פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עע"מ 13297-04-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופטת יעל וילנר
כבוד השופט עופר גרוסקופף
המערער:
מחמוד קטוסה
נגד
המשיבים:
1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש
2. ועדת המשנה לתכנון מקומי ביו"ש
3. מועצת התכנון העליונה ביו"ש
4. ראש המנהל האזרחי
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת ע' זינגר), שניתן ביום 25.2.2026 בעמ"ת 73685-07-25
בשם המערער:
עו"ד מחמד עבאסי
בשם המשיבים:
עו"ד אסתי אוחנה
פסק-דין
השופטת יעל וילנר:
1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת ע' זינגר) בעת"מ 73685-07-25 מיום 25.2.2026, שבמסגרתו נדחתה עתירת המערער לביטול החלטת ועדת המשנה לתכנון ורישוי מיום 15.7.2025, שבגדרה נדחה הערר שהגיש המערער על החלטת ועדת המשנה לפיקוח במנהל האזרחי מיום 12.12.2022, לדחות את בקשתו להיתר בנייה.
רקע
2. המערער הקים מבנה תעשייתי בכפר דיר קדיס, שבנפת רמאללה (להלן: המבנה ו-המקרקעין, לפי העניין), ללא היתר. ביום 5.4.2021 נמסר למערער צו הפסקת עבודה ביחס למבנה (במסגרת תיק בב"ח ר' 121/21); ובהמשך, ביום 29.4.2021, נמסר לו צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה. על מנת להכשיר את המבנה, ובהינתן שהמבנה מצוי בתחום צו איסור בנייה צבאי אב/3/11, ביום 27.2.2022, הגיש המערער בקשה להחרגת המבנה מהצו האמור; וביום 25.4.2022 אישר המפקד הצבאי את הבקשה. בהמשך לכך, ביום 1.3.2022 הגיש המערער בקשה להיתר בנייה למבנה. בהתאם לסדרי הדין המקובלים, ביום 6.11.2022 נשלחו למערער הממצאים התכנוניים ביחס למקרקעין; ביום 14.11.2022 התקבלה התייחסות המערער לממצאים האמורים; וביום 12.12.2022 דנה ועדת המשנה לפיקוח במנהל האזרחי בבקשת המערער להיתר בניה, והחליטה על דחייתה. ערר שהגיש המערער על החלטה זו נדחה אף הוא בהחלטת ועדת המשנה לתכנון ורישוי (להלן: הוועדה) מיום 4.11.2024.
3. על החלטה זו הגיש המערער עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרת עת"מ 40458-11-24 (להלן: העתירה הקודמת). בפסק דינו, שניתן ביום 28.1.2025, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת הערר שהגיש המערער לדיון בוועדה על מנת שתשוב ותדון בעניינו ותיתן החלטה חדשה, וקבע כי המערער יוכל לתקן את עררו ולצרף לו מסמכים. זאת, נוכח טענת המערער כי בקשתו נבחנה כאילו עניינה במבנה מגורים, חרף העובדה שמדובר במבנה תעשייתי. עוד נקבע, כי על הוועדה לנמק ביתר פירוט את החלטתה בנוגע לשאלת הזיקה לקרקע, אם תימצא בעייתיות בטענות המערער במישור זה.
4. בהמשך לכך, ביום 13.2.2025 הגיש המערער תוכנית מפורטת לשינוי ייעוד המקרקעין למסחר ותעשייה; וביום 16.2.2025 השלים את טענותיו בערר, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, כאמור. ביום 15.7.2025, לאחר שבחנה את הערר פעם נוספת, דחתה הוועדה את הערר (להלן: החלטת הוועדה). זאת, מטעמים תכנוניים שונים, ובין היתר בהינתן שבוצעה רק מדידה חלקית של המקרקעין; שהבניה נעשתה ללא תוכנית מפורטת מאושרת והקרקע חולקה ללא אישור; שהמבנה רחוק מריכוזי בינוי מוסדרים; ושייעוד המבנה עומד בניגוד לייעוד הקרקע. עוד נקבע, כי לא הוכחה זיקת המערער למקרקעין, שכן, למרות ההזדמנות שניתנה לו להמציא מסמכים לתמיכה בטענותיו, חלק מהמסמכים שצירף אינם קריאים, באופן שמקשה להתחקות אחר השתלשלות הזכויות במקרקעין.
