רע"א 2933123 פלאח נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 14 (22.6.2023); רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן, פסקה 13 (23.11.2017)).
נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל במובן זה שהחלטותיו של בית המשפט מימים 12.3.2026 ו-18.3.2026 בטלות, וההחלטה מיום 9.3.2026 תעמוד על כנה. אם המבקש טרם פעל בהתאם להחלטה מיום 9.3.2026 הוא יעשה כן עד ליום 3.9.2026.
בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, י"ז אלול תשפ"ו (30 אוגוסט 2026).
דוד מינץ
שופט