פסק הדין המלא
בבית-המשפט העליון
רע"פ 4606/01
בפני: כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש: יעקב סופר
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 18.5.00 בת"פ 2137/00 שניתן על-ידי כבוד השופטים ע' קמא, ד"ר א"צ בן-זמרה וד' וקסלר
תאריך הישיבה: כ"ו בחשוון תשס"ב (12.11.01)
בשם המבקש: עו"ד יהודה וייס
בשם המשיבה: עו"ד עמנואל לינדר
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
המבקש וחברה שהייתה בבעלותו עמדו לדין בבית-משפט השלום בירושלים בכתב-אישום אחד בשל אי-הגשת דו"חות לרשויות מס-ההכנסה. החברה הורשעה והוטל עליה קנס בסך 10,000 ש"ח. לעומת זאת, בעניינו של המבקש החליט בית-משפט השלום (השופט אריה רומנוב) לקבל את המלצת שירות-המבחן ולהעמיד את המבקש בפיקוח שירות-המבחן וכן לחייב אותו בשירות לתועלת הציבור, והכול ללא הרשעה.
בפסק-דינו המפורט של בית-משפט השלום הוסבר, כי בעניינו של המבקש נתקיימו נסיבות מיוחדות המובילות למסקנה כי יש להימנע מהרשעתו: העבירות הנדונות נעברו לפני שנים רבות לאחר שעסקו של המבקש כשל ולאחר שלא היה ביכולתו של המבקש, כפי שהסביר, לממן עריכת דו"חות המחייבת שכירת בעל מקצוע; המבקש הגיש בינתיים את הדו"חות ומכיר באחריותו למעשיו; המבקש אינו עוסק עוד בכל עסק, מתגורר בגפו במקום מבודד בנגב ומחפש את פרנסתו בעבודת אבטחה המחייבת נשיאת נשק, שעבר נקי הוא תנאי לקבלת רשיון להחזקתו. בנסיבות אלה ולנוכח עברו הנקי, סבר בית-משפט השלום כי ניתן לוותר על הרשעתו.
ערעור המדינה לבית-המשפט המחוזי בירושלים כנגד ההימנעות מלהרשיע את המבקש וכנגד קולת העונש שנגזר על המבקש, התקבל בחלקו. המבקש הורשע, אך נקבע שאין להתערב באמצעים שננקטו לגביו - העמדה בפיקוח שירות-המבחן והטלת שירות לתועלת הציבור.
מכאן בקשתו למתן רשות ערעור, שהועברה על-ידי המשנה-לנשיא שלמה לוין להרכב של שלושה. בהחלטת המשנה-לנשיא לוין נקבע, כי "הדיון יסוב בעיקר על ישומם של הפרמטרים הכלולים בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 [להלן: ע"פ כתב] על עניינו של המבקש, בייחוד כשהמדובר בעבירות מס ישנות".
החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.
השאלה העומדת לפנינו היא, אם בעבירה של אי-הגשת דו"חות למס-הכנסה אין לוותר בכל מקרה על הרשעת נאשם שהוכח כי ביצע את העבירה.
אין חולק, כי ככלל, בעבירות מס הכנסה, לרבות אי-הגשת דו"חות, יש להרשיע נאשם שהוכח כי ביצע את העבירה, גם כאשר קיימות נסיבות מקילות כבדות-משקל. ברם, אין זה כלל בל-יעבור ובע"פ כתב, המתייחס לעבירה של שוחד, נכתב בעניין זה, כי "יוצאים מכלל זה אותם מקרים חריגים שבהם הצטברות הנסיבות הקשורות בנאשם ובעבירה שעבר מצדיקה שלא להטביע בנאשם אות קלון של פליליות" (שם, בע' 343).
בית-משפט השלום יישם את העקרונות שנקבעו לעניין החריג-לכלל על המקרה שלפנינו. בית-המשפט נמנע מהרשעת המבקש בשל הנסיבות המיוחדות הקשורות במבקש עצמו ובעבירות שעבר - אי-הגשת הדו"חות - לרבות השנים הרבות שחלפו מאז בוצעו העבירות והשלכת ההרשעה על יכולתו של המבקש למצוא מקור פרנסה. משכך, לא היה מקום להתערבותו של בית-המשפט המחוזי.
אנו מקבלים איפוא את הערעור, מבטלים את ההרשעה ומחזירים על-כנו את פסק-דינו של בית-משפט השלום.
ניתן היום, י"ט בטבת תשס"ב (3.1.02).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 01046060.L05
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il