פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
רע"א 8750/96
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט ת' אור
המבקשות: 1. פלונית
2. אניטה דוד
נגד
המשיבים: 1. שבע באר שבע בע"מ
2. דידנר מנחם
3. לוינסון יצחק
4. "כל בי" השבועון לבאר שבע והנגב
5. עמר יוסף
6. רפפורט אריה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בבאר-שבע מיום 7.12.96 בע"א 278/95
שניתן על ידי כבוד השופטים: י' פלפל,
י' בנאי, י' טימור
תאריך הישיבה: א' בכסלו התשנ"ח (30.11.97)
בשם המבקשות: עו"ד צ' ריש
בשם המשיבים 1-3: עו"ד א' עוזיאל
בשם המשיבים 4-6: עו"ד ב' סלומון
פסק-דין
בפנינו בקשה לרשות ערעור. הננו נעתרים לבקשה, ובהסכמת הצדדים דנים בבקשה כבערעור.
1. אבי המערערות הורשע ברצח אמן. הוא פצע קשות את המערערת מס' 1. אותה עת היתה מערערת זו קטינה (בת 15). המשיב מס' 1 - עתון מקומי המופיע בבאר-שבע - פרסם כתבה על האירוע. תמונתה של הקטינה פורסמה בכתבה. שמה הופיע בכתבה. כן נמסר מצבה הרפואי ומקום אישפוזה. בתום המשפט פורסמה בעתון כתבה נוספת. שוב הופיעה תמונתה של המערערת מס' 1, תוך ציון מצב בריאותה ופרטים מעברם של הוריה. באותו יום עצמו פרסם המשיב מס' 4 - אף הוא עתון מקומי - כתבה על האירוע. בכתבה הופיע שמה של המערערת מס' 1, מצבה הרפואי, ומקום אישפוזה.
2. המערערת מס' 1 ואחותה (המערערת מס' 2) תבעו את שני העתונים לדין. כן נתבעו שני העורכים של העתונים ושני כתבים. הן ביקשו פיצוי על הנזק שנגרם להן. בית משפט השלום (השופטת דברת) קבע כי הנתבעים לא הפרו צו איסור פרסום שניתן על ידי בית המשפט שדן בעבירת הרצח של האב, ולעומת זאת, נקבע כי הנתבעים פרסמו פרטים על קטין (היא המערערת מס' 1) בניגוד להוראת סעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך1960-. חרף זאת, נדחתה התביעה של המערערת מס' 1, שכן לדעת בית משפט השלום לא הוכח כי נגרם נזק למערערת זו. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. נפסק (מפי השופט י' פלפל) כי המשיבים 3-1 הפרו את צו הפרסום. צו זה מתייחס לשתי המערערות. כן נפסק כי המערערת מס' 1 זכאית לפיצויים (לדוגמא) על הנזק שנגרם לה. נפסק כי המערערות (ביחד ולחוד) זכאיות לפיצוי בסכום של 15,000 ש"ח מהמשיבים 3-1, ולפיצוי בסכום של 10,000 ש"ח מהמשיבים 6-4. כן חוייבו המשיבים בהוצאות משפט.
3. בבקשת רשות הערעור הלינו המערערות על כך שמספר עילות תביעה ובמרכזן עילות על פי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א1981- ועל פי עוולת הרשלנות - אותן העלו בפני בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, נדחו על ידי בתי המשפט. כן הלינו על סכום הפיצוי הנמוך שנפסק לזכותן. לאור הערותינו, צמצמו המערערות את ערעורן לגובה הנזק בלבד. נוכל, איפוא, להשאיר בצריך עיון את דבר השתכללותן של עילות התביעה הנוספות. השאלה הניצבת בפנינו הינה, איפוא, אך זו, אם סכום הפיצויים שנפסק למערערות בגין הפרת צו איסור הפרסום ובגין הפרת איסור הפרסום בדבר פרטי קטין (הקבוע בסעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) הוא נמוך באופן המצדיק את התערבותנו. בהקשר זה נטען בפנינו מפי בא כוח המערערות כי הוכח שהפרסומות גרמו להן נזק, ועל כל פנים הן זכאיות לפיצוי על הנזק הכללי שנגרם להן. לעומתו טענו באי כוח המשיבים, כי בדין קבע בית משפט השלום, שלא הוכח כל נזק. כן נטען כי היה כבר פרסום קודם בענין זה בעתונות הארצית. בהקשר זה נטען בפנינו כי יש להבחין בין המשיבים 3-1 לבין המשיבים 6-4, שכן עיקר הפרסומים נעשו על ידי המשיבים 3-1. להבחנה זו מסכים בא כוח המערערות.
