פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 10517-07-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופט עופר גרוסקופף
העותר:
פלוני
נגד
המשיבים:
1. שר המשפטים
2. מדינת ישראל
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופט דוד מינץ:
לפנינו עתירה שעניינה בבקשת העותר כי נורה למשיב, שר המשפטים, לתקן או להבהיר את נוסחה של תקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות או תקנות סדר הדין האזרחי).
בתמצית שבתמצית, בעתירה נטען כי תקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר מסדירה את סמכות בית המשפט לדחות תביעה על הסף במקרים מיוחדים, לוקה בעמימות ניסוחית. עמימות זו בתורה מאפשרת לבתי המשפט לדחות תביעות בעילה של "שימוש לרעה בהליכי משפט". זאת תוך פגיעה בזכויות היסוד של המתדיינים ובניגוד לכוונת מחוקק המשנה כי "תג המחיר" המירבי על "שימוש לרעה בהליכי משפט" יהיה כפי שנקבע בתקנה 42 לתקנות, מחיקה של כתב טענות חלף דחיית תביעה, על כל הכרוך בכך. עוד נטען כי העמימות המתוארת משתקפת ביישום לא אחיד של התקנה בבתי המשפט. לפיכך, ביקש העותר כי נורה למשיב לתקן או להבהיר את נוסחה של תקנה 43 לתקנות כך שדוקטרינת השימוש לרעה בהליכי משפט תוחרג מפורשות מהתיבה "מכל נימוק אחר" המופיעה בלשון התקנה; ולחלופין כי נורה למשיב לקבוע בתקנות כי בהינתן קיומה של הוראה ספציפית המאפשרת סילוק על הסף על דרך של מחיקה בלבד, תוגבל סמכותו של בית המשפט לדחות תביעה "מכל נימוק אחר".
העותר פנה למשיב בנושא לראשונה ביום 6.7.2025. עוד באותו יום וכן ביום 18.8.2025 נשלחו מענים לעותר מטעם המשיב לפיהם תוכן הפנייה עבר לטיפול ולתגובת הגורמים הממונים על כך. ואכן ביום 13.11.2025 נשלח לעותר מכתב מטעם המחלקה למשפט ציבורי-חוקתי בייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים בו נמסר כי "הצעתך לתיקון התקנות הועברה לגורמים המקצועיים הרלוונטיים והיא תיבחן בהתאם לסדר העדיפויות של המשרד". ביום 23.11.2025 אף נשלח לו בשנית המכתב מיום 13.11.2025 והעותר השיב עליו. בהמשך לכך ביום 9.2.2026 פנה העותר לאגף ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים בבקשה לקבלת מענה לגופו של עניין והוא נענה למחרת היום כי נוכח העובדה שנשלחו אליו מספר מענים, פניות נוספות באותו הנושא לא ייענו. חרף זאת, העותר לא אמר נואש וביום 15.6.2026 שלח פנייה נוספת למשיב אשר לפי הנטען עד למועד הגשת העתירה טרם נענתה.
דין העתירה להידחות. הסעדים שהתבקשו בעתירה עניינם למעשה בקשה כי נורה למשיב לתקן את תקנות סדר הדין האזרחי תוך התייחסות פרטנית לתוכן התיקונים המבוקשים. סעדים אלה אינם סעדים שבית משפט זה נוהג לתת. בית המשפט מפרש את דברי החקיקה ומצביע לעתים על הקשיים הפרשניים עליהם, אך ככלל אינו מורה למחוקק או למחוקק המשנה לתקן את חוקיו או תקנותיו ומכל מקום לא מחליף את שיקול דעת מחוקק המשנה בשיקול דעתו שלו תוך קביעת תוכנו של ההסדר (בג"ץ 26454-12-25 נטועה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' המועצה לענף הלול, פסקה 15 (4.6.2026); בג"ץ 62792-01-25 מנסור נ' משרד הבריאות, פסקה 10 (17.6.2025); בג"ץ 282/21 פלונית נ' כנסת ישראל – הרשות המחוקקת (14.1.2021); בג"ץ 5438/19 צ'ברטקין נ' מדינת ישראל – משרד המשפטים, פסקה 16 (26.2.2020)). בענייננו כאמור, העותר לא רק ביקש כי נורה על תיקון התקנות, אלא אף ביקש כי נורה למשיב לקבוע את תוכנן.
בשולי הדברים גם יצוין כי ממענה הרשות לעותר עולה שהצעתו הועברה לטיפול הגורמים המקצועיים הרלוונטיים והיא תיבחן בהתאם לסדר העדיפויות של המשרד.
העתירה נדחית אפוא.
ניתן היום, י"ב אב תשפ"ו (26 יולי 2026).
יצחק עמית
נשיא
דוד מינץ
שופט
עופר גרוסקופף
שופט