פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בירושלים
רע"פ 5228/00
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש: פלוני
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור פלילי על פסק דין בית
המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 18.6.00
בע"פ 6006/99 שניתן על ידי כבוד השופטים:
ד' ברלינר, ז' המר, י' שטופמן
בשם המבקש: עו"ד א' כהן
בשם המשיבה: עו"ד מ' קרשן
בשם שרות המבחן לנוער: גב' ב' וידנפלד
פסק-דין
לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו אשר קיבל את ערעור המדינה על פסק דינו של בית המשפט לנוער ברמלה, והמיר את פסק הדין המקורי שקבע דרכי טיפול ללא הרשעה – בפסק דין מרשיע. בהסכמת בא-כוח המדינה דנו בבקשה כבערעור.
חומרת מעשיו של המבקש התבטאה בכך שסיפק לחבריו, תלמידי בית ספר, סם לשימושם. המבקש היה אף הוא באותה תקופה תלמיד ובן גילם של הקטינים להם סיפק את השימוש בסם.
בית המשפט לנוער עמד על חומרת מעשים של המבקש ועל נפיצותן של עבירות הסמים בקרב בני נוער וקטינים. עם זאת, התרשם בית המשפט מתסקיר שרות המבחן כי בפניו עומד נער "חיובי" שתיפקד כהלכה ושגדל במשפחה נורמטיבית התומכת בו. על יסוד כל החומר שהוגש לו, החליט לקבל את המלצת המבחן להמנע מהרשעה, ולהעדיף את טובת הקטין על ידי שיקומו בדרכי טיפול. בהתאם לכך, העמיד את המבקש למבחן לתקופה של שנה, חייבו לחתום על התחייבות להמנע מביצוע עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, וכן לבצע עבודות שרות למען הזולת.
על הכרעת הדין האמורה ערערה המדינה, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ביסוד הערעור עמדה הטענה כי נוכח מימדי התופעה של הפצת סם ושימוש בו בקרב תלמידי בתי הספר, מחייב האינטרס הציבורי הרשעה על אף נסיבותיו האישיות של המבקש. בעת הדיון בערעור בפני בית המשפט המחוזי ביקש בא-כוחו של המבקש, כי בית המשפט יקבל תסקיר מעודכן של שרות המבחן, והתביעה אף הסכימה לכך, אך בית המשפט המחוזי סבר כי אין טעם לדחות את הדיון לשם קבלת תסקיר, משום שלשיטתו גם אם ההרשעה תגרום נזק ממשי למערער, וגם אם יהיה בכך כדי להשפיע על גיוסו לצה"ל, ודווקא מטעם זה, אין ניתן לסיים את ההליך ללא הרשעה.
בטיעוניו לפנינו, ביקש מאתנו בא-כוח המבקש לקבוע כי כאשר מדובר בקטין, אין בית המשפט יכול להכריע בעניינו ללא קבלת תסקיר מבחן מעודכן ליום הדיון. כן ביקש כי נקבע שנקודת המוצא בכל הנוגע לשאלת ענישתו של קטין צריכה להיות כי ההרשעה היא בגדר חריג ודרכי הטיפול הם הכלל. עוד טען הסניגור המלומד לנסיבותיו האישיות של המבקש שלפנינו. בא-כוח המדינה ביקש מאיתנו לא לקבוע כעקרון כי נקודת המוצא ביחס לקטינים היא הימנעות מהרשעה, ואף לא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בנסיבות העניין שלפנינו.
התלבטנו לא מעט בעניינו של המבקש. מבלי להרחיב בשאלה העקרונית הנוגעת לנקודת המוצא באשר לענישת קטינים, נאמר כי בעניין שלפנינו הטרידו אותנו הדברים הבאים:
ראשית, סבורים אנו כי טעה בית המשפט המחוזי כאשר נמנע מלקבל תסקיר מעודכן של שרות המבחן, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בקטין, תלמיד בבית ספר, שבפרשה זו נכשל בפלילים לראשונה, ואשר בית המשפט לנוער סבר שיש לתת משקל רב לעמדת שירות המבחן בעניינו. שנית, אף כי אין אנו מקבלים את ההנחה כי הכלל הרחב הוא שכאשר מדובר בקטינים נקודת המוצא צריכה להיות טיפול ללא הרשעה, הרי אין ספק שיש לתת את הדעת בכל מקרה באופן פרטני וקפדני לאפשרות לעשות שימוש בדרכי הטיפול שנקבעו בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, לרבות דרכי טיפול תוך הימנעות מהרשעה. הכלל לפיו בהליך הענישה יש לתת משקל לשאלת שיקום העבריין וכן לסוג העבירה ולנסיבותיה חל ביתר שאת כאשר מדובר בקטין, שאפשרויות הטיפול בו ושיקומו צריכות להבחן על ידי בית המשפט שעה שהוא בא להכריע את דינו.
בפנינו הונחו שני תסקירים משלימים של שרות המבחן. התמונה המתבררת מהם היא כי בזמן שחלף מאז פסק דינו של בית המשפט לנוער, סיים המבקש את לימודיו בתיכון, עבד בכל התקופה בזמנו הפנוי, סיים את ביצוע השרות לתועלת הציבור שהוטל עליו, והיה בפיקוח שרות המבחן למשך שנה. בתקופת הפיקוח שיתף פעולה וחל שיפור משמעותי בתפקודו מכל הבחינות. המבקש אף גוייס לצה"ל ליחידה קרבית, אולם קיים חשש ממשי כי הרשעתו מונעת ממנו שיבוץ בתפקיד צבאי אליו שאף להגיע. עתה הוא מצוי בהמתנה כדי להשתלב באחד הקורסים הצבאיים. שרות המבחן ממליץ להביא בחשבון את שיקומו של המבקש, ולמנוע פגיעה קשה העלולה לגרום לשינוי לרעה במצבו עקב הרשעתו. עניינו של המבקש אכן מעורר קושי, שכן העבירות אשר הודה בביצוען הן חמורות כשלעצמן, האינטרס הציבורי בביעור נגע הסמים הוא בעל חשיבות עליונה. עם זאת, הנסיבות הכרוכות בביצוע העבירות על ידי המבקש ודרך התנהגותו יש בהן כדי להשפיע על ההכרעה בעניינו. מעשהו של המערער היה בגדר מעידה שהתרחשה בתקופה רצופה אחת בהיותו קטין, צעיר לימים. ההזדמנות שניתנה לו לשוב למוטב, הוכיחה עצמה. הושקע מאמץ רב מצידו של המערער ומצד כל הגורמים שטיפלו בו ומאמץ זה ככל הנראה הניב פרי. בנסיבות אלה, ראינו לנכון לאפשר למערער להמשיך במסלול החיובי שעלה עליו, ומטעם זה החלטנו לקבל את הערעור ולהשיב את פסק דינו של בית המשפט לנוער על כנו.
ניתן היום, כ"ז בסיון תשס"א (18.6.2001).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 00052280.N07
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
חכ/
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444