פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 1409-10-24

תלמי אליהו (קראוזה) מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ. כנסת ישראל

עתירת ארבעה יישובים מגוש צוחר שבעוטף עזה להורות על הכללתם בחוק חבל התקומה (על אף שהם מרוחקים מעל 7 ק"מ מהגבול) בטענה לאפליה ופגיעה בשוויון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 08/11/2026 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 1409-10-24 — פורמט חדש: מספר סידורי-חודש-שנה.
נושא/קטגוריה שוויון ואיסור הפליה (כללי) — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
★ השלכה רחבה סימון לפסיקה שעשויה להוות תקדים או להשפיע על תיקים רבים אחרים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור עתירת ארבעה יישובים מגוש צוחר שבעוטף עזה להורות על הכללתם בחוק חבל התקומה (על אף שהם מרוחקים מעל 7 ק"מ מהגבול) בטענה לאפליה ופגיעה בשוויון.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 1409-10-24 — תלמי אליהו (קראוזה) מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ. כנסת ישראל

עתירת ארבעה יישובים מגוש צוחר שבעוטף עזה להורות על הכללתם בחוק חבל התקומה (על אף שהם מרוחקים מעל 7 ק"מ מהגבול) בטענה לאפליה ופגיעה בשוויון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

ארבעה יישובים מועד צוחר שבמועצה האזורית אשכול, הממוקמים בין 7.5 ל-8.5 ק"מ מגבול רצועת עזה, עתרו לבג"ץ נגד הכנסת והממשלה בדרישה להיכלל ב"חוק מיקוד לאומי" (חוק חבל התקומה). העותרים טענו כי קביעת קריטריון גיאוגרפי קשיח של 7 ק"מ מהגבול מפלה אותם לרעה לעומת יישובים סמוכים שנכללו בחוק, על אף שגם הם פונו וספגו פגיעות קשות במתקפת השבעה באוקטובר 2023. בית המשפט העליון דחה את העתירה פה אחד, בקובעו כי לא נפלו פגמים חוקתיים בחוק. נקבע כי ההבחנה מבוססת על נימוקים מקצועיים וביטחוניים (איום ביטחוני ממושך של עשרות שנים ועוצמת פגיעה חריגה) המקימים שוני רלוונטי, וכי בית המשפט נוקט ריסון מוגבר בהתערבות בחקיקה ראשית.

הנימוק המרכזי

בית המשפט קבע כי קביעת קו גבול גיאוגרפי (עד 7 ק"מ) נשענת על חוות דעת מקצועיות ואינה שרירותית, וכי קיים שוני מוצדק בין יישובי העוטף הקרובים ממש לגבול לבין יישובים מרוחקים יותר. לפיכך אין אפליה בלתי חוקתית ואין עילה להתערבות בית המשפט בחוק של הכנסת.

השלכות רוחב

אישור חוקתיות קריטריון המרחק הגיאוגרפי (7 ק"מ) להגדרת יישובי חבל התקומה ומתן הגדרה למתחם הריסון השיפוטי בחלוקת משאבי שיקום לאחר אסון לאומי.

פרטי ההליך

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
שלב ההליך עתירה
הרכב השופטים אלכס שטיין, יצחק עמית, עופר גרוסקופף
בדעת רוב 3/3
ארכיון חודשי פסקי דין מנובמבר 2026

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • תלמי אליהו (קראוזה) מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע
  • מתיישבי שדה ניצן – ישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע
  • ועד מקומי צוחר
  • אוהד – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • הדרת היישובים מיישובי חבל התקומה עולה כדי אפליה פסולה ובלתי חוקתית, שכן הם סבלו מפגיעות קשות בדומה ליישובים שנכללו בחוק.
  • קריטריון המרחק הגיאוגרפי של 0-7 ק"מ נקבע באופן שרירותי וללא דיון ענייני בתכליות החוק.
  • עבודת המטה של הממשלה סיווגה את היישובים ברמת פגיעה חריגה (רמה 2), בדומה ליישובים שנכללו בחוק, ולכן הדרתם אינה מוצדקת.
  • הליך החקיקה היה פגום והתעלם מממצאי עבודת המטה הממשלתית.
טיעוני ההגנה
  • קיים שוני רלוונטי ומהותי בין יישובי חבל התקומה ליישובי העותרים, הנסמך על חוות דעת מקצועית המשקללת איום ביטחוני מוגבר מתמשך מעל שני עשורים ועוצמת פגיעה ייחודית באירועי השבעה באוקטובר.
  • קביעת גבולות גיאוגרפיים מבוססת על הערכות מקצועיות ואינה שרירותית.
  • ניתן מענה ממשלתי הולם ומקיף ליישובי 'העוטף של העוטף' (ובכללם העותרים) במסגרת החלטת ממשלה נפרדת (3303).
  • אין עילה חוקתית להתערבות בחקיקה ראשית של הכנסת.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • חוות הדעת המקצועית של מנהלת תקומה המפרטת את חמשת המאפיינים המצטברים ליישובי חבל התקומה.
  • עבודת המטה של משרד ראש הממשלה לגבי הערכת רמות פגיעה ביישובי הדרום (החלטת ממשלה 2973).

הדגשים פרוצדורליים

  • הגשת עתירה מתוקנת בעקבות שינויים תחיקתיים והחלטות ממשלה שהתקבלו תוך כדי הדיון בהליך.

טענות מנהליות

הטענה הועלתה ונדחתה
הטענה הועלתה ונדחתה

תגיות נושא

  • חוק חבל התקומה
  • ביקורת שיפוטית על חוקים
  • שוויון וחוקתיות
  • חרבות ברזל
  • עוטף עזה

