פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בירושלים
רע"פ 10/97
בפני: כבוד הנשיא א. ברק
כבוד השופט י. זמיר
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
המבקש: אשר חג'בי באמצעות הסנגוריה הציבורית
נגד
המשיב: מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו
של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום 17.11.96 בע"פ 17.11.96
שניתנה על-ידי כבוד השופט גרוס
ב"כ המבקש: עו"ד אושרה קנצפולסקי
פסק-דין
המבקש הורשע בעבירה שהיא פשע ושהעונש עליה הוא 7 שנות מאסר. אין מחלוקת על כך כי הסמכות לדון בעבירה זו נתונה לבית משפט השלום על פי ס' 51(א)(1)(א) רישא לחוק בתי המשפט תשמ"ד1984-. אולם המבקש טוען כי על פי סעיף 60 לחוק סדרי הדין הפלילי צריך היה להעביר את חומר החקירה בעבירה זאת לפרקליט המחוז כדי שיחליט אם להעמיד לדין בגין חומר זה. לטענתו, במקרה הנדון הוגש כתב האישום על ידי תובע משטרתי מבלי שחומר החקירה הועבר קודם לכן לפרקליט המחוז ומבלי שנתקבל אישורו להגשת האישום וכתוצאה מכך, הוגש כתב האישום בחוסר סמכות. לפיכך, נשללה סמכות של בית משפט השלום לדון באישום זה.
נניח לצורך הדיון (אף שהמשיבה חולקת על כך) שהחומר לא הועבר לפרקליט המחוז כאמור, עדיין שאלה היא אם פגם כזה גורם לחוסר סמכות עניינית כמשמעות הביטוי בס' 149 לחוק סדר הדין הפלילי שאם כן, נתונה בידי המבקש הזכות להעלות את הטענה בכל שלב של הדיון וגם בערעור, ללא צורך ברשות מבית המשפט.
לדעתנו, פגם זה אינו אלא פגם בכתב האישום כמשמעותו בס' 149(ד) לחסד"פ - ולפיכך אם לא נטענה טענה מקדמית בפני הערכאה הראשונה, אין להעלות אותו בערעור, כאמור בס' 151 לחסד"פ - אלא ברשות בית המשפט, שלא ניתנה במקרה זה. לפיכך נדחית הטענה שבית משפט השלום דן בעניינו של המבקש, ללא סמכות.
המבקש טוען עוד כי בנסיבות המקרה, מן הראוי היה לתת רשות להעלות טענה זו בשלב הערעור כדי למנוע עיוות דין. שקלנו טענה זו לאור נסיבות המקרה ונחה דעתנו כי לא נגרם למבקש עיוות דין.
אשר על כן, אין אנו רואים מקום לתת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום והבקשה נדחית.
ניתן היום ב' בסיוון תשנ"ז (9.4.97).
נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
חז1097/
97000100.J02