פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
רע"א 5741/00
בפני: כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת: מגאסון אלקטרוניקה ובקרה 1978 בע"מ
נגד
המשיבים: 1. ר.פ. הנדסה וביצוע עבודות חשמל בע"מ
2. לקטאור הנדסה וביצוע עבודות חשמל בע"מ
3. ר. פריד תעשיות בע"מ
4. לקטאור אילת (1993) בע"מ
5. מר משה סלומון - נאמן מטעם בית-המשפט
בפש"ר 448/00
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.7.00 בבש"א 10790/00 (פש"ר 448/00), שניתנה על-ידי כבוד השופט י' דר
בשם המבקשת: עו"ד פז רביד
בשם המשיבות: עו"ד ורדי אביחי ניסן
בשם הנאמן: בעצמו
פסק דין
השופטת ד' דורנר:
1. המשיבות הן קבוצה של חברות העוסקות בתחום קבלנות חשמל (להלן: הקבוצה). הקבוצה נקלעה לקשיים ופנתה, ביום 18.7.00, לבית-המשפט המחוזי בחיפה בהצעה להסדר-נושים והקפאת הליכים על-פי סעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט1999- (להלן: החוק).
בית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא ד"ר דן ביין) נענה לבקשה, ובהחלטתו מתאריך 18.7.00, נתן צו הקפאת הליכים, כאמור בסעיף 350(ב) לחוק. זאת לתקופה של 90 ימים, במהלכם יובאו הסדר הנושים המוצע ותוכניות ההבראה לאישור הנושים.
2. בעקבות החלטה זו פנתה הקבוצה, בהסכמת הנאמן, לבית-המשפט המחוזי בחיפה בבקשה לביטול העיקולים שהוטלו על נכסי הקבוצה לטובת המבקשת וחברה נוספת, אלקטרו-מתכת הנדסת חשמל בע"מ (להלן: החברה). לקראת הדיון הודיעה החברה, כי הגיעה להסדר עם הקבוצה, ולפיכך מסכימה היא לביטול העיקולים הזמניים שהוטלו על-פי בקשתה. המבקשת התנגדה לבקשה, וטענה, כי יש להשאיר את העיקולים הזמניים שהוטלו לטובתה על-כנם.
בית-המשפט המחוזי (השופט יצחק דר) נענה לבקשה בקבעו, כי מכוח צו הקפאת ההליכים ניתן להסיר את העיקולים הזמניים שהוטלו. זאת מכיוון שהעיקולים הזמניים נכנסים לגדר הגדרת "הליך" כמובנו על-פי סעיף 350(ח) לחוק, ואינם נכנסים לגדר החריג הקבוע בסעיף זה, הדן בהליך שביצועו הושלם ערב מתן הצו. לפיכך, נקבע כי העיקולים הזמניים שהוטלו על כספי הקבוצה לטובת המבקשת בטלים.
3. מכאן בקשת הרשות לערער, בגידרה טענה המבקשת, כי אין לפרש את סעיף 350(ח) לחוק כמאפשר ביטולו של עיקול זמני שהוטל לפני כניסתו לתוקף של צו הקפאת הליכים; כי אין מקום לביטול העיקול כל עוד לא ברור מהם הסיכויים שהסדר הנושים יאושר, ומהי פגיעתם של העיקולים הזמניים בהליך ההבראה של החברה; וכי אף אם יוסרו העיקולים הזמניים יש להורות על הפקדת הכספים נשוא העיקול בחשבון מיוחד, או לקבוע הסדר ביניים אחר.
בתגובת הקבוצה נטען, כי הותרת העיקול על-כנו תמנע מהקבוצה להשתמש בכספים המעוקלים לצורך הבראתה. כן נטען, כי יש לפרש את סעיף 350 לחוק כמסמיך את בית-המשפט להסיר את העיקולים הזמניים לאחר מתן צו הקפאת הליכים, כך שהקבוצה תוכל להתרכז במאמציה להשתקם ולהגיע להסדר עם נושיה.
4. סעיף 350 לחוק (המחליף, בשינויים קלים בלבד את סעיף 233 לפקודת החברות [נוסח משולב], תשמ"ג1983-) קובע:
(א) הוצעו פשרה או הסדר בין חברה לבין נושיה או בעלי מניותיה, או בינה לבין סוג פלוני שבהם, רשאי בית המשפט, על פי בקשה של החברה, של נושה או של בעל מניה, או של מפרק אם החברה היא בפירוק, להורות על כינוס אסיפה של אותם נושים או בעלי מניות, לפי הענין, בדרך שיורה בית המשפט.
(ב) בית המשפט שהוגשה לו בקשה לפשרה או להסדר כאמור בסעיף קטן (א) (בפרק זה - התכנית), רשאי, אם שוכנע כי יהיה בכך בדי לסייע לגיבושה או לאישורה של תכנית שמטרתה להבריא את החברה, לתת צו ולפיו, במשך תקופה שלא תעלה על תשעה חודשים, לא ניתן יהיה להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבע (בפרק זה - צו הקפאת הליכים).
(ג) צו הקפאת הליכים יכול שיינתן במעמד המבקש בלבד, אם שוכנע בית המשפט כי נסיבות הענין מצריכות זאת, ובלבד שהודעה על מתן צו הקפאת הליכים תפורסם ברבים ותימסר לכל מי שעשוי להיפגע ממנו, הכל כפי שיורה בית המשפט.
(ד) מי שנפגע מצו הקפאת הליכים, שניתן במעמד המבקש בלבד, רשאי לפנות לבית המשפט שנתן אותו בבקשה לבטלו; בית המשפט ידון בבקשות לביטול אם הוגשו כאלה, במועד אחד שיקבע ובלבד שהדיון ייערך בתוך שלושים ימים מיום מתן הצו כאמור.
...
(ח) בסעיפים קטנים (ב) עד (ז), "הליך" - לרבות הליך לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז1967-, אך למעט הליך שביצועו הושלם ערב מתן הצו אף אם טרם הועברו הכספים שנתקבלו בשלו.
השאלה הטעונה הכרעה היא אם עיקול זמני הוא "הליך שביצועו הושלם" כאמור בסעיף 350(ח) לחוק.
5. האפשרות למתן צו הקפאת הליכים במסגרת הסדר נושים נקבעה לראשונה בסעיף 233(א)(א1) לפקודה, שהוסף בחוק לתיקון פקודת החברות (מס' 10) תשנ"ה1995-. בדברי ההסבר לתיקון זה נאמר:
מטרת ההסדר המוצע, כאמור, הינה לעגן בחקיקה את הסמכות, אשר יש הרואים אותה כסמכותו הטבעית של בית-המשפט לעכב הליכים, תוך כדי מציאת האיזון הנכון בן שיקולי טובת החברה וסיכויי הבראתה לבין זכויות הנושים המובטחים, והכל לפרק זמן מוגדר מראש... כאשר במסגרת תקופה זו תהיה לחברה ולנושיה אפשרות לגבש ולאשר את התכנית להסדר ופשרה ללא חשש מהליכים משפטיים.
[ה"ח 2385 (תשנ"ה) 406]
תכליתה של ההוראה היא לאפשר לחברה הנקלעת לקשיים להשתקם באמצעות הסדר נושים. ברי, כי הותרת העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסיה של חברה במצב זה על-כנם, בדומה להמשך הליכי ההוצאה-לפועל, אינם מתיישבים עם תכלית זו, ועל-כן, הפירוש שהציעה המבקשת להוראה, אינו יכול להתקבל.
אף מבחינה טכנית, העיקול הזמני, שניתן לראותו כהוצאה-לפועל הקודמת לפסק-הדין (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בע' 581), אינו בגדר הליך שהסתיים. שכן, כל עוד לא הסתיים הדיון בתובענה שבגידרה הוטל העיקול הזמני, לא ניתן לאשר עיקול זה, וודאי שלא ניתן לגבות כספים על-פיו.
עם זאת, סעיף 350(ב) לחוק נותן לבית-משפט שיקול דעת לצמצם את צו ההקפאה, ורשאי הוא במקרים ראויים להשאיר עיקולים זמניים על-כנם, ואף לאפשר המשך קיומם של הליכים נגד החברה במקרים מסויימים. בנסיבות העניין שלפנינו, לא ראה לנכון בית-המשפט להשאיר את עיקול המבקשת על כנו, ובעניין זה אין מקום להתערבותינו.
אשר-על-כן, אנו דוחים את הבקשה. כן אנו מחייבים את המבקשת לשלם למשיבות (באמצעות הנאמן) הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.
ניתן היום, כ"ז באלול תש"ס (27.9.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
00057410.L05