סכום הוצאות משפט

0

צווים וסעדים

צו על תנאי
הטענה הועלתה ונדחתה

חקיקה שאוזכרה

שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1409-10-24 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין העותרים: 1. תלמי אליהו (קראוזה) מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ 2. מתיישבי שדה ניצן – ישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ 3. ועד מקומי צוחר 4. אוהד – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נגד המשיבים: 1. כנסת ישראל 2. ממשלת ישראל 3. משרד ראש הממשלה 4. מנהלת התקומה 5. ראש הממשלה 6. שר האוצר 7. שר הפנים 8. שר הביטחון 9. מועצה אזורית אשכול עתירה למתן צו על-תנאי תאריך ישיבה: י"ג באייר התשפ"ו (30 באפריל 2026) בשם העותרים: עו"ד יצחק לזר; עו"ד נגה חרובי; עו"ד לינוי אבישי בשם המשיבה 1: עו"ד יצחק ברט בשם המשיבים 8-2: עו"ד תהילה רוט; עו"ד מיה ציפין בשם המשיבה 9: עו"ד אולגה גונן פסק-דין השופט אלכס שטיין: העתירה עניינה של העתירה שלפנינו בחוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו, התשפ"ה-2025 (להלן: חוק מיקוד לאומי או החוק), אשר נחקק ביום 31.3.2025. חוק זה קובע את רשימת היישובים שנכללים ביישובי "חבל התקומה", אשר זכאים להיכלל בתוכנית נרחבת לשיקום ופיתוח יישובים באזור עוטף עזה שנפגעו בעקבות אירועי השבעה באוקטובר 2023, באמצעות מנהלת ממשלתית ייעודית שהוקמה לתכלית זו (להלן: מנהלת תקומה). בעתירה זו מבקשים העותרים כי נוציא מלפנינו צו על-תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא ייקרא לתוך התוספת הראשונה לחוק מיקוד לאומי, בדרך של reading in, כי היישובים תלמי אליהו, שדה ניצן, צוחר ואוהד (להלן: העותרים או יישובי העותרים) הם חלק מיישובי חבל התקומה; מדוע לא יפורש הקריטריון "טווח של עד 7 ק"מ מרצועת עזה" בחוק מיקוד לאומי, ככזה אשר כולל גם יישובים הסמוכים לקו הגבול אשר מסווגים על-ידי הממשלה כחשופים לאותה רמת פגיעה; ומדוע לא תבוטל הגדרת "חבל התקומה" בסעיף 2 לחוק מיקוד לאומי או תוחזר לדיון בכנסת לצורך הגדרתה מחדש. העובדות ארבעת היישובים העותרים משתייכים לגוש צוחר שבמועצה האזורית אשכול, וממוקמים בטווח של 7.5 עד 8.5 ק"מ מגבול רצועת עזה. ביום 7.10.2023, עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", פונו תושבי ארבעת היישובים מבתיהם מכוח החלטת ממשלה מספר 988 "סיוע המדינה לתושבי יישובי הדרום המצויים בטווח של 0 עד 7 ק"מ מגבול רצועת עזה ותושבי העיר שדרות לאור מלחמת 'חרבות הברזל' ותיקון החלטות ממשלה" (להלן: החלטה 988). ביום 19.10.2023 התקבלה החלטת ממשלה מספר 980 "הקמת מנהלת לשיקום ולפיתוח חבל 'התקומה' ואוכלוסייתו" (להלן: החלטה 980), שבה הוחלט על הקמת "מנהלת תקומה" – גוף ניהולי וביצועי ייעודי אשר ירכז את פעולות הממשלה שעניינן מתן סיוע ליישובי "חבל התקומה" שנפגעו באירועי השבעה באוקטובר. בהחלטה זו הוגדר "חבל התקומה" כחבל ארץ הכולל יישובים המצויים בטווח של 0 עד 7 ק"מ מגבול רצועת עזה (להלן: קריטריון המרחק הגאוגרפי). ארבעת יישובי העותרים, אשר מרוחקים קמעא מטווח זה, לא נכללים בהגדרה זו. ביום 31.3.2025 חוקקה הכנסת את חוק מיקוד לאומי, אשר עיגן בחקיקה ראשית את רשימת היישובים הנכללים ב"חבל התקומה" בהתאם להגדרות שנקבעו בהחלטה 980. הגדרת "חבל התקומה" אשר מעוגנת בהחלטה 980, תואמת את הגדרת "יישובי עוטף עזה" אשר נמצאת בהחלטת ממשלה מספר 462 "תוכנית לחיזוק החוסן האזרחי בשדרות וביישובי 'עוטף רצועת עזה' לשנים 2024-2023 ותיקון החלטות ממשלה", מיום 20.4.2023 (להלן: החלטה 462). החלטה זו קבעה כי יישובי עוטף עזה לעניין החלטה זו הם היישובים הממוקמים עד 7 ק"מ מגבול רצועת עזה, כפי שנקבע גם בהחלטות ממשלה קודמות, משנת 2004 ואילך. היישובים העותרים לא נכללו בהגדרת "יישובי עוטף עזה" בהחלטה 462, ובהתאמה גם לא נכללו בהגדרת "חבל התקומה" בהחלטה 980. בסמוך לכך, ביום 22.4.2025, התקבלה החלטת ממשלה מספר 2973 "מתווה שיקום ופיתוח לאזורים בדרום שנפגעו במתקפת השבעה באוקטובר 2023" (להלן: החלטה 2973), במסגרתה אימצה הממשלה את המלצות עבודת המטה של משרד ראש הממשלה בנושא "הערכת רמות פגיעה ביישובי הדרום בשל אירועי ה-7 באוקטובר 2023 וקביעת מסגרות המענה הממשלתי". במסגרת עבודת מטה זו פותח "המדד המשולב", אשר סיווג את יישובי הדרום לארבע רמות פגיעה, כאשר יישובי העותרים סווגו ברמת פגיעה 2 מתוך 4, המבטאת רמת פגיעה חריגה המצריכה מענה ממשלתי (להלן: עבודת המטה הממשלתית). רמת פגיעה זו זהה לרמת הפגיעה שהוכרה גם בקרב יישובים אחרים בגוש צוחר, אשר נכללים בתוך רשימת יישובי "חבל התקומה". בהמשך לכך, ביום 4.8.2025, התקבלה החלטת ממשלה מספר 3303 שעניינה "תוכנית לשיקום ופיתוח יישובי הנגב המערבי לשנים 