פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 13750-11-26
לפני:
כבוד השופטת יעל וילנר
כבוד השופט אלכס שטיין
כבוד השופטת רות רונן
העותר:
פלוני
נגד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. בית המשפט המחוזי ירושלים
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים
בשם העותר:
עו"ד איתי אסולין; עו"ד אסף דוק
פסק-דין
השופטת רות רונן:
עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר כי נורה על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ח' לומפ, א' גורדון ו-מ' חאג' יחיא) מיום 18.10.2026 בתפ"ח 63440-10-25, במסגרתה התיר בית המשפט למאשימה לתקן את כתב האישום שהוגש כנגדו.
ביום 30.10.2025 הוגש כנגד העותר כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים המייחס לו עבירות מין בשתי קטינות. האישום הראשון הוא הרלוונטי לענייננו – ובמסגרתו הואשם העותר בעבירות אינוס ומעשים מגונים בבת משפחה מתחת לגיל 16. לפי כתב האישום מעשים אלו בוצעו כלפי המתלוננת א' בין השנים 1998-1996.
לאחר מתן תשובת העותר לאישומים, ביום 16.7.2026 העידה המתלוננת א'. במסגרת חקירתה, התמקד העותר בביסוס הטענה כי לא ניתן להגדירו "כבן משפחה" שלה בהתאם להגדרה הקבועה בדין. זאת, מאחר שהקשר המשפחתי ביניהם מתמצה בכך שהיה נשוי לאחותה מאומנה. בהמשך לכך, העלה העותר טענה מקדמית לפיה בהיעדר קשר משפחתי בינו לבין המתלוננת א' יש לבטל את האישום הראשון מחמת התיישנות (יצוין כי סעיף 354(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) קובע הסדר התיישנות מיוחד ביחס לעבירות מין המנויות בו, כאשר אלו בוצעו בידי בן משפחה).
בתגובה לכך, ביקשה המאשימה לתקן את כתב האישום, כך שהעותר לא יוגדר עוד כבן משפחתה של המתלוננת א', אלא כ"אחראי על קטין". שינוי מבוקש זה, מחיל גם הוא את דיני ההתיישנות המיוחדים הקבועים בסעיף 354(א) לחוק העונשין ומביא לכך שהאישום הראשון טרם התיישן. העותר התנגד לבקשת התיקון, בטענה כי התשתית העובדתית המפורטת בכתב האישום אינה מבססת את התקיימותה של חלופת "אחראי על קטין".
ביום 18.10.2026 התקיים דיון בבקשת המאשימה לתיקון כתב האישום. לאחר שמיעת טענות הצדדים, התיר בית המשפט את תיקון כתב האישום. נקבע כי "אנו ערים לנסיבות בהן התיקון התבקש, קרי, לאחר שמיעת עדותה של א' ולאחר שהחלה פרשת התביעה, עיתוי המעורר קושי. עם זאת, בהינתן שאין שינוי במסד העובדתי, בהינתן השלב בו מצוי ההליך ומשלהגנה תינתן הזדמנות מלאה להתמודד עם התיקון (לרבות בזימון מחדש של א' במידת הצורך), ובשים לב לאינטרסים שייפגעו, לכאורה, לו תסורב הבקשה, מצאנו להתיר את התיקון". כנגד החלטה זו מכוונת העתירה שלפנינו.
לטענת העותר, עניינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות של בית משפט זה בהחלטת ביניים בהליך הפלילי. העותר טוען, בין היתר, כי החלטת בית המשפט המחוזי להתיר את תיקון כתב האישום מכריעה בפועל בטענת ההתיישנות ללא דיון בה; כי קיום הליך מלא בסופו עשוי להתברר כי האישום הראשון התיישן יוביל לנזק בלתי הפיך עבורו; וכי עניינו מעורר שאלה עקרונית המצדיקה את התערבותנו, והיא – האם ניתן להתיר תיקון כתב אישום באמצעות החלפת נסיבה אשר קובעת את מסלול ההתיישנות. עוד טוען העותר כי התיקון אינו מקיים את דרישת החוק לאפשר לו הזדמנות סבירה להתגונן שעה שהמתלוננת א' כבר נתנה את עדותה.
דין העתירה להידחות על הסף, וזאת ללא צורך בתשובה.
כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש "כנתיב חלופי" להגשת ערעורים על החלטות ביניים בהליך פלילי. זאת, למעט במקרים חריגים ונדירים בהם ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות או בשרירות קיצונית, וכן במקרים בהם ההחלטה מעוררת שאלה עקרונית או שהיא תגרום לנזק בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקן במסגרת ערעור על פסק הדין (בג"ץ 6625/21 כהן נ' משטרת ישראל, פסקה 4 (27.10.2021); בג"ץ 936/18 אבוטבול נ' בית המשפט המחוזי מרכז לוד, פסקה 7 (7.2.2018); בג"ץ 8832/16 גבריאל נ' שופטת בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו, פסקה 7 (11.12.2016)). לאחר עיון בעתירה על נספחיה, לא מצאנו כי עניינו של העותר נמנה עם מקרים אלה.
סעיף 92 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי: "בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן...". בענייננו, לאחר ששמע את טענות הצדדים בכתב ובעל פה, ואף הביא בחשבון את השלב בו מצוי ההליך – בית המשפט מצא לנכון להיעתר לבקשת המאשימה לתיקון כתב אישום, בהתאם לסמכותו. כמתואר לעיל, בית המשפט אף הדגיש כי זכויותיו הדיוניות של העותר ישמרו, לרבות באמצעות העדת המתלוננת א' פעם נוספת במידת הצורך.
בנסיבות אלה, נראה כי אין בפנינו החלטה שניתנה תוך חריגה מסמכות; ואף לא שאלה עקרונית המצדיקה את התערבותנו. זאת שכן, חרף ניסיונו של העותר לשוות נופך עקרוני להחלטת בית המשפט – ענייננו בשאלה הנוגעת ליישום הסמכות האמורה, והשלכות תיקון כתב האישום על סוגיית התיישנות האישום הראשון.
לא נוכל לקבל גם את טענת העותר לפיה בירור טענותיו ביחס להתיישנות האישום הראשון בהמשך ההליך יוביל לנזק בלתי הפיך עבורו המצדיק את התערבותנו כבר עתה. אכן, ניהול הליך פלילי, ודאי בעבירות בהן מואשם העותר, אינו עניין של מה בכך. ואולם, נזק בלתי הפיך אשר עשוי להצדיק את התערבותנו החריגה בהליך הפלילי המתנהל אינו נזק שיגרם מעצם ניהול ההליך, אלא כזה השולל למשל אפשרות לקבל סעד במסגרת ערעור על פסק הדין (ראו, למשל: בג"ץ 6968/23 פלוני נ' הרכב בימ"ש מחוזי ירושלים, פסקה 25 (17.10.2023)). אם לא כן – תאוין כוונת המחוקק לאפשר שמיעת הליכים פליליים באופן רציף וללא הפסקות, עד כמה שניתן.
אין מקום בשלב זה לחוות כל עמדה ביחס לטענותיו של העותר בנוגע להתקיימות הנסיבה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן וביחס לטענותיו להתיישנות האישום הראשון – שכן כל הטענות הללו יוכלו להתברר במסגרת ההליך הפלילי גופו, ובמידת הצורך בערעור שיוגש על הכרעת הדין.
העתירה נדחית אפוא, ועמה גם הבקשה לצו ביניים. משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט' בכסלו התשפ"ז (19.11.2026).
יעל וילנר
שופטת
אלכס שטיין
שופט
רות רונן
שופטת