פסק הדין המלא
בבית-המשפט העליון
רע"פ 6286/01
בפני: כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' ריבלין
המבקש: ערן שחוח
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 3.7.01 בע"פ 2294/01 שניתן על-ידי כבוד השופט י' דר
תאריך הישיבה: י"א בכסלו תשס"ב (26.11.01)
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
לאחר שנמסרה למבקש הודעת תשלום קנס בגין עבירה של אי-ציות לאור אדום ברמזור בכיוון הנסיעה, הודיע המבקש כי ברצונו להישפט על העבירה. על-יסוד הודעתו הוגש נגד המבקש כתב-האישום לבית-משפט השלום לתעבורה בחיפה והמבקש הוזמן להתייצב לדיון, שנקבע לתאריך 15.5.00. משהתייצב באותו מועד, נשאל המבקש על-ידי בית-המשפט אם מודה הוא בעובדות, ומשכפר בהן נרשם בפרוטוקול כי הדיון נדחה לשמיעת הוכחות לתאריך 30.8.00. המבקש לא התייצב בבית-המשפט במועד זה.
בית-משפט השלום לתעבורה הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו, בקובעו כי מועד הדיון הודע למבקש במהלך הדיון הקודם, וכי יש לראות באי-התייצבותו של המבקש הודייה מצידו בעובדות כתב-האישום. בית-המשפט דן את המבקש לתשלום קנס בסך 1,300 ש"ח.
או אז עתר המבקש לבית-משפט השלום לתעבורה לביטול פסק-הדין, בהסבירו כי טעה בתאריך הדיון מכיוון שרשם בפניו מועד אחר. בקשתו נדחתה לאחר שנקבע כי אין לקבל את גרסת המבקש כי טעה. אף הערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי נדחה בנימוק שאין מקום להתערב בחוסר אֵמונו של שופט בית-משפט השלום לתעבורה במבקש.
מכאן הבקשה למתן רשות ערעור, שהועברה לדיון בפני ההרכב על-ידי המשנה-לנשיא שלמה לוין במיוחד ביחס לשאלת "סדרי הדין הראויים בבקשה לביטול פסק דין בעניין פלילי, שניתן בהעדרו של הנאשם".
החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.
כידוע, זכותו של נאשם להיות נוכח במשפטו היא זכות-יסוד המהווה אף חובה. שכן, הנוכחות מאפשרת לנאשם להתגונן בפני הראיות המפלילות, ובכך נשמר גם האינטרס הציבורי בקיום משפט הוגן. אלא שזכות זו אינה מוחלטת, ובנסיבות מסוימות, הקבועות בחוק, האינטרס בקיום המשפט גובר על זכותו של הנאשם להיות נוכח במשפטו.
לענייננו נוגע סעיף 130(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב1982-, הקובע:
נאשם שהוזמן להמשך משפטו ולא התייצב, מותר לדונו שלא בפניו אם ההזמנה למועד ההמשך נמסרה לו בהודעה של בית המשפט בשעת דיון, ובית המשפט הזהירו במהלך המשפט שיהיה רשאי לדונו שלא בפניו אם לא התייצב, או אם הזמנה בכתב הומצאה לו, שלא באמצעות סניגורו, וכן לסניגורו, אם יש לו סניגור, וצויינה בה האזהרה האמורה.
במקרה שלפנינו, המרב שניתן להניח - כעולה מפרוטוקול הדיון בפני בית-משפט השלום לתעבורה, שבו, כאמור, נרשם המועד שנקבע לשמיעת הוכחות - כי מועד שמיעת ההוכחות נמסר אומנם למבקש. אך ברי, כי מפרוטוקול הדיון לא עולה כי המערער הוזהר כנדרש בסעיף 130(א) הנ"ל. ודוקו: אין מדובר בדרישה פורמאלית שולית אלא בדרישה מהותית, המאזנת בין האינטרסים השונים שמגשים הסעיף על-פי משקלם הסגולי, ועל דרישה זו יש איפוא להקפיד.
אשר-על-כן, הסכימה גם המדינה לקבלת הערעור.
מעבר לדרוש נעיר, כי לא היה מקום לדחות את טענת המבקש כי טעה בתאריך שנקבע לדיון. השאלה אינה האם יש לתת אֵמון במבקש, אלא האם יש לתת למבקש, שהואשם בביצוע עבירה, הזדמנות להתגונן. הטרחה שטרח המבקש על-מנת להביא את דברו בפני בית-המשפט מלמדת, כשלעצמה, כי באי-התייצבותו לא ביקש למנוע או לעכב את קיומו של ההליך.
אנו מקבלים איפוא את הערעור ומבטלים את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי וכן את החלטתו ופסק-דינו המרשיע של בית-משפט השלום לתעבורה.
אם תמצא המדינה לנכון עדיין להמשיך בהליכים כנגד המבקש, יוזמן הוא לדינו.
ניתן היום, י"א בכסלו תשס"ב (26.11.01).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 01062860.L05
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444