2029-2025 ותיקון החלטת ממשלה" (להלן: החלטה 3303), וכן החלטת ממשלה מספר 3304 שעניינה "תוכנית לשיקום ופיתוח העיר אשקלון לשנים 2029-2025 ותיקון החלטת ממשלה". החלטות אלה גיבשו תוכנית סיוע ייעודית בהיקף תקציבי כולל של כ-1.8 מיליארד ש"ח למשך 4 שנים עבור יישובי "העוטף של העוטף" – היישובים והאזורים הסמוכים לחבל התקומה, ובכלל זאת ארבעת היישובים העותרים. למען שלמות התמונה יצוין כי העתירה הוגשה לראשונה ביום 1.10.2024 במתכונת אחרת. בתמצית, במסגרת העתירה המקורית העותרים ביקשו לתקן את הגדרת "חבל התקומה" כפי שנקבעה בהחלטה 980. ביני וביני, ביום 31.3.2025 עבר בקריאה שנייה ושלישית חוק מיקוד לאומי, אשר עיגן בחקיקה ראשית את הגדרת חבל התקומה כפי שנקבעה בהחלטה 980; ביום 22.4.2025 התקבלה החלטה 2973 אשר אימצה את עבודת המטה הממשלתית; וכן ביום 4.8.2025 התקבלה החלטה 3303 אשר במסגרתה גובשה תוכנית הוליסטית למתן מענה עבור יישובי "העוטף של העוטף". משכך הוא, בשים לב לשינויים המשמעותיים בתשתית העובדתית אשר עמדה בבסיס העתירה, הגישו העותרים עתירה מתוקנת ביום 17.12.2025. טענות הצדדים טענות העותרים לטענת העותרים, הדרתם מיישובי "חבל התקומה" וממערך הסיוע של מנהלת תקומה נעדרת כל בסיס ענייני ועולה כדי אפליה פסולה ובלתי-חוקתית. העותרים מבהירים כי הם חוו פגיעה ביטחונית, חברתית, קהילתית וכלכלית קשה ביותר כתוצאה מאירועי השבעה באוקטובר, וכי אין בינם לבין יישובים שנכללו בחבל התקומה כל שונות מהותית. העותרים סבורים כי היה על הממשלה לגבש אמות מידה ענייניות הבוחנות את צורכי השיקום והיקף הפגיעה הממשי ביישובים ולא להסתפק בקריטריון המרחק הגיאוגרפי לבדו. כמו כן, לשיטת העותרים, חוק מיקוד לאומי התקבל בהליך פגום, בהעדר עבודת מטה מקצועית לצורך קביעת גבולות חבל התקומה. לטענתם, החוק אימץ באופן "עיוור" את קריטריון המרחק הגאוגרפי הקשיח, אשר נקבע קודם לכן בהחלטה 980, ללא דיון ענייני בשאלה האם קריטריון זה משרת את תכליות החוק. העותרים מוסיפים וטוענים כי חוות הדעת שהוכנה מטעם מנהלת תקומה עליה מתבססת הגדרת "חבל התקומה" גובשה רק בדיעבד, אחרי שכבר נקבעו גבולות חבל התקומה בגדרי החלטות ממשלה קודמות. כמו כן, חוות דעת זו, כך לטענתם, הבחינה באופן דיכוטומי בין יישובים הממוקמים בין 7-0 ק"מ מגבול רצועת עזה, ויישובים מחוץ לטווח זה, מבלי שנמדדה רמת הפגיעה הפרטנית אשר נגרמה לכל אחד מהיישובים שממוקמים מחוץ לטווח. העותרים גורסים כי חוות דעת זו אינה אלא חותמת גומי, אשר נועדה להצדיק מציאות קיימת של שימוש ארוך-שנים בקריטריון המרחק הגאוגרפי, אשר אומץ עובר לאירועי השבעה באוקטובר. העותרים מוסיפים כי במקביל לאישור חוק המיקוד הלאומי, קודמה עבודת מטה במשרד ראש הממשלה, אשר עמלה על גיבוש מנגנון הערכה של רמת הפגיעה בכל אחד מיישובי הדרום. במסגרת אותה עבודת מטה, שקיבלה ביטוי בהחלטה 2973, סווגו היישובים העותרים ברמת פגיעה 2, המצביעה על פגיעה חריגה המצריכה מענה ממשלתי. דרגת פגיעה זו זהה לרמת הפגיעה שנקבעה לשורה של יישובים אחרים, אשר זכו להיכלל בגבולותיו של "חבל התקומה". העותרים מלינים על כך שחוק מיקוד לאומי אושר בטרם פורסמו הממצאים הסופיים של עבודת המטה, תוך התעלמות מוחלטת ממנגנון דירוג רמת הפגיעה שהממשלה עצמה פיתחה ואימצה. עוד הם מוסיפים וטוענים כי הסיווג שערכה הממשלה בדבר הפגיעה שספגו מחזק את טענתם כי החוק משמר אפליה שרירותית ופסולה. העותרים מטעימים כי הממשלה הכירה בעבר, במספר הזדמנויות, בכך שהיישובים העותרים חווים איום ביטחוני ממשי בדומה ליישובים הממוקמים עד 7 ק"מ מגבול רצועת עזה. לביסוס טענתם, העותרים מפנים לחוק הסיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה), התשס"ז-2007, אשר החיל עליהם את ההטבות הביטחוניות שניתנו מכוחו בשל סמיכותם לגבול רצועת עזה, וכן להחלטה 988 שמכוחה פונו יישוביהם לאחר מתקפת השבעה באוקטובר מתוך הכרה מפורשת בסיכון הביטחוני הממשי אשר נשקף להם. עוד טוענים העותרים כי המענה החלקי שניתן להם כיישובי "העוטף של העוטף" מכוח החלטה 3303 אינו מספק. לשיטתם, מדובר בתוכנית כללית ואמורפית, שהתקציב המוקצה במסגרתה מצומצם בהרבה בהשוואה לתקציבי חבל התקומה, ומוגבל לתקופה של 4 שנים בלבד. בנוסף, נטען כי תוכנית זו אינה מעניקה מענה לצרכים הקהילתיים, החקלאיים, והביטחוניים של היישובים. טענות הממשלה הממשלה טוענת, מנגד, כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות חוקתית בחקיקה ראשית של הכנסת. לטענתה, הגדרת "חבל התקומה" גובשה על בסיס חוות דעת של מנהלת תקומה אשר נערכה על יסוד מסד נתונים מקיף ועמדה מקצועית סדורה. חוות הדעת מצאה כי קיימים מספר מאפיינים מצטברים וייחודיים המבדילים את אזור היישובים הממוקמים עד 7 ק"מ מגבול רצועת עזה מיישובים הרחוקים יותר מקו הגבול. יישובי חבל התקומה, כך נטען, סבלו מאיום ביטחוני מוגבר וייחודי, מזה כשני עשורים, אשר התממש באסון השבעה באוקטובר. הממשלה מציינת כי בהשוואה ליישובי חבל התקומה, יישובי העותרים לא ספגו חדירות מחבלים במהלך מתקפת הטרור בשבעה באוקטובר, והיקף הפגיעה הפיזית למבנים ולתשתיות של יישובים אלו היה קטן יותר; ומשכך, הפינוי של תושבי יישובי העותרים היה קצר יותר. לטענת הממשלה, אין ללמוד מתוצאות עבודת המטה במשרד ראש הממשלה לעניין הגדרת חבל התקומה בחוק. עבודת המטה התמקדה באיתור יישובים שחוו "פגיעה כוללת חריגה" בשבעה באוקטובר לצורך קביעת מסגרות המענה המתאימות עבורם, בעוד שהגדרת חבל התקומה בחוק נסמכת על חוות דעת מקצועית המשלבת את היבטי הפגיעה של אירועי השבעה באוקטובר עם ההשפעות המצטברות של האיום הביטחוני המתמשך שבו היו נתונים יישובי חבל התקומה במשך כשני עשורים עובר לשבעה באוקטובר. הממשלה מבהירה כי המדינה לא התעלמה ממצוקת העותרים, וכי בהתאם לחוק גובשה עבורם ועבור יישובים סמוכים נוספים תוכנית סיוע הוליסטית רחבת-היקף בהחלטה 3303. תוכנית זו מעניקה מענה מקיף לפגיעות השונות במגוון תחומי החיים הרלבנטיים, בתקציב כולל של כ-1.8 מיליארד ש"ח. הממשלה מדגישה כי חקיקת החוק נעשתה לאחר הליך חקיקה מקיף ומקצועי אשר כלל דיונים ממצים בכנסת, וכי בחירת האמצעים וההסדרים התחיקתיים חוסה תחת שיקול הדעת המקצועי והתחיקתי הרחב של הרשות המחוקקת. טענות הכנסת הכנסת סבורה אף היא כי דין העתירה להידחות. לטענתה, קיים שוני רלבנטי בין יישובי העותרים לבין יישובי חבל התקומה. הכנסת מוסיפה וטוענת כי בית משפט זה קבע לא אחת כי הצבת גבול מספרי למתן פיצוי או סיוע אינה נחשבת שרירותית כל עוד היא מבוססת על הערכות מקצועיות, כבענייננו. כמו כן, הכנסת סבורה כי אין בעובדה שיישובי העותרים סווגו בהחלטה 2973 כרמת פגיעה 2, לצד יישובים הנכללים בחבל התקומה, כדי ללמד על פגם כלשהו. לשיטתה, קיים שוני מהותי בין ההסדרים – החלטה 2973 קובעת מתווה שיקום ופיתוח ליישובים שנפגעו במתקפת השבעה באוקטובר, ואילו החוק מושא העתירה נועד לתת מענה ייחודי ליישובי חבל התקומה על רקע צבר מאפיינים דומים ליישובים הנכללים בחבל. עוד נטען כי לא נפל כל פגם בהליך החקיקה אשר עשוי להוביל לפסילת חוק. טענות המועצה האזורית אשכול המועצה האזורית אשכול – אשר בתחומיה ממוקמים היישובים העותרים, לצד יישובים נוספים שממוקמים עד 7 ק"מ מהגבול – מצטרפת לטענות העותרים. לשיטתה, אי-הכללת היישובים העותרים ברשימת יישובי חבל התקומה מהווה אפליה ופגיעה קשה בשוויון. לטענתה, כלל יישובי המועצה סובלים ממצוקות משותפות, וזכאים למענים דומים לצורך שיקומם ושיקום האזור כולו. עוד היא מוסיפה כי בשים לב לכך שהמועצה אזורית אשכול מתפקדת כמכלול ארגוני אחד, המרכז את כלל השירותים החיוניים באזור המשותפים לכלל תושבי המועצה, קיים קושי בהפרדה בין יישובי העותרים ליתר היישובים במועצה. לגישת המועצה, כלל תושביה נדרשים לקבל אותה מעטפת שיקומית נדיבה, כמי שחיים במועצה שספגה את הפגיעה הרחבה ביותר במתקפת השבעה באוקטובר. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שהוצגו לפנינו באריכות, בכתובים ובעל-פה, הגעתי לכלל מסקנה כי החוק לא נפגם בפגמים חוקתיים אשר מצדיקים את ביטולו או מתן יתר הסעדים שביקשו העותרים; ומשכך הוא, דין העתירה להידחות. אירועי השבעה באוקטובר הסבו פגיעה קשה ורחבת היקף ליישובים העותרים. אותם יישובים, אשר מרוחקים קמעא מיישובי חבל התקומה שממוקמים עד 7 ק"מ מגבול רצועת עזה, היו חשופים לאיום ביטחוני קיומי אשר הוביל לפגיעה משמעותית בכל מישורי החיים של התושבים – פגיעה ביטחונית, כלכלית, חברתית וקהילתית. יישובים אלה התמודדו, על-כורחם, עם מציאות חיים קשה מנשוא, וגם כיום הם עומדים בפני תהליך שיקום ארוך. על כך אין חולק. יחד עם זאת, לא מצאתי כי קיימת עילה להתערבותנו בחוק מושא העתירה – זאת, בהינתן ההלכה הידועה לפיה על בית המשפט לנהוג בריסון, בזהירות ובאיפוק מוגברים בבואו להפעיל ביקורת שיפוטית על דבר חקיקה ראשית של הכנסת (ראו: בג"ץ 6411/16 הועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות נ' כנסת ישראל, פסקה 30 (19.6.2018); בג"ץ 3434/96 הופנונג נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד נ(3) 57, 68 (1996)). בית משפט זה עמד לא אחת על הריסון הנוהג בהפעלת ביקורת שיפוטית על חקיקה ראשית. ביקורת כאמור תופעל במשורה ותהא מוגבלת למצבים בהם מדובר בהפרה של נורמה חוקתית או פגם בסדר גודל דומה, אשר יורד לשורש ההליך – שאם לא כן, עלול בית המשפט להחליף את שיקול דעת המחוקק בשיקול דעתו-שלו (ראו: בג"ץ 6942/19 צ'באנו נ' שר הפנים, פסקה 4 (12.7.2023); בג"ץ 4769/95 מנחם נ' שר התחבורה, פ"ד נז(1) 235, 264 (2002)). כמו כן, ברי הוא כי לא הרי ביטול חוק