רע"א 4822/11 — ברוך ארביבו נ. רחל ארביבו

החלטה בתיק רע"א 4822/11 בבית המשפט העליון רע"א 4822/11 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקש: ברוך ארביבו נ ג ד המשיבים: 1. רחל ארביבו 2. כונס הנכסים הרשמי 3. עו"ד אביב רונן, נאמן לנכסי החייב ברוך ארביבו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בפש"ר 12182-12-08 מיום 29.5.11 שניתנה ע"י כב' השופטת רבקה פוקס בשם המבקשים: עו"ד חיים שכטר בשם המשיב 2: עו"ד רחל שני-שרפסקי בשם המשיב 3: בעצמו פסק-דין 1. המבקש הינו פושט רגל (להלן – החייב). הוא ביקש מבית המשפט המחוזי בחיפה אישור להגשת תביעת גירושין נגד אשתו, המשיבה 1 (להלן – האשה), לבית הדין הרבני האזורי. בית המשפט (כבוד השופטת ר' פוקס) קבע כי על החייב להמציא ערבות צד ג' בסך 8,000 ש"ח להבטחת הוצאותיה של האשה בתביעת הגירושין. על החלטה זו משיג החייב בבקשת רשות הערעור. 2. בית המשפט המחוזי נתן ביום 7.1.09 צו כינוס לבקשת החייב. ביום 13.12.09 הוכרז החייב פושט רגל. בהמשך מונה המשיב 3 כנאמן לנכסי החייב (להלן – הנאמן). הנאמן אישר תשע תביעות חוב בסכום של כ-240,000 ש"ח (שתיים מתוכן בדין קדימה). החייב ואשתו נישאו בשנת 1972. לטענת החייב, הוא ואשתו חיים בנפרד מאז שנת 1982. עוד טוען החייב, כי הוא סובל מבעיות רפואיות וכי הוא מקבל קצבאות שונות מהמוסד לביטוח לאומי. יצוין, כי החייב מיוצג בהליך פשיטת הרגל, כולל בבקשה דנא, בהתאם לחוק הסיוע המשפטי, תשל"ב-1972. החייב ביקש, כאמור, כי יוּתר לו להגיש תביעת גירושין. בעקבות זאת ניתנה ההחלטה לפיה עליו להמציא ערבות צד ג' בסך 8,000 ש"ח להבטחת הוצאותיה של האשה. 3. סבורני, כי טעה בית המשפט המחוזי בהתנותו למעשה את האישור להגשת תביעת הגירושין בהמצאת ערבות של צד ג' בסך 8,000 ש"ח להבטחת הוצאותיה של האשה באותו הליך. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וזה הוגש על פיה. דינו של הערעור להתקבל. 4. ראשית אומר, כי נראה שהחייב רשאי היה להגיש את תביעת הגירושין אף בלא צורך באישורו של בית המשפט של פשיטת הרגל. על החייב אומנם ניתן צו כינוס והוא אף הוכרז פושט רגל. ההכרזה, וכך אף צו הכינוס, לא הפכו את החייב לפסול דין (ע"א 244/83 לב נ' לב, פ"ד לח(4) 154, 159 (מול האות ז') (6.12.84)). יש אף לזכור שתביעת הגירושין אינה נוגעת ישירות לנכסי החייב (ואף לא לנכסיה של בת זוגו). אין מדובר בתביעת רכוש. התביעה עוסקת בסטטוס האישי של בני הזוג. להגשתה של תביעת גירושין יכולה להיות השלכה עקיפה בלבד, אם בכלל, לגבי מצבו הכלכלי של החייב. כוונתי לכך שאם יחוייב החייב בהוצאות משפט בגדר הליך הגירושין ויאלץ לשלם את הסכום, הרי אותו סכום ייגרע מן הכספים שהיו יכולים להיות מועברים לטובת הנושים. דומה, שאין די בכך על מנת שחייב יידרש לקבל את אישורו של בית המשפט לפשיטת רגל להגשתה של תביעת גירושין. 5. מכל מקום, במקרה דנא היה זה החייב שפנה לבית המשפט של פשיטת הרגל על מנת שייתן את אישורו להגשתה של תביעת הגירושין. לפיכך, השאלה העיקרית היא האם צדק בית המשפט בהתנותו את הגשת התביעה בהמצאת ערבות צד ג' בסך 8,000 ש"ח. יש לבחון את העניין הן מנקודת מבטה של האשה והן מנקודת מבטם של נושי החייב. כל זאת על יסוד ההנחה שקיימת אפשרות שבגדר הליך הגירושין יחוייב התובע בהוצאות משפט. האשה עשויה לטעון (מה שלא נטען על ידה, שכן היא לא הגישה תשובה לבקשת רשות הערעור), כי בשל מצבו הכלכלי של החייב והכרזתו פושט רגל הוא לא יוכל לשאת בהוצאות משפט, אם אלה ייפסקו לזכותה. ייתכן שהאשה יכולה להעלות טענה מעין זו בגדר הליך הגירושין, ולדרוש ערובה להוצאות, כפי שנתבע יכול לדרוש ערובה להוצאות בהליך אזרחי רגיל (תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999). ברור, שאין מקומה של הטענה, כשהיא באה מפי האשה, במסגרת הליך פשיטת הרגל. אין זה מתפקידו של בית המשפט לפשיטת רגל להגן על האינטרס של אדם הנתבע על ידי פושט רגל מחוץ להליך פשיטת הרגל. כאמור, אפשר שבית המשפט או בית הדין בו פתח החייב בהליך רשאי לחייב את התובע-החייב ליתן ערובה להוצאות. ברם, בענייננו הושת החיוב על ידי בית המשפט של פשיטת הרגל ולא על ידי הערכאה בפניה הוגש ההליך. 6. אכן, אחד מתפקידיו המרכזיים של בית המשפט לפשיטת רגל הוא להגן על האינטרסים של הנושים. בה בעת, על בית המשפט לשמור אף על עניינו של החייב, תוך מציאת האיזון הראוי בין האינטרסים המתנגשים. כפי שראינו, לנושים יש אינטרס כי פושט הרגל לא יחויב בהוצאות משפט בהליכים חיצוניים, שכן הדבר עשוי לגרוע מן הכספים שיגיעו אליהם. עם זאת, לא ייתכן שהאינטרס האמור של הנושים יביא לפגיעה משמעותית בזכות הגישה לערכאות של החייב. גם לחייב שהוכרז פושט רגל יש זכויות, כולל זכות גישה לערכאות. מצבו האישי של החייב – נשוי, גרוש, ידוע בציבור וכדומה – אינו עניין לנושים, אף שאותו מצב עשוי להשפיע בדרך כלשהי על האינטