פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"ר 15180-09-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
המערערים:
אריה אדליס ו-219 אח'
נגד
המשיבים:
1. דניאל דעי
2. רות מכנס
3. יצחק טסטה
4. ראובן דומיניק
5. בינה דומיניק
6. דוד סבו
7. אריקה סבו
8. קרן גאולת קרקע ליד מדרשת א"י קדומים (אלון מורה)
9. הקרן על יד מדרשת א"י בע"מ
10. לידר – ניהול ופיתוח בע"מ
11. לידר - ניהול ופיתוח 1992 בע"מ
ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין מיום 13.7.2026 בע"א 49330-10-25
בשם המערערים:
עו"ד דורון טאובמן; עו"ד לין מגל; עו"ד צור גרוסמן
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין מיום 13.7.2026 בע"א 49330-10-25 בה נדחתה בקשת המערערים להצטרף כמשיבים לערעור שהגישו משיבים 2-1 (להלן: הערעור העיקרי).
בקליפת האגוז, הערעור העיקרי שהגישו משיבים 2-1 לבית משפט זה מופנה כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ש' רנר) מיום 2.7.2025 בת"א 27490-04-20 (להלן בהתאמה: פסק הדין ו-ההליך קמא), בו נדחתה תביעתם נגד משיבות 11-8. בתביעה עתרו משיבים 2-1 לאכיפת זכויות במקרקעין שרכשו ממשיבים 7-3, רוכשים היסטוריים, אשר אלו רכשו את הזכויות לטענתם בשנות ה-80 ממשיבות 9-8 (להלן: הקרן) ובמעורבות משיבות 11-10, בהתבסס על תעודות רכישה היסטוריות. בפסק הדין נקבע בעיקרו של דבר כי תעודות הרכישה ההיסטוריות אינן מקנות למשיבים 2-1 זכויות קנייניות במקרקעין אלא הן מקנות אופציה חוזית בלבד, שפקעה בחלוף זמן סביר מבלי שתנאי מימושה התמלאו.
ביום 18.6.2026 הגישו המערערים שלפנַי בקשת הצטרפות לערעור העיקרי כמשיבים (להלן: בקשת ההצטרפות). על פי הנטען, הללו רכשו בעבר זכויות מקרקעין באמצעות הקרן, מכוח תעודות רכישה היסטוריות דומות לאלו שנדונו בהליך קמא, והם מנהלים בעניין זה הליכים עצמאיים נגד הקרן בבית המשפט המחוזי (ת"א 82095-12-24 (להלן: עניין אדליס) ו-ת"א 17567-12-25; להלן יחד: ההליכים העצמאיים). הם הביעו חששם כי הפרשנות שתינתן בערעור העיקרי לתעודות אלה תכבול אותם ותשליך ישירות על ההכרעה בהליכים העצמאיים, ולכן טענו כי יש לצרפם אליו כמשיבים.
ביום 13.7.2026 דחה הרשם את בקשת ההצטרפות. נקבע כי פסק הדין אינו עוסק במישרין בזכויות המערערים ואינו שולל מהם סעד כלשהו; כי המערערים אינם צדדים להתקשרות הספציפית שנדונה בהליך קמא; כי המערערים היו מודעים לקיומו של ההליך קמא ולא עתרו להצטרף אליו; וכי צירופם של המערערים, 219 בעלי דין חדשים, בשלב זה יעמיס על ניהול הליך הערעור ויחרוג באופן ניכר מיריעת המחלוקת שנדונה והוכרעה בהליך קמא.
מכאן הערעור שלפנַי, בו טוענים המערערים בעיקרו של דבר כי הם לא ידעו על ההליך קמא; כי נודע להם על חלק מהראיות העומדות בבסיס ההליכים העצמאיים רק לקראת דיוני ההוכחות בהליך קמא ובעת ניהול ההליך בעניין אדליס; כי בית המשפט המחוזי בהליך קמא דחה בקשה מטעם משיבים 2-1 לצירוף ראיות אשר קשורות להליכים העצמאיים ומשכך ברי שבקשה לצירוף המערערים – צד חיצוני להליך – הייתה נדחית אף היא; כי ההכרעה בערעור העיקרי עשויה ליצור תקדים שישליך על היחסים בינם לבין הקרן באופן שישפיע על זכויותיהם; כי מותבים שונים שדנים בימים אלה בתיקים שעניינם במחלוקות דומות, ובהם עניין אדליס, הביעו את עמדתם כי פסק הדין שיינתן בערעור העיקרי ישמש פסק דין מנחה בסכסוכים דומים מול הקרן; וכי צירופם לערעור העיקרי לא יסרבל ויעמיס על ההליך שכן הם אינם מבקשים לטעון ביחס לסוגיות שלא עמדו להכרעתו של בית המשפט בהליך קמא.