כביטול הוראת מינהל או תקנה. ביטול דבר חקיקה ראשית משמעו התערבות משמעותית בסמכותה של הכנסת, הגוף הנבחר על-ידי העם. כל עוד המחוקק לא סטה ממרחב התמרון הנתון לו בדיני החוקה, אין זה ממקומו של בית המשפט להתערב בחקיקה כאמור (ראו: בג"ץ 8425/13 איתן מדיניות הגירה ישראלית נ' ממשלת ישראל, פסקה 13 לפסק דינו של הנשיא א' גרוניס (22.9.2014); בג"ץ 6304/09 לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 62 (2.9.2010)). בבואו להכריע בדבר חוקתיותו של חוק, אין בית המשפט נדרש לבחון האם החוק ראוי או מוצדק מבחינה ערכית לבר-משפטית. השאלה העומדת לפניו היא האם החוק עומד בדרישות החוקתיות החלות עליו. יש לנקוט משנה זהירות מהתערבות שיפוטית שעולה כדי עיצוב מחדש של המדיניות שראה המחוקק לאמץ (ראו: בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר, פ"ד נא(4) 367, 386 (1997)). זוהי נקודת המוצא בעתירה שלפנינו. במקרה דנן, הסעד העיקרי שמבקשים מאיתנו העותרים הוא כי בית המשפט יורה על תיקון דבר חקיקה – הוספת היישובים העותרים להגדרת "יישובי חבל התקומה" הנמצאת בסעיף 2 לחוק מיקוד לאומי. כפי שנקבע בעבר לא אחת, סעד זה של reading in הוא חריג שבחריגים ואינו מסוג הסעדים שבית משפט זה נוהג לתת. זאת, הואיל וככלל אין אנו נכנסים בנעליו של המחוקק וכותבים חוקים במקומו. ככלל, הסמכות ליזום הליכי חקיקה, או לתקנם, מצויה בדל"ת אמות סמכויותיה של הכנסת, וכמתחייב מעיקרון הפרדת רשויות בית משפט זה לא יורה לרשות המחוקקת לתקן דבר חקיקה קיים על פי ראות עיניו (ראו, מני רבים: בג"ץ 5442/19 עינבל דקל סגמן עו"ד נ' מדינת ישראל משרד הפנים, פסקה 9 (25.11.2019); בג"ץ 8379/20 התאחדות התעשיינים בישראל נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (25.4.2021)). לחלופין, העותרים סבורים כי הגדרת "יישובי חבל התקומה" בחוק פוגעת בזכותם לשוויון, ובהתאם היא אינה חוקתית ודינה להתבטל. לשיטתם, אין בנמצא שוני רלבנטי שמצדיק הבחנה בינם לבין יישובי חבל התקומה. עיקרון השוויון הוא עיקרון יסוד בדין הישראלי. שוויון מהותי מוגדר כיחס שווה לשווים ויחס שונה אל שונים בהתאם להבחנות רלבנטיות וענייניות (ראו: בג"ץ 6784/06 שליטנר נ' הממונה על תשלום גמלאות, פ"ד סד(2) 581, פסקה 49 (2011)). כפי שעולה מתגובת הממשלה, הגדרת חבל התקומה התבססה על חוות הדעת של מנהלת תקומה (להלן: חוות הדעת) אשר גובשה על-ידי מספר צוותים מקצועיים במנהלת תקומה. המסקנה המרכזית של חוות הדעת היתה כי יישובי חבל התקומה נושאים מאפיינים ייחודיים מצטברים המבדלים אותם מאזורים גאוגרפיים אחרים, ובכלל זאת מיתר יישובי הדרום, באופן אשר מחייב מתן מענה ייחודי ליישובים אלה. להלן המאפיינים האמורים אשר נמנו בחוות הדעת: איום ביטחוני מתמיד במשך קרוב לשני עשורים. מאז נסיגת ישראל את רצועת עזה בשנת 2005, האזור ספג איום בטחוני אשר כלל איום רקטות, טילים ומרגמות; איום תת-קרקעי של חדירה ליישובים; והפרות סדר והצתות של שטחים פתוחים. כמו כן, יישובים אלה התמודדו עם זמן התראה קצר ביותר של עד 15 שניות. מציאות ביטחונית זו הובילה לפגיעה בפעילות התקינה של מוסדות הלימוד והעסקים, לשיבוש היכולת לנהל חיים אזרחיים מלאים, וליצירת שגרת חירום מתמשכת. השפעות פסיכולוגיות-סוציאליות שליליות על התושבים בעקבות המצב הביטחוני בשני העשורים האחרונים. חשיפה מוגברת לטראומה, כפי שחוו תושבי יישובי חבל התקומה, מגבירה את הסיכון להתפתחות מחלות, דיכאון ובעיות פסיכוסומטיות. כמו כן, בחשיפה לאיום מתמשך, גובר הסיכון לטראומה מורכבת המאופיינת בהחמרה של תסמינים פוסט-טראומתיים רגילים; בהשפעה על הרבדים העמוקים ביותר של האישיות, ובכלל זאת מערכת האמונות, התפיסה העצמית, ויסות הרגש והדחפים; ובהחלשת היכולת להתמודד עם טראומות נוספות. פגיעות בגוף, בנפש וברכוש במהלך מתקפת השבעה באוקטובר. יישובי חבל התקומה חוו את הפגיעה הקשה ביותר במתקפת השבעה באוקטובר, הן מבחינת כמות הקורבנות, הפצועים והחטופים, והן מבחינת היקף ההרס של המבנים והתשתיות. פינוי כפוי של יישובי חבל התקומה. היקף הפינוי ביישובי חבל התקומה לאחר מתקפת השבעה באוקטובר היה ייחודי בממדיו – כלל היישובים בחבל התקומה פונו ולמשך פרק הזמן הארוך ביותר. השלכות מתקפת השבעה באוקטובר על חיי התושבים במבט צופה פני עתיד. אירועי השבעה באוקטובר, המלחמה שפרצה בעקבותיהם והפינוי המסיבי הובילו לפגיעה אנושה בכלכלת יישובי חבל התקומה. מהנתונים עולה כי הפגיעה בעסקים ביישובים אלה הייתה משמעותית ועמוקה יותר בהשוואה ליתר יישובי הדרום, שם נרשמה חזרה מהירה יותר לרמת הפעילות שהייתה עובר למלחמה. כך גם ביחס למישור התעסוקה, לפי הנתונים נרשמה ירידה חדה יותר במספר המועסקים ביישובי חבל התקומה בהשוואה למועסקים ביתר יישובי הדרום. המסקנה העולה מחוות הדעת היא כי