פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 13543-07-26

גאולה במלואה בע"מ נ. מס שבח תל אביב 1

ערעור על פסק דינה של ועדת הערר אשר מחקה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ערר שעסק בהקפאת הליכי גביית מס רכישה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 20/11/2026 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 13543-07-26 — פורמט חדש: מספר סידורי-חודש-שנה.
נושא/קטגוריה מיסוי מקרקעין (כללי) — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על פסק דינה של ועדת הערר אשר מחקה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ערר שעסק בהקפאת הליכי גביית מס רכישה.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 13543-07-26 — גאולה במלואה בע"מ נ. מס שבח תל אביב 1

ערעור על פסק דינה של ועדת הערר אשר מחקה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ערר שעסק בהקפאת הליכי גביית מס רכישה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

חברת גאולה במלואה בע"מ הגישה ערר לוועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין בבקשה להורות למנהל מיסוי מקרקעין תל אביב להקפיא הליכי גבייה שננקטו נגדה, וזאת עד לתום משא ומתן לתיקון הסכם שומה ביניהם. ועדת הערר מחקה את הערר על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית וציינה כי ממילא המשא ומתן הסתיים והערר התייתר. המערערת ערערה לבית המשפט העליון וטענה כי למרות שהסעד הפך לתאורטי, היה מקום לקבוע הלכה בשאלת הסמכות והסבירות בטרם התייתרות המקרה. בית המשפט העליון דחה את הערעור על הסף בקובעו כי אינו דן בעניינים אקדמיים ותאורטיים, והשאיר את שאלת הסמכות העניינית של ועדת הערר בענייני גבייה לעת מצוא.

הנימוק המרכזי

בית המשפט אינו דן בתיקים שבהם הסעד המבוקש אינו רלוונטי עוד באורח מעשי (עניין תיאורטי), והחריגים המאפשרים לדון בסוגיה תיאורטית אינם מתקיימים במקרה זה.

פרטי ההליך

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)
שלב ההליך ערעור
הרכב השופטים חאלד כבוב, דוד מינץ, עופר גרוסקופף
בדעת רוב 3/3
ארכיון חודשי פסקי דין מנובמבר 2026

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • גאולה במלואה בע"מ

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החלטת המשיב שלא לעכב הליכי גבייה היא החלטה שניתנה במסגרת שיקול הדעת המסור לו בחוק מיסוי מקרקעין, ולכן ניתן לערור עליה לפי סעיף 88 לחוק.
  • אף שהסעד שהתבקש בערר הפך לרעיוני בשל סיום המשא ומתן, היה על ועדת הערר לדון בשאלת סבירות ההחלטה מכיוון שמדובר בסוגיה החוזרת על עצמה שנוטה להפוך לעיונית בטרם הכרעה שיפוטית.

הדגשים פרוצדורליים

  • הערעור נדחה על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע

תגיות נושא

  • מיסוי מקרקעין
  • מס רכישה
  • הליכי גבייה
  • עתירה תיאורטית
  • סמכות עניינית
  • ועדת ערר

סכום הוצאות משפט

0

סכום הפיצוי

0

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ו"ע 3183-03-26
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
תקדימים משפטיים
  • בג
הפניות לפסקי דין אחרים
  • ו"ע 13493-05-21