4. חופש הביטוי הוא מערכיה הבסיסיים של המדינה. בתי המשפט מופקדים על שמירתו. בשורה ארוכה של פסקי דין, מאז קום המדינה, נקבעו גבולותיו של חופש הביטוי. על גבולות אלה שמרו בתי המשפט בקפדנות. הם עשו כן, חרף העובדה שהגנה על חופש הביטוי פגעה לעתים בערכים אחרים שלחברה ענין בהם. הגנה זו אינה משתרעת בכל אותם המקרים בהם חופש הביטוי צריך לסגת מפני ערכים אשר החברה מצאה אותם ראויים להגנה. ההגבלות על חופש הביטוי מוצאות ביטויין בחקיקה שלנו. אחד מאותם המקרים הוא הגבלה על חופש הביטוי בשל צו איסור פרסום שניתן כדין (ראה סעיף 68 ו70-(4) לחוק בתי המשפט). מקרה אחר הוא פרסום פרטים על קטין, בניגוד להוראות סעיף 24 לחוק הנוער. במצבים אלה קיים אינטרס חברתי מהותי להגביל את חופש הביטוי, כדי להגן על אינטרסים חברתיים חשובים, כגון הגנה על עניניו של קטין. כשם שבית המשפט שומר בקפדנות על חופש הביטוי מפני פגיעה שלא כדין בו, כן עליו להגן בקפדנות על ערכים שהחקיקה מבקשת לשמור עליהם מפני שימוש שלא כדין בחופש הביטוי. אחד האמצעים החשובים להגנה מפני ביטוי שלא כדין הוא תשלום פיצויים בגין גרימת נזק על ידי ביטוי זה. פיצוי זה משקף הן את הנזק הממשי שנגרם לניזוק, והן את הצורך לשמור על גבולותיו הראויים של חופש הביטוי. בתי המשפט אינם צריכים להרתע מפסיקת פיצויים ראויים, כדי לפצות את הניזוק ובעת ובעונה אחת להרתיע מפני שימוש לרעה בחופש הביטוי.
5. בפרסומים שבפנינו, נגרם נזק למערערות. עיקר הנזק הוא למערערת מס' 1. שמה, תמונתה ופרטים רבים ביחס למצבה הרפואי ואשפוזה פורסמו על ידי המשיבים. הדבר נעשה מתוך מודעות לאיסור הפרסום. פרסומים אלה פגעו בנפשה, וזאת בנוסף לנזק הגוף שנגרם לה על ידי אביה. קשה להעריך נזק זה. כמו בתביעות לשון הרע, הנזק והפיצוי לו הם לרוב ענין להערכה. לאחר שעיינו בנסיבות הענין, נחה דעתנו כי הפיצויים הראויים שיש להשית על המשיבים 3-1 לטובת שתי המערערות הוא 75,000 ש"ח, והפיצוי הראוי שיש להשית על המשיבים 6-4 לטובת שתי המערערות הוא 25,000 ש"ח. פיצוי זה - אשר יבוא במקום הפיצויים שנפסקו בבית המשפט המחוזי - ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כן ישאו המשיבים 6-1 בהוצאות המערערות בערכאה זו בסכום של 25,000 ש"ח (15,000 ש"ח יוטלו על שכם המשיבים 3-1, ו10,000- ש"ח על שכם המשיבים 6-4).
איסור פרסום שמה של המערערת מס' 1 וכל פרט מזהה.
ניתן היום, א' כסלו תשנ"ח (30.11.97), בנוכחות באי כוח הצדדים.
ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
96087500.A04/דז/