צבר המאפיינים של יישובי חבל התקומה אשר הוזכרו לעיל, הנובעים מרצף פגיעות מתמשך על פני שני עשורים, כמו גם מעוצמת פגיעה משמעותית ביחס למה שחוו אזורים גאוגרפיים אחרים, הובילה לקיומו של מצב ייחודי באזור יישובי חבל התקומה. בחוות הדעת אמנם הובהר כי חלק מהמאפיינים האמורים רלבנטיים גם ליישובים אחרים שאינם ממוקמים בטווח של עד 7 ק"מ מגבול רצועת עזה, אולם יישובי חבל התקומה נבדלים בצבר הפגיעות אשר מתרחשות בו-זמנית, באופן שיצר "אפקט מצטבר חסר תקדים וחומרה יתרה שלא נמצא בשום עיר, יישוב או אזור אחר במדינת ישראל" (ראו: חוות הדעת, בעמ' 3). כמו כן, בחוות הדעת הובהר כי לא זו בלבד שיישובי חבל התקומה היו חשופים במשך שני עשורים לאיום ביטחוני מוגבר, במהלך אירועי השבעה באוקטובר הם היו במוקד הטראומה, לנוכח קרבתם הפיזית הרבה לגבול הרצועה, ממנו נערכה, בחלקה הגדול, הפלישה לשטחי ישראל. חוות הדעת נשענת על גישה מקצועית לניתוח אסונות וחוסן, אשר לפיה קיים מפל השפעה יורד של עוצמת הפגיעה כתלות במרחק הפיזי ממוקד הטראומה. דהיינו: הקרבה הפיזית למוקד התרחשות האירוע הטראומתי משפיעה על עוצמת הפגיעה של אותו אירוע ועל אופן ההחלמה והשיקום ממנו. בחוות הדעת נמצא כי תושבי חבל התקומה, אשר ספגו את מירב הפגיעות בגוף ובנפש, החטיפות וההרס במהלך אירועי השבעה באוקטובר, ונוסף על כך היו חשופים במשך שני עשורים לאיום ביטחוני מוגבר, חוו קשיים ייחודיים וחסרי-תקדים אשר מבדילים אותם מאזורים אחרים, לרבות מהיישובים העותרים, באופן אשר מצדיק מתן מענה ייחודי ונבדל לאזור זה לצורך שיקומו. חוות הדעת המקצועית של מנהלת תקומה מייחסת משמעות מהותית למרחק הגיאוגרפי מן הגבול כמשתנה רלוונטי לעוצמת הפגיעה, ומבססת קיומו של שוני רלבנטי מהותי בין יישובי העותרים לבין יישובי חבל התקומה. כאמור, על פי ההלכה הפסוקה, הבחנה המבוססת על שוני רלבנטי אינה נחשבת כפגיעה בשוויון, שכן החובה לנהוג בשוויון משמעה מתן יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים, וטענת הפליה תתעורר רק מקום בו ניתן יחס שונה ובלתי הוגן לשווים (ראו: בג"ץ 6481/19 פבלוביץ נ' שר המשפטים, פסקה 32 (14.11.2019); בג"ץ 6407/06 דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי עורכי דין נ' שר האוצר, פסקה 35 (23.9.2007)). בענייננו, מתקיים שוני רלבנטי ומהותי בין היישובים העותרים לבין יישובי חבל התקומה, המתבטא באפקט המצטבר של חמשת המאפיינים של יישובי חבל התקומה שפורטו בחוות הדעת, לרבות הסיכון הביטחוני המוגבר ששרר לאורך השנים, היקף ורמת הפגיעה באירועי השבעה באוקטובר, וכן משך הפינוי והשלכותיו. משנמצא כי ההבחנה בין יישובי העותרים לבין יישובי חבל התקומה מעוגנת בנימוקים ענייניים, מקצועיים וביטחוניים כבדי משקל, הרי שיישובי חבל התקומה והיישובים העותרים אינם חברים באותה קבוצת שוויון, ואין לראות בהגדרת יישובי חבל התקומה משום הפליה פסולה. אשר על כן, משלא הוכחה פגיעה בעיקרון השוויון, ממילא לא הוכחה פגיעה בזכות החוקתית לשוויון, הקשורה בקשר ענייני והדוק לכבוד האדם, ואין צורך להמשיך ולהידרש לבחינת החוק בראי פסקת ההגבלה. על יסוד האמור, דין טענת העותרים בדבר פגיעה בשוויון ובכבוד האדם להידחות. העותרים מוסיפים וטוענים כי בהליך חקיקת חוק מיקוד לאומי, נפלו פגמים היורדים לשורש ההליך אשר מחייבים את בטלותו. בין היתר, הם טוענים כי הליך החקיקה התקדם תוך התעלמות מממצאי עבודת המטה אשר נערכה במשרד ראש הממשלה בעניין "הערכת רמות הפגיעה ביישובי הדרום בשל אירועי ה-7 באוקטובר 2023 וקביעת מסגרות המענה הממשלתי". עבודת מטה זו נערכה על מנת ליתן מענה ממשלתי לכלל היישובים במחוז דרום בהם נצפתה פגיעה חריגה בשל אירועי השבעה באוקטובר. להלן התחומים שנבחנו במסגרתה: פגיעה במוגנות ובתחושת הביטחון – האינדיקטורים שנבחנו במסגרת תחום זה הם מספר ההתרעות של צבע אדום ביום 7.10.2023; מספר הנפילות בשטח בנוי ביום 7.10.2023; היקף החדירות ליישובים ביום 7.10.2023; והיקף ההכרזות על שטח צבאי סגור ביום 7.10.2023. פגיעה חברתית-קהילתית – האינדיקטורים שנבחנו במסגרת תחום זה הם שיעור הנרצחים והחטופים מכלל האוכלוסייה; שיעור נפגעי פעולות האיבה מכלל האוכלוסייה; שיעור המטופלים במרכזי חוסן מכלל האוכלוסייה; שיעור המטופלים במרכזי חוסן מכלל האוכלוסייה מיום 7.10.2023 ועד לחודש נובמבר 2024; ומשך השהות של האוכלוסייה מחוץ ליישוב בהתאם להחלטות הממשלה הרלבנטיות. פגיעה תפקודית-כלכלית – האינדיקטורים שנבחנו במסגרת תחום זה הם היקף המבנים הפרטיים והעסקיים שנפגעו ביחס לגודל האוכלוסייה מחודש אוקטובר 2023 ועד לחודש ספטמבר 2024; כמות בקשות הפיצוי עבור נזק עקיף ביחס לגודל האוכלוסייה מחודש אוקטובר 2023 ועד חודש מרץ 2024; מתווה הפיצוי לעסקים מחודש אוקטובר 2023 ועד חודש ינואר 2024. עבודת