בג"ץ 1690-08-25 — אסייג נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1690-08-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב העותר: זהר אסייג נגד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מאור אביטל פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: העתירה שלפנינו מכוונת נגד פסק דינו של המשיב 1, בית הדין הארצי לעבודה, מיום 2.2.2025 בעב"ל 42827-02-24, בו התקבל ערעור המשיב 2, המוסד לביטוח לאומי, על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע מיום 17.1.2024 בב"ל 50320-08-21 (להלן בהתאמה: בית הדין הארצי, המל"ל ו-בית הדין האזורי). העותר, יליד 1961, עבד למעלה משלושה עשורים כאיש אחזקה בחברת החשמל, והגיש תביעה לבית הדין האזורי להכרה בליקויים בכתפיו ובכפות ידיו כפגיעה בעבודה מכוח עילת המיקרוטראומה. במסגרת תביעה זו מונה בהסכמת הצדדים מומחה מטעם בית הדין אשר הגיש חוות דעת רפואית (להלן: חוות דעת המומחה), ועל יסודה התקבלה התביעה בהסכמת המל"ל (51788-10-18). בהמשך, בשתי ועדות רפואיות שהתקיימו בעניינו, נקבעה לעותר נכות יציבה בשיעור של 19% ביחס לליקוי בכתפיו, ונכות יציבה בשיעור של 9.75% ביחס לליקוי בידיו. העותר ביקש לאחד את הפגימות שהוכרו ולראות בהן משום פגיעה אחת בעבודה, ומשסרב המל"ל – הגיש תביעה לבית הדין האזורי, בה טען כי התשתית העובדתית לפגימות זהה, משאלו נגרמו מעבודתו עם כלי עבודה רוטטים. המל"ל טען מנגד, כי מחוות דעת המומחה עולה כי הליקוי בכפות ידיו של התובע נגרם כתוצאה מחשיפה לרטט ואילו הליקוי בכתפיו נגרם, מעבר לחשיפה לרטט, גם כתוצאה מעבודה עם הזרועות תוך הרמתן והורדתן מעל לגובה הכתף. מכאן, כך טען המל"ל, שאין מדובר בתשתית עובדתית זהה לפגימות בכתפיים ובידיים, ולפיכך מדובר בשתי פגיעות בעבודה. להשלמת התמונה יצוין, כי יש בשאלה האם לראות בשתי הפגימות משום פגיעה אחת בעבודה או שתי פגיעות נפרדות, כדי להשליך על זכאות העותר לקצבה חודשית חלף מענקים חד-פעמיים. בית הדין האזורי קיבל את התביעה וקבע כי יש לאחד את הפגימות בכתפיו ובידיו של העותר לכלל פגיעה אחת. נקבע, כי אין מקום לניסיון המל"ל ליצור הפרדה מלאכותית בתשתית העובדתית, וכי בהסתמך על ממצאי חוות דעת המומחה, "לא ניתן לנתק את פעולת הכתפיים מפעולת הידיים, ובפרט ששני האיברים נחשפו לרטט ונפגמו עקב כך". המל"ל לא השלים עם פסק הדין, והגיש ערעור לבית הדין הארצי. הערעור – התקבל. בית הדין הארצי קבע, לאחר עיון בחוות הדעת של המומחה, כי אין זהות בתנועות שגרמו לכל אחד מהליקויים שהוכרו כפגיעה בעבודה, ולנוכח שונות זו – לא ניתן לראות בשני הליקויים פגיעה אחת. בעתירה שלפנינו טוען העותר, בעיקרו של דבר, כי פסק דינו של בית הדין הארצי נגוע בחוסר סבירות קיצוני, וגורם לו עוול חמור. עוד נטען וכי מדובר בפסיקה בעלת השלכות רוחב ועל כן יש אינטרס ציבורי רחב לקיים בה דיון. לגוף העניין, מתקומם העותר נגד הקביעה ולפיה מדובר בתנועות שונות שגרמו לליקויים השונים ולפיכך לא ניתן לראות בשני הליקויים פגיעה אחת. לדידו, מסקנה זו אינה עולה בקנה אחד עם חוות דעתו של המומחה, עם הפסיקה ועם ההיגיון והשכל הישר. על כן מבוקש כי נורה על ביטול פסק הדין, ולחילופין על השבת עניינו של העותר לערכאה הראשונה לצורך מינוי יועץ רפואי אשר יקבע האם מתקיימת תשתית עובדתית זהה לשתי הפגימות. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובפסקי הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה, והתערבותו בהחלטותיהם ובפסקי דינם מצומצמת למקרים חריגים שבהם נפלה טעות משפטית מהותית, ושיקולי צדק מחייבים התערבות (ראו למשל: בג"ץ 74496-05-25 משיח נ' בית הדין האזורי לעבודה (10.6.2025); בג"ץ 46349-03-25 כהן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (21.4.2025)). המקרה שלפנינו אינו בא בגדרי אותם חריגים. כפי שהיטיב העותר לציין, המחלוקת בענייננו מתמצה בשאלה האם לאור חוות דעתו של המומחה, מתקיימת תשתית עובדתית זהה אשר גרמה לשני הליקויים אם לאו. בעוד שבית הדין האזורי השיב בחיוב; בית הדין הארצי סבר כי "מחוות הדעת עולה באופן ברור כי התשתית העובדתית שגרמה לליקוי בכתפיים שונה מהתשתית העובדתית שגרמה לליקוי בכפות הידיים", ולפיכך סירב לראות בשני הליקויים פגיעה אחת. שאלה זו היא שאלה עובדתית גרידא, ובהתאם – השגותיו של העותר במסגרת העתירה נושאות אופי ערעורי מובהק, ואין מקום להידרש אליהן במסגרת עתירה לבית משפט זה, אשר כפי שפורט לעיל, אינו משמש כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה. מעבר לכך, לא מצאתי כי בעניינו של העותר נפלה טעות משפטית, ודאי לא מהותית; ובניגוד לטענת העותר, פסק הדין ממוקד בעניינו הפרטני ואינו נושא עמו השלכות רוחב המצדיקות התערבות. משכך דין העתירה להידחות על הסף. סוף דבר: העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ב אב תשפ"ה (06 אוגוסט 2025). דפנה ברק-ארז שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט