פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א 4925/22
לפני:
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופטת רות רונן
המבקש:
פלוני
נגד
המשיב:
דוד רבינוביץ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.5.2022 בע"א 41170-06-21 שניתן על-ידי כבוד סגנית הנשיא ב' טאובר והשופטים ס' ג'יוסי ו-נ' ג'השאן
תאריך הישיבות:
ט' באלול התשפ"ד (12.9.2024)
י' בשבט התשפ"ג (1.2.2023)
בשם המבקש:
בעצמו
אפוטרופוס לדין
(של המבקש):
עו"ד שחר קלוג
בשם המשיב:
עו"ד מיכאל אמיר
פסק-דין
1. הבקשה לרשות ערעור שבפנינו נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.5.2022 (ע"א 41170-06-21, סגנית הנשיא ב' טאובר והשופטים ס' ג'יוסי ו-נ' ג'השאן). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 20.4.2021 (ת"א 6168-03-17, השופט א' סלאמה).
2. למערכת היחסים בין הצדדים היסטוריה ארוכה שראשיתה בזכויות הדיירות המוגנת של הורי המבקש בדירה המצויה בעיר חיפה, בה התגוררו במשך שנים רבות, ואין זה המקום לפרטה. המבקש, שכיום הוא אדם מבוגר, התגורר בדירה בילדותו, וחזר להתגורר בה עם אמו המנוחה בשנים שקדמו לפטירתה. במהלך תקופה זו הפסיקה האם לשלם שכר דירה, ככל הנראה על רקע מעורבותו של המבקש. בסופו של דבר, ובעקבות הליכים שונים שהתנהלו בין הצדדים, שילמה האם את עיקר החוב. בין לבין האם הלכה לבית עולמה, והמבקש הוסיף להתגורר בדירה. אין חולק כי בכל השנים שחלפו מאז פטירתה של האם המבקש אינו משלם שכר דירה, ועל רקע זה מתנהל בין הצדדים סכסוך רב שנים. המשיב, בעל הדירה, הוא שכן של המבקש ומתגורר בדירה אחרת באותו בניין. המבקש טוען כי הוא סובל מהתנכלויות מצדו של המשיב, ואילו זה האחרון, אף הוא איש בא בימים, משקף קושי הפוך ביחס להמשך המגורים בשכנות.
3. בית משפט השלום דחה בסופו של דבר תביעת פינוי שהגיש המשיב נגד המבקש, וזאת בכפוף לכך שהמבקש ישלם את כלל חובותיו למשיב. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיב בעניין זה והורה על פינויו של המבקש מהדירה, לצד תשלום חובותיו.
4. ההליך שבפנינו ידע עליות ומורדות. מהתנהלותו של המבקש, שהעלה טענות קשות ובשפה משתלחת, עלה קושי ממשי. שני אחיו של המבקש התייצבו לדיון שהתקיים ביום 1.2.2023, וטענו כי הם נכונים לסייע לו, לרבות על דרך של סילוק חובותיו למשיב. כמו כן, ובשל חששם של האחים מאופן ניהול ההליך על-ידי המבקש, הוצע להם לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למנות למבקש אפוטרופוס לדין, ככל שזה ימצא לנכון לעשות כן. בהמשך לכך המתנו עם ניהול ההליך כאן עד שבית המשפט לענייני משפחה קיבל החלטה בעניין ביום 4.6.2024 ומצא למנות למבקש אפוטרופוס לדין.
5. לקראת הדיון שהתקיים בפנינו ביום 12.9.2024 חזר וטען המבקש שהתייצב לדיון גם בעצמו כי יש ביכולתו לנהל את ההליך בעצמו והעלה טענות אף כנגד האפוטרופוס לדין שמונה לו. לשיטת המבקש, הוא זכאי להוסיף ולגור בדירה, ואילו המשיב פוגע בזכויותיו.
6. הדיון שהתקיים בפנינו חשף את מורכבותו האנושית של המקרה. מחד גיסא – נודעת חשיבות לשמירה על קורת הגג של המבקש. מאידך גיסא – הסכסוך אינו כספי בלבד אף מצדו של המשיב, הסובל גם הוא מן המגורים תחת קורת גג אחת יחד עם המבקש. שיקפנו מורכבות זו לצדדים, והמשיב הביע נכונות לכך שייפסק סעד כספי לטובת המבקש אשר יאפשר לו למצוא פתרון מגורים, לצד הסיוע של בני משפחתו, המחויבים לדבריהם לעזור לו.
7. יש לציין כי ההכרעה שבפנינו נטועה במידה רבה בנסיבותיו הקונקרטיות והמיוחדות של המקרה. אין מדובר במקרה "קלאסי" להענקת רשות ערעור, אף מבלי להידרש לפרטיהם של פסקי הדין שניתנו בערכאות הקודמות.
8. בסופו של דבר, החלטנו – בהסכמת המשיב – לתת רשות ערעור מוגבלת ולקבל את הערעור בחלקו במובן זה שהפינוי של המבקש (שייקרא להלן המערער) יותנה בכך שהמשיב ימחל לו על כלל חובות העבר, וכן על תשלום שכר הדירה עד למועד הפינוי, וכן ישלם לו פיצוי חד פעמי בסך של 200,000 שקלים. אנו מורים אפוא כי כנגד תשלום זה, המערער יפנה את הדירה לא יאוחר מיום 1.4.2025.
9. יש להדגיש, כי פסק דיננו זה לא נזקק להסכמה מצד המערער או בני משפחתו. נוסיף ונציין כי אנו רואים את התוצאה שהגענו אליה כמחויבת המציאות בשל כך שמן הדיון עלה במובהק כי המבקש והמשיב אינם יכולים להוסיף ולהתגורר בשכנות, וזאת מעבר לטענות המשפטיות הנוגעות להפרות של חוזה השכירות על-ידי המבקש (ראו והשוו: רע"א 4020/13 יניב נ' פז (28.10.2013)).
10. ערב החתימה על פסק דיננו, ביום 16.9.2024, חזר והגיש המערער בקשה מטעמו שאותה הגדיר "בקשה דחופה" לדחיית הדיון, למינוי של עורך דין במימון המדינה ולפיטורים של האפוטרופוס לדין. בעניין זה, אין לנו אלא להפנות להליך קבלת ההחלטות הסדור בבית המשפט לענייני משפחה.
11. בכך מסתיים ההליך בפנינו. יש לקוות כי אחיו של המערער, שהביעו מחויבות להוסיף ולסייע לו, יוסיפו לעשות כן גם בהתאם למתווה שאליו חותר פסק דיננו. התרשמנו גם ממחויבותו של האפוטרופוס לדין שעשה את המיטב, בנסיבות העניין. במכלול הנסיבות אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ו אלול תשפ"ד (18 ספטמבר 2024).
דפנה ברק-ארז
שופטת
דוד מינץ
שופט
רות רונן
שופטת