המטה מצאה כי 73 יישובים במחוז דרום חוו פגיעה כוללת חריגה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר, מתוכם 47 יישובי חבל התקומה. לאור ממצאים אלה הומלץ כי המענה ליישובי חבל התקומה ימשיך להינתן על-ידי מנהלת תקומה כפי שהוגדר בחוק מיקוד לאומי. בתוך כך, הומלץ כי יתר היישובים שחוו פגיעה כוללת חריגה ואינם משויכים לחבל התקומה, למעט העיר אשקלון, יקבלו מענה ממשלתי תחת מסגרת ניהולית אחת. במסגרת רשימת היישובים שנקבעה לגביהם כי חוו פגיעה כוללת חריגה, נכללו גם היישובים העותרים. העותרים ביקשו לשכנענו כי היעדר ההלימה בין הגדרת יישובי חבל התקומה אשר אינה כוללת את היישובים העותרים, לבין תוצאות עבודת המטה שנערכה בממשלה אשר סיווגו את היישובים העותרים כיישובים שחוו "פגיעה כוללת חריגה" בדומה לחלק מיישובי חבל התקומה, עולה כדי פגם אשר מצדיק התערבות בחוק. לשיטתם, הכנסת הייתה צריכה להתאים את החוק מושא העתירה לממצאים של עבודת המטה הממשלתית. הממשלה, מצידה, סבורה כי השוואה בין עבודת המטה של הממשלה לבין חוות הדעת של מנהלת תקומה אינה מצביעה על פגם – זאת, הואיל ועבודת המטה של הממשלה עסקה בנושאים שונים מאלה שנדונו בחוות הדעת. עמדת הממשלה מקובלת עליי. עבודת המטה של הממשלה עסקה ברמת הפגיעה ביישובי הדרום ביחס לאירועי השבעה באוקטובר; בעוד שחוות הדעת של מנהלת תקומה בחנה את השפעות האיום הביטחוני המתמשך, אשר החל לפני שני עשורים. משכך הוא, אף אם יישובי העותרים הוכרו כמי שחוו "רמת פגיעה כוללת חריגה", בדומה לחלק מיישובי חבל התקומה, אין בכך כדי ללמד כי יישובי העותרים היו צריכים להיכלל ברשימת יישובי חבל התקומה. סיווג יישובי חבל התקומה נקבע על בסיס תבחינים אחרים מאלה שבחנה עבודת המטה הממשלתית. כמו כן, לא מצאתי ממש בטענות העותרים לפגמים אחרים שנפלו בהליך החקיקה של החוק, וממילא אין בהן כדי להצביע על עילה לפסלותו. כידוע, בשים לב למעמדה המיוחד של הכנסת כבית המחוקקים, רק פגם קשה היורד לשורש העניין ופוגע פגיעה ניכרת בעקרונות היסוד של ההליך הפרלמנטרי יצדיק התערבות שיפוטית של בית משפט זה בהליכי חקיקה ראשית (ראו: בג"ץ 8238/96 אבו עראר נ' שר הפנים, פ"ד נב(4) 26, 35 (1998); בג"ץ 4885/03 ארגון מגדלי העופות בישראל אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד נט(2) 14, 42 (2004)). כפי שעולה מעמדות הכנסת והממשלה, הליך החקיקה של החוק מושא העתירה התנהל באופן סדור ומקצועי, וכלל מספר דיונים מעמיקים, שבמהלכם נשמעו עמדותיהם של הגורמים הרלבנטיים, כמו גם עמדתם של העותרים. משכך הוא, נחה דעתי כי לא נפל בהליך החקיקה כל פגם אשר מצדיק את התערבותנו. מן האמור עולה כי לא עומדת עילה להתערבות בחוק מושא העתירה כפי שמבקשים העותרים. ודוק: אין באמור כדי להמעיט כהוא-זה בפגיעה שספגו היישובים העותרים. יישובים אלה ספגו פגיעות קשות סביב אירועי השבעה באוקטובר, אשר שיבשו באופן עמוק את מרקם החיים הקהילתי, הכלכלי והחקלאי שלהם. פגיעה זו מחייבת מתן מענה הולם מצד המדינה אשר תביא לשיקום האזור באופן יעיל ואמיתי. סוף דבר העתירה דנן עוסקת בסוגיה רגישה על רקע המצב הבטחוני המורכב בדרום הארץ בשני העשורים האחרונים בכלל, ובתקופה האחרונה מאז מתקפת השבעה באוקטובר בפרט. תושבי היישובים העותרים מוסיפים להתמודד עם קשיים ניכרים על רקע המלחמה, והחיים ביישובים טרם שבו לשגרה מלאה. כולי תקווה כי תושבים אלה יוכלו להשתקם במהרה ולשוב בהקדם לשגרת חייהם. מכל הטעמים שפורטו לעיל, סבורני כי דין העתירה להידחות. אני מציע לחבריי לדחות את העתירה ללא צו להוצאות. אלכס שטיין שופט הנשיא יצחק עמית: 1. אין חולק כי גם ארבעת היישובים העותרים נפגעו. כמו היישובים האחרים במועצה אזורית אשכול, אף הם פונו ב-7 לאוקטובר מכוח החלטה 988, הגם שהם שוכנים מעבר לטווח של 7-0 ק"מ מגדר רצועת עזה; אף הם נקבעו כשטח צבאי סגור מכוח צו סגירת שטח שהוצא על ידי אלוף פיקוד הדרום; אף מהם נבצר לנהל שגרת חיים מאחר שהמועצה האזורית אשכול הייתה משותקת בחודשי הלחימה הראשונים, בתי הספר היו סגורים ולא ניתנו ליישובי המועצה השירותים המוניציפליים החיוניים (בריאות, חינוך, רפואי, תרבות וכיו"ב). מועצה אזורית אשכול, כשמה כן היא, כוללת אשכול של יישובים שהעותרים הם חלק בלתי נפרד ממנו. בהינתן כי השירותים ניתנים על ידי המועצה ברמה האזורית, נראה כי ההפרדה בין ארבעת היישובים העותרים לבין יישובי המועצה האחרים היא מוקשית ומעמידה דילמות לא רק במישור היישובי אלא גם במישור המועצה. כך, לדוגמה, בבתי הספר האזוריים בתחומי המועצה, לומדים תלמידים מכל יישובי החבל, כולל יישובי העותרים, ותקציב ייעודי לחינוך, כמו "סל תקומה", נחלק בין כלל התלמידים. לא בכדי תמכה המועצה האזורית בעתירה, באשר בסופו של יום, יהא עליה לשתף גם את תושבי ארבעת מושבים אלה במישרין או בעקיפין לפחות בחלק מעוגת התקציבים והמענקים הייעודיים שניתנים למועצה על בסיס מספר התושבים הזכאים במסגרת החוק מושא דיוננו. 