פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 12235-06-25
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
כבוד השופט יחיאל כשר
העותר:
עומר חאלד עומר עטיה
נגד
המשיבים:
1. צבא הגנה לישראל - הפרקליטות הצבאית
2. ועדת העררים הצבאית
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
ו' תשרי תשפ"ז (17 ספטמבר 2026)
בשם העותר:
עו"ד עבאס עבסי
בשם המשיבים:
עו"ד אסתי אוחנה
פסק-דין
השופט דוד מינץ:
ביסוד העתירה החלטת המפקד הצבאי מיום 26.5.2025 להורות על החרמת סך של 65,000 ש"ח (להלן: צו ההחרמה) שנתפס אצל העותר, תוך אימוץ המלצת הוועדה לבחינת תפיסת רכוש להחרים סכום זה לאור קיומו של חומר ביטחוני חסוי לפיו קיבל העותר לידיו כספים כתגמול בעד עבירות טרור וסחר באמל"ח (להלן: המלצת הוועדה ו-הוועדה, בהתאמה).
ברקע לצו ההחרמה תפיסת 40,000 ש"ח במזומן, 13,600 דולר ארה"ב בהמחאות ו-25,000 ש"ח בהמחאות על ידי כוחות צה"ל בביתו של העותר. בעקבות המלצת הוועדה החליט המפקד הצבאי להחזיר לעותר את ההמחאות במטבע זר ולהחרים את שארית התפיסה.
בפי העותר טענות כלליות-עקרוניות בדבר חילוט הכספים, ובין היתר כי לצורך הפעלת סמכות ההחרמה יש להוכיח קשר בין הכספים שהוחרמו לבין פעילות בלתי חוקית, כאשר בענייננו אין בנמצא תשתית להוכחת מעורבותו של העותר במעשים המיוחסים לו; וכי בהיעדר תשתית כאמור יש בהפעלת הסמכות משום פגיעה בחזקת החפות העומדת לו. במישור הפרטני נטען כי לא ניתנה לעותר הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו ויש בכך משום הפרה של כללי הצדק הטבעי; כי ההחרמה פוגעת פגיעה בלתי מידתית בזכות הקניין שלו, בין היתר שעה שלא נשקלו אמצעים חלופיים שפגיעתם פחותה; כי המלצת הוועדה אינה מנומקת; וכי ההחלטה להחזיר את ההמחאות במטבע זר ולהחרים כסף מזומן היא שרירותית ומהווה אפליה פסולה.
תחילה ייאמר כי הטענות הכלליות שהעלה העותר נדונו זה מכבר לפני בית משפט זה ונדחו, כולל לעניין היעדר הצורך בזיקה בין הרכוש שהוחרם לבין ביצוע המעשים שבגינם הופעלה הסמכות, בפרט כאשר מדובר בכספים (וראו לעניין סמכות ההחרמה מכוח תקנה 120 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945: בג"ץ 2959/17 אלשואמרה נ' מדינת ישראל (20.11.2017)); ולעניין היעדר הצורך בהוכחת המיוחס לנידון ברף ההוכחה המקובל בדין הפלילי (שם, פסקה 14; וראו גם: בג"ץ 24092-11-24 Mohammad Odeh Hamdan Mashour נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, פסקה 4 (9.11.2025)). לכן אין צורך לחזור על הדברים פעם נוספת.
בכל הנוגע למישור הפרטני, לאחר עיון בחומר הביטחוני החסוי בהסכמת בא-כוח העותר, נחה דעתנו כי קיימת תשתית עובדתית מספקת להצדקת מתן הצו וההחרמה בעקבותיו. לא התרשמנו כי נפגעה זכותו של העותר להשמעת טענותיו, שעה שהתאפשר לו להגיש השגה ואף להתייצב לדיון לפני הוועדה, אליו הגיע בא-כוחו. גם לא מצאנו כי נפל פגם בהנמקת הוועדה בהמלצתה, אשר נשענת על חומר חסוי שמטבע הדברים לא ניתן לפרטו באריכות. גם לא מצאנו כי ההחרמה עליה הורה המפקד הצבאי היא בלתי סבירה או פוגעת באופן בלתי מידתי בזכות הקניין של העותר. הפעלת הסמכות נעשתה בהתבסס על החומר החסוי שעמד לפניו, ותוך השבת חלק מהכספים שנתפסו לידיו של העותר בהתאם להמלצת הוועדה. ולבסוף, אשר לאפליה הנטענת בין הכספים שחולטו לבין אלה שלא חולטו, נודה כי לא ירדנו לסוף דעתו של העותר. בשים לב לכך שכוונתו היא שהיה על המפקד הצבאי להעדיף את חילוט ההמחאות על פני חילוט המזומן, פשיטא כי אין כל פגם בכך שהמפקד הצבאי בחר להחרים כספים שמימושם כרוך בהשקעת המשאבים המינימלית ביותר. אדרבה, הדבר אך מתבקש.
העתירה נדחית אפוא. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח.
ניתן היום, י"ט תשרי תשפ"ז (30 ספטמבר 2026).
דוד מינץ
שופט
גילה כנפי-שטייניץ שופטת
יחיאל כשר
שופט