5. על החלטה זו, הגיש המערער את העתירה מושא הערעור דנן. בית המשפט המחוזי דחה כאמור את העתירה, וקבע, בעיקרו של דבר, כי אין מקום להתערב בשיקול הדעת המקצועי של רשויות התכנון. עוד צוין, כי בניגוד לטענת המערער, הוועדה הייתה מודעת לכך שבקשתו מתייחסת למבנה תעשייתי, שכן כך עולה ממהות הדיון, מתוכנו ומההחלטה שניתנה בסופו של דבר. כמו כן, נדחתה טענת המערער שלפיה המשיבים צריכים היו להגיש, פעם נוספת, את הממצאים התכנוניים ביחס למקרקעין שעליהם מצוי המבנה. בתוך כך נקבע, כי בית המשפט המחוזי הורה על החזרת הדיון לוועדה בשלב הערר, וכי אין מקום לבחון את בקשתו מחדש משלב מוקדם יותר. באשר לסוגיית הזיקה למקרקעין, נקבע כי גם אם היה מקום לאפשר למערער להמציא מסמכים נוספים לצורך הוכחת זיקתו למקרקעין, טעם זה לא עמד במרכז דחיית הערר, אשר נדחה משלל טעמים תכנוניים אחרים. בנוסף נקבע, כי אין פגם במדיניות המשיבים שלא לעכב את הריסת המבנה, שהוקם ללא היתר, מחמת הגשת תוכנית מפורטת ביחס למבנה.
על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו, ולצדו בקשה למתן צו ביניים.
6. ביום 12.4.2026 הורתי על מתן צו ארעי שלפיו יעוכב ביצוע ההריסה ביחס למבנה עד למתן החלטה אחרת, וכן הוריתי למשיבים להגיש תשובה לבקשה למתן צו ביניים.
טענות הצדדים
7. המערער חוזר על טענותיו כפי שנטענו לפני בית המשפט המחוזי. לטענתו, יש לבטל את החלטת הוועדה בגין היעדר הנמקה בעניין סוגיית הזיקה למקרקעין, אשר עומד בניגוד להוראות בית המשפט המחוזי בפסק דינו בעתירה הקודמת. נטען כי הנימוקים שעומדים ביסוד פסק הדין הנ"ל מצדיקים להורות על המצאת ממצאים תכנוניים חדשים בנוגע למקרקעין, שכן, לטענתו, הממצאים התכנוניים הקיימים מתייחסים למבנה מגורים, ולא למבנה תעשייתי. עוד טוען המערער לגופם של הטעמים התכנוניים שעמדו ביסוד החלטת הוועדה, ובין היתר, כי התוכנית התקפה בנוגע למקרקעין אינה ישימה מטעמים שונים, ולכן אין לבחון את בקשתו להיתר בנייה ביחס אליה. בנוסף נטען, כי יש להקפיא את הריסת המבנה עד להכרעה בבקשה שהגיש המערער, לאישור תוכנית מפורטת לשינוי ייעוד המקרקעין.
8. מנגד, המשיבים סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענים כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים, לנוכח הקמת הבינוי מלכתחילה ללא היתר כדין. לטענתם, דין העתירה להידחות אף לגופה, בהעדר עילה להתערבות בהחלטת הוועדה, שהתקבלה על בסיס שיקולים תכנוניים רבים, ובהתאם להוראות בית המשפט המחוזי שניתנו בפסק הדין בעתירה הקודמת. המשיבים מדגישים עוד, כי הגשת תוכנית מפורטת לשינוי ייעוד המקרקעין אינה מעכבת הליכי אכיפה ביחס לבינוי שנבנה ללא היתר.
דיון והכרעה
9. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, בתשובת המשיבים לבקשה למתן צו ביניים על נספחיה ובתגובת המערער לתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בהתאם לסמכותנו הקבועה בתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה על ההליך דנן מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000; וכך אציע לחבריי להורות.
10. הלכה היא כי בית המשפט זה לא ימיר את שיקול דעתן המקצועי של רשויות התכנון בשיקול דעתו שלו; ויתערב בהחלטותיהן במשורה ובמקרים חריגים, למשל, כאשר בהחלטות האמורות נפל פגם מהותי היורד לשורשן של ההחלטות (ראו: עע"מ 10894-02-25 מוסטפה נ' המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון, פס' 15 (26.2.2025)). המקרה דנן, אינו בא בגדר מקרים חריגים אלו. בקשת המערער להיתר בניה נדחתה מטעמים תכנוניים מובהקים, והמערער לא הצביע על פגם כאמור, או על עילה מנהלית מבוררת אחרת, להתערבות בשיקול דעתם המקצועי של המשיבים.
11. יובהר, כי טענותיו של המערער כי החלטת הוועדה ביחס לזיקתו למקרקעין אינה מנומקת באופן מספק; וכן כי המשיבים צריכים היו להגיש לוועדה את הממצאים התכנוניים ביחס למקרקעין, אינן עולות בקנה אחד עם קביעות פסק הדין בעתירה הקודמת. ראשית, בפסק הדין האמור נקבע כי יש לבחון את הבקשה להיתר שהגיש המערער משלב הערר בלבד; כך שלא היה מקום לשלוח, פעם נוספת, את הממצאים התכנוניים בנוגע למקרקעין. שנית, גם אם החלטת הוועדה ביחס לזיקה למקרקעין לוקה בחסר – ואיננוּ מכריעים בעניין – אין בכך כדי לשנות מהתוצאה, שכן החלטת הוועדה התבססה על טעמים תכנוניים נוספים רבים – שבהם, כאמור, לא מצאנו מקום להתערב.
12. יודגש, כי טענות המערער בנוגע להיעדר הרלוונטיות של התוכנית התקפה במקרקעין, שלשיטתו אינה ישימה, אין מקומן להתברר במסגרת בקשה להיתר בנייה – אשר נבחנת ביחס למצב התכנוני הקיים במקרקעין – כי אם במסגרת ההליכים הרלוונטיים לבחינת הבקשה שהגיש לאישור תוכנית מפורטת לשינוי ייעוד המקרקעין. בכל מקרה, מובן מאליו הוא כי תוכנית מפורטת כאמור צריכה להיות מוגשת (ולקבל את האישורים הרלוונטיים) לפני שמגישָהּ מקים מכוחה מבנה על המקרקעין.
בהקשר זה יצוין, כי למשיבים מסור שיקול דעת נרחב ביחס להליכי אכיפה של בנייה בלתי חוקית. לפיכך, ובשים לב למדיניות האכיפה העדכנית של המשיבים, שלפיה, ככלל, הגשת תוכניות להכשרת בינוי קיים לא תעכב הליכי אכיפה – לא די בכך שהמערער מבקש לקדם תוכנית כאמור כדי לעכב את ההריסה של המבנה, אשר הוקם מלכתחילה בניגוד לדין (ראו והשוו: עע"מ 8739-10-25 זיד נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פס' 11 (12.1.2026)).
13. לנוכח כלל האמור, הערעור נדחה.
הצו הארעי שניתן ביום 12.4.2026 מבוטל.
לפנים משורת הדין, תינתן למערער ארכה של 45 ימים לביצוע הריסה עצמית.
המערער יישא בהוצאות המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתן היום, י"ז אלול תשפ"ו (30 אוגוסט 2026).
דוד מינץ
שופט
יעל וילנר
שופטת
עופר גרוסקופף
שופט