חקיקה שאוזכרה

שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 13543-07-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט חאלד כבוב המערערת: גאולה במלואה בע"מ נגד המשיב: מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת י' סרוסי, רו"ח י' ביליצקי ורו"ח מ' לזר) ב-ו"ע 3183-03-26 מיום 01.06.2026 בשם המערערת: עו"ד משה הר שמש פסק-דין השופט חאלד כבוב: לפנינו ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: החוק) שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' סרוסי, רו"ח י' ביליצקי ורו"ח מ' לזר) ב-ו"ע 3183-03-26 מיום 01.06.2026, שבו נמחק על הסף, מחמת היעדר סמכות עניינית, ערר שהגישה המערערת. ברקע הדברים הליך ערר קודם שהתנהל בין הצדדים בעניין שומת מס רכישה (ו"ע 13493-05-21) במסגרתו חתמו הצדדים על הסכם שלפיו תיוותר שומת המשיב על כנה אלא אם ייהרס הבניין שבנכס עד ליום 25.06.2024. ברם, הבניין לא נהרס במועד. המערערת פנתה למשיב בבקשה לתקן את ההסכם, ובמקביל החל המשיב לפעול לגביית המס על פי השומה. ביום 02.03.2026 הגישה המערערת את הערר, והסעד שהתבקש בו הוא להורות למשיב להקפיא את הליכי הגבייה עד לסיום המשא ומתן בין הצדדים. לטענתה, החלטת המשיב שלא לעכב את הליכי הגבייה מכוח סמכותו לפי סעיף 91א לחוק היא החלטה שניתנה במסגרת שיקול הדעת המסור לו בחוק, ועל כן ניתן לערור עליה לפי סעיף 88 לחוק. ביום 26.05.2026, בעוד הערר תלוי ועומד, דחה המשיב את הבקשה לתיקון ההסכם. בפסק דינה, קבעה ועדת הערר כי הליכי הגבייה בנדון דידן ננקטים מכוח פקודת המסים (גביה), המוחלת בסעיף 92(א) לחוק, ולא מכוח החוק עצמו. הוועדה הוסיפה, מבלי לקבוע מסמרות, כי משמדובר בעניין מינהלי שאינו מנוי בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, נראה כי הדרך לתקוף את הליכי הגבייה היא בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק או, לחלופין, בתובענה לבית משפט אזרחי לפי שווי העניין. עוד ציינה הוועדה, כי עד למועד הגשת תשובת המשיב הסתיים המשא ומתן בין הצדדים, "כך שממילא הערר התייתר". עיקר הערעור מופנה נגד הקביעה בשאלת הסמכות. המערערת אינה חולקת על כך שהסעד שהתבקש בערר הפך "רעיוני" (סעיף 58 לערעור). טענתה היא כי מדובר בסוגיה החוזרת על עצמה, אשר מטבעה הופכת לעיונית בטרם ניתן לקבל בה הכרעה שיפוטית, ובעניין זה היא מפנה לבג"ץ 5969/20 שפיר נ' הכנסת (23.05.2021) (להלן: עניין שפיר). מכאן, לשיטתה, שגם לאחר שהסתיים המשא ומתן היה על ועדת הערר לקבוע אם ההחלטה שלא להקפיא את הליכי הגבייה במהלכו הייתה סבירה ונעשתה כדין (סעיפים 59–60 לערעור). לאחר שעיינו בערעור ובפסק הדין, באנו לכלל מסקנה כי דינו להידחות על הסף, בהתאם לסמכותנו שבתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הלכה היא כי בית המשפט אינו דן בעניינים שהפכו אקדמיים ותיאורטיים, וכלל זה חל גם בעניינים אזרחיים (ע"א 506/88 שפר נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 87, 98–99 (1993); ע"א 7175/98 המוסד לביטוח לאומי נ' בר מימון בע"מ (בפירוק), פסקה 5 (17.12.2001) (להלן: עניין בר מימון)). הסעד היחיד שהתבקש בערר נתחם לתקופת המשא ומתן, וזו תמה. משכך, הכרעה בשאלת סמכותה של ועדת הערר לא תועיל למערערת, שהרי גם אם תתקבל עמדתה לא יהיה בידי הוועדה להושיט לה סעד אופרטיבי כלשהו. אכן, לכלל האמור חריג, שעניינו מקרים שבהם מטבע הדברים לא ניתן לקיים ביקורת שיפוטית אלא לאחר שהעניין הפך תיאורטי (בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241 (1999)). ואולם חריג זה צר, והנטל להראות כי העניין בא בגדרו מוטל על הטוען לכך (עניין בר מימון, פסקה 8). המערערת לא עמדה בנטל זה. הערר התייתר בשל נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, קרי סיום המשא ומתן שלתקופתו בלבד הוגבל הסעד, ולא בשל תכונה הטבועה בשאלת הסמכות עצמה. אין בסיס להניח כי שאלה זו לא תוכל להתברר בהליך שבו תהא ההכרעה בה נחוצה, ובידי נישום המבקש לעצור הליכי גבייה לפנות בזמן אמת לערכאה המוסמכת ולעתור לסעד זמני. יצוין, כי גם בעניין שפיר אין כדי לסייע למערערת, שכן ההכרעה שם ניתנה על רקע מאפייניו המיוחדים של אותו עניין, שאינם מתקיימים בענייננו. די אפוא בנימוקי פסק הדין כדי להביא לדחיית הערעור שלפנינו, ואיננו נדרשים ליתר טענות המערערת. הערעור נדחה אפוא. שאלת סמכותה העניינית של ועדת הערר לדון בהשגות על הליכי גבייה שנוקט המנהל תיוותר לעת מצוא, ואיננו מביעים בה עמדה. אין צו להוצאות. ניתן היום, י' כסלו תשפ"ז (20 נובמבר 2026). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט חאלד כבוב שופט