2. למרות זאת, ועל אף ההבנה למצבם המיוחד של היישובים העותרים ולהשלכות הישירות והעקיפות של החוק על המועצה האזורית, אני מצטרף למסקנתו של חברי, השופט א' שטיין, לפיה אין מקום להתערבות בית המשפט בתוכן החוק. נקודת החיתוך של מרחק 7 ק"מ לא נקבעה על ידי המחוקק באופן שרירותי, אלא לאחר שקלול של מספר פרמטרים עליהם עמד חברי בפסק דינו, ועל כך נאמר בפסיקה בנושאים קרובים לענייננו: "בהצבתו של גבול להבדיל בין לבין, לעולם עשויה שתתעורר שאלה מדוע זה נקבע הגבול כפי שנקבע – כך ולא אחרת. קושי זה קושי מוּבְנֶה הוא בכל נושא שעניינו זמנים, מישקלות ומידות. כך הוא באשר להתיישנות, כך הוא באשר לגיל וכך הוא באשר למישקל. לו נקבעה אמת מידה של עשרה ק"מ כי אז היו מעלים שאלה וטרוניה יישובי האחד-עשר ק"מ, ולו נקבע גבול של שמונה ק"מ, כי אז היו באים בטרוניה יישובי התשעה ק"מ. אין זאת אלא שהנטל על העותר הוא להראות כי גבול תשעה ק"מ אין הוא אך גבול שרירותי על דרך הסתם – כשרירות הטבועה בכל מיספר ומיספר, בכל מידה, בכל מישקל ובכל קביעת זמן – אלא שרירות ספציפית לאותו עניין. כך למשל הרצון (הבלתי לגיטימי) להיטיב עם פלוני או הרצון (הבלתי לגיטימי) להרע עם פלמוני. [...] אמת המידה שקבעה הממשלה איננה בלתי ראויה כדי כך שנורה אותה כי תעשה אחרת. לו היתה הממשלה קובעת כבקשת העותר לא היינו אומרים לה עשי אחרת; ומשעשתה כפי שעשתה, גם אז לא נאמר לה עשי אחרת. אכן, שיקול הדעת לממשלה ניתן הוא, ואנו לא מצאנו כי ראוי שנתערב בו באותו שיקול דעת" (בג"ץ 5193/99 קיבוץ יחיעם נ' ממשלת ישראל (7.2.2000)). "קביעת גבולות היא בלתי נמנעת, פעמים רבות, לשם קיומה של הוודאות המשפטית – למען ידע כל אדם היכן הוא עומד ומהן זכויותיו וחובותיו. בכך תורמת היא גם ליעילות ההליך. בענייננו, קביעת הגבול הגיאוגרפי מקילה על הליך בירור הזכאות לפיצוי [...] לא כך בענייננו, בו נקבע אזור ההגבלה על פי מרחק מהגבול כמדד למידת הפגיעה מהלחימה, וזאת על בסיס ההנחה כי יישובים קרובים יותר לחזית מאוימים ופגיעים יותר. זוהי הבחנה שאינה שרירותית" (בג"ץ 8803/06 גני חוגה בע"מ נ' שר האוצר, פסקה 6 לפסק דינו של השופט ד' חשין (1.4.2007)). פסקי דין אלה צוטטו בהסכמה בבג"ץ 574/24 ועד אגודת מושב יושיביה נ' ממשלת ישראל, פסקה 11 (18.8.2024)). הנה כי כן, קו הגבול הוא מכאן עד שם, על פי מצוות המחוקק. יצחק עמית נשיא השופט עופר גרוסקופף: התוצאה אליה הגיעו חבריי, לפיה דין העתירה להידחות, מקובלת גם עליי. כשלעצמי, הטעם המרכזי לדחיית העתירה הוא השינוי שחל בדרך בה נקבעה הגדרת "חבל התקומה" (להלן: ההגדרה). כפי שפורט בחוות דעתו של חברי, השופט אלכס שטיין, תחילה הגדרת המונח "חבל התקומה" נקבעה במסגרת החלטת ממשלה (שם, בפסקה 4). בשלב זה הגישו העותרים את העתירה, כאשר טענתם המרכזית הייתה כי הגדרה זו מביאה לפגיעה בעיקרון השוויון המנהלי, בהיעדר שוני רלוונטי בין היישובים שנכללים בהגדרה לבינם. בהמשך הדרך, כאשר עוגנה ההגדרה האמורה במסגרת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו, התשפ"ה-2025 (להלן: החוק), העותרים אומנם תיקנו את העתירה, אולם טענתם העיקרית להיעדר שוני רלוונטי בין היישובים נותרה כשהייתה. הקושי העיקרי בכך נעוץ בעובדה שלאחר שההגדרה עוגנה בחקיקה ראשית היה על העותרים לעבור משוכה מקדמית, והיא להוכיח כי מדובר בפגיעה בזכות החוקתית לשוויון (להבחנה בין שוויון מנהלי לשוויון חוקתי, ראו: בג"ץ 3830/22 כהן נ' שר הבריאות, פסקאות 27-26 (15.5.2024); בג"ץ 35810-08-25 איגוד המייצגים ע"ר נ' כנסת ישראל, פסקה 52 (3.5.2026)). בהיעדר התייחסות מספקת של העותרים לעניין זה, חרף השינוי שחל בתשתית הנורמטיבית, לא מצאתי כי הונח בנסיבות העניין בסיס משפטי מבורר לכך שנערוך ביקורת שיפוטית על דבר חקיקה של הכנסת. וזאת יש לזכור – ביקורתו של בית משפט זה על חקיקת הכנסת אינה כוללת עילות מנהליות "קלאסיות" כדוגמת "סבירות" ו"היעדר שרירותיות", אלא מבוססת על עילות חוקתיות, שתנאי למרביתן הוא פגיעה בזכויות האדם החוקתיות שהוכרו בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק-יסוד: חופש העיסוק. בהיעדר פגיעה חוקתית, גם אם מעשה חקיקה של הכנסת לא היה צולח את המשוכה המנהלית, אין הדבר מקים עילה משפטית להתערב בו. לפיכך, עם כל ההשתתפות בתחושות הקשות שמלוות את העותרים, ואף בהינתן התובנה שיש מידה לא מבוטלת של צדק בטענותיהם, קצרה ידינו מלהתערב לטובתם. עופר גרוסקופף שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט אלכס שטיין. ניתן היום, כ"ח חשוון תשפ"ז (08 נובמבר 2026). יצחק עמית נשיא עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט