רע"א 7865/16 — קלאפיש אסתר נ. חברת סילפרלינק אינבסטמנטס אינק

החלטה בתיק רע"א 7865/16 בבית המשפט העליון רע"א 7865/16 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקשת: אסתר קלאפיש נ ג ד המשיבים: 1. חברת סילפרלינק אינבסטמנטס אינק 2. אפרים קלאפיש 3. סילבט קלאפיש 4. יעקב מאיר קלאפיש 5. רשם המקרקעין ירושלים בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק א 027314-08-16 שניתנה ביום 20.09.2016 על ידי כבוד השופט ר' רפאלי בשם המבקשת: עו"ד אלדד עז בשם המשיבה 1: עו"ד שי זקן בשם המשיבים 4-2: עו"ד אילן שמר פסק דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' רפאלי) בתיק 27314-08-16 מיום 20.9.2016 בגדרה נדחתה בקשה למתן צו זמני האוסר על ביצוע דיספוזיציה בדירת מגורים ברחוב הבעל שם טוב 23, קרית יערים, הידועה כגוש 29536 חלקה 35 (להלן: הדירה), הרשומה על שם המשיבה 1 (להלן: החברה). 1. הבקשה הוגשה במסגרת תביעת המבקשת למתן צו הצהרתי לפיו מחצית הזכויות בדירה נתונות לה, ומחציתן למשיב 4 (להלן: יעקב), לו הייתה נשואה עד לאחרונה. השניים נישאו בשנת 1990, ולהם חמישה ילדים; חלקם מתגוררים עם המבקשת בדירה (למען הנוחות, יכונו המבקשת ויעקב יחדיו בני הזוג). המשיבים 2 ו-3 הינם הוריו של יעקב ובעלי מניות בחברה, אשר רכשה את הדירה תמורת 220,000 דולר (להלן: התמורה). לשיטת המבקשת, היא ויעקב השתתפו בתשלום התמורה בסך 50,000 יורו וזו נרשמה על שם החברה מאחר שההורים של יעקב התנו את סיועם הכספי בכך. לעומת זאת, לשיטת המשיבים (החברה, ההורים ויעקב), בני הזוג לא השתתפו בתשלום התמורה כלל, והדירה הושכרה להם על-ידי החברה בשנת 2006, בחוזה שכירות שתוקפו לעשר שנים. המבקשת טוענת כי הסכם השכירות, עליו חתום יעקב בלבד (ולדבריה גילתה על קיומו אך לאחרונה), הינו הסכם פיקטיבי, ואף שבתחילת הדרך, במשך מספר חודשים, העבירו בני הזוג תשלום חודשי בסך 500 דולר לבא-כוחם של הוריו של יעקב, הדבר נעשה לבקשת ההורים בטענה כי הכספים יישמרו לטובת בני הזוג וישמשו בבוא העת לשיפוץ או הרחבת הדירה. כך או כך, אין מחלוקת כי במשך שנים לא שולמו התשלומים החודשיים. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 23.2.2016 הגישה החברה תביעה לפינוי מושכר כנגד יעקב והמבקשת, שעודנה תלויה ועומדת בית משפט השלום (תא"ח 51016-02-16). 2. ביום 19.9.2016 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון בבקשה למתן צו המניעה הזמני, ולמחרת ניתנה ההחלטה מושא הבקשה דנן. במסגרת ההחלטה, קבע בית המשפט, בין היתר, כי "בהינתן שהדירה רשומה ע"ש המשיבה 1[החברה – י"ע], שמימון רכישתה היה כנ"ל ושהימנעות מצו כנ"ל אין פירושה פינוי המבקשת מהדירה, הרי שגם סיכוי התביעה וגם מאזן הנוחות תומכים בכך שלא יינתן צו המניעה המבוקש". בית המשפט עמד על כך שבמצב דברים זה תוכל החברה למכור את הדירה תוך שהמבקשת מתגוררת בה ("כל עוד לא תידרש המבקשת לפנות את הדירה מכח תביעת הפינוי"), וזאת אם יימצא קונה והדבר יהיה כדאי עבורה. 3. מכאן הבקשה שבפניי בגדרה טוענת המבקשת כי ברשותה שורה של ראיות המלמדות על זכותה בנכס, כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה וכי החלטת בית משפט קמא אינה עומדת בחובת ההנמקה. בהתאם להחלטתי מיום 10.10.2016, הוגשו תגובות המשיבים לבקשה (אחת מטעם החברה והשנייה מטעם יעקב והוריו), בהם סומכים הם ידיהם על החלטת בית משפט קמא. בתגובות נטען בין היתר, כי טענות המבקשת לזכות בנכס אינן מבוססות על מסמכים כלשהם וכי בהליכים אחרים שהתנהלו בין בני הזוג בבית הדין הרבני ובבית המשפט לענייני משפחה הודתה המבקשת כי הדירה אינה בבעלותה. 4. לאחר עיון בבקשה, בתגובות לה ובהחלטת בית משפט קמא, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות, הוגש ערעור על פיה והערעור נתקבל (ולא נעלמה מעיני בקשת המשיבים 4-2 להשלים טיעון ככל שתינתן רשות כאמור, אך התרשמתי כי תגובתם, כמו גם תגובת המשיבה 1, היו מפורטות ומקיפות די הצורך). הלכה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב ביחס להחלטות הנוגעות לסעדים זמניים (רע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון (4.5.2011); רע"א 1864/13 אשכנזי נ' ש.נ דרור אחזקות בע"מ (10.4.2013)). עם זאת, מצאתי כי המקרה דנן נופל לגדרי המקרים החריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור. ענייננו בבקשה למתן סעד זמני למניעת דיספוזיציה בנכס מקרקעין, והימנעות ממתן צו כאמור, עלול להכניס לתמונה צד שלישי תם לב, באופן שיקשה על מימוש זכותו של מבקש הסעד, ככל שאכן יזכה בתביעתו (רע"א 8286/12 עזבון המנוח מג'אדלה נ' עזבון המנוחה מג'אדלה (15.1.2013); ע"א 268/14 הררי נ' מדמון (25.3.2014)). מנגד, המשיבים לא הצביעו על כל נזק מיוחד שעלול להיגרם אם ייאסר על החברה לבצע עסקה במקרקעין עד לבירור התובענה, ולכל היותר מדובר בנזק בדמות דמי שכירות של מספר חודשים, שעה שדמי השכירות עבור הדירה לא נגבו משך שנים. על כן, ואף מבלי להידרש לסיכויי התביעה (ונראה כי בפני המבקשת עומדות משוכות לא קלות), מצאתי כי יש לקבל את הערעור בשל מאזן הנוחות, שנוטה במובהק לטובת המבקשת. 5. אשר על כן, הערעור מתקבל וניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על ביצוע דיספוזיציה בדירה. צו זה מותנה בכך שהמבקשת תפקיד תוך 30 ימים ערבות צד שלישי בסך 30,000 ש"ח לכיסוי כל נזק שיגרם למשיבים כתוצאה ממתן צו זה, באם תידחה תביעתה. ככל שהמבקשת לא תפקיד את הערבות תוך 30 ימים, יפקע הצו. המשיבים, ביחד ולחוד, יישאו בהוצאות המבקשת בסך 5,000 ₪. ניתן היום, ‏כ' בחשון התשע"ז (‏21.11.2016). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16078650_E02.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il