דין הערעור להידחות. כפי שהצביע הרשם, מושכלות יסוד הן כי צירופו של בעל דין שלא היה צד להליך שהתנהל בערכאה הדיונית כמשיב לערעור הוא חריג, ויתאפשר רק בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: האחד, כי המבקש להצטרף עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה בערעור אם לא יצורף אליו; השני, כי ראוי שפסק הדין בערעור יכבול את המבקש להצטרף במעשה בית דין; והשלישי, כי שיקולי יעילות וסדר דיוני מצדיקים את צירוף המבקש. במסגרת התנאי האחרון על המבקש להצטרף להראות גם שלא השתהה בהגשת בקשתו (ע"א 5114-09-24 סיני נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 11 (20.2.2025); ער"א 560/24 קפלן נ' ביזאוי, פסקה 8 והאסמכתאות שם (1.2.2024)).
במקרה דנן, לא מצאתי כי נפל פגם במסקנת הרשם שלפיה אין מקום להיעתר לבקשת ההצטרפות. ראשית ייאמר כי טענתם המרכזית של המערערים היא שההכרעה בערעור העיקרי עשויה ליצור תקדים שישליך על עניינם הפרטני. ברם כפי שנקבע לא אחת, עצם האפשרות שפסק דין בערעור ישמש תקדים שישליך על עניינם הפרטני של מתדיינים אחרים, אינה מהווה עילה מספקת לצירופם כצדדים להליך (בש"מ 422/12 רשת עמל 1 בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו (3.4.2012); וראו גם בפסיקת רשמי בית משפט זה: עע"מ 9927-01-25 מוסרי נ' רשות האוכלוסין וההגירה – תל אביב, פסקה 6 (18.12.2025); ע"א 24903-03-26 אבידע נ' גינדיס, פסקה 13 (22.6.2026)).
שנית, בצדק קבע הרשם כי המערערים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי שיקולי יעילות וסדר דיוני מצדיקים את צירופם לערעור העיקרי. בניגוד לנטען, המערערים היו מודעים לקיומו של ההליך קמא. מעיון בכתבי התביעה שהגישו בהליכים העצמאיים עולה כי הם ידעו על קיומו של ההליך קמא, שכן הם ציינו אותו מפורשות תחת "הליכים נוספים בקשר לאותה מסכת עובדתית". טענת המערערים שלפיה אין בכך כדי ללמד על ידיעתם באשר לתוכן ההליך קמא אינה משכנעת בלשון המעטה. חרף ידיעה זו הם בחרו שלא לבקש להצטרף להליך קמא. בעניין זה יוער כי המערערים הגישו במסגרת ההליך בעניין אדליס בקשה לאיחוד הדיון בו עם הדיון בהליכים נוספים שעסקו בתעודות רכישה היסטוריות דומות. לא ברור אפוא מדוע המערערים לא ניסו להגיש בקשה דומה לאיחוד הדיון בהליך קמא עם הדיון בהליכים העצמאיים. המערערים טוענים כי לא עשו כן מאחר שבמסגרת ההליך קמא בית המשפט דחה בקשה מטעם משיבים 2-1 לצירוף ראיות ומשכך בקשה לצירוף המערערים להליך הייתה נדחית אף היא. ברם מדובר בטענה משוללת כל יסוד שאין בה כדי לרפא את הפגם בהשתהותם. המערערים, אשר ידעו כאמור על אודות קיומו של ההליך קמא, לא סיפקו טעם המצדיק התנהלות זו. די אפוא בכך כדי להביא לדחיית הערעור וזאת אף מבלי להידרש לשאר טענותיהם (וראו: בש"א 8898/20 פולקובסקי נ' קרן קיימת לישראל, פסקאות 7-6 (28.12.2020); בש"א 7240/15 יצחקי נ' עו"ד טדי ארז, פסקאות 9-8 (9.2.2016); בש"א 6287/13 ניו אימג' השקעות (ישראל) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (29.10.2013)). בהקשר זה יצוין, כי גם לאחר הגשת הערעור העיקרי המערערים השתהו בהגשת בקשת ההצטרפות. כך, הערעור העיקרי הוגש ביום 26.10.2025 בעוד שבקשת ההצטרפות הוגשה רק ביום 18.6.2026.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ז (05 אוקטובר 2026).
דוד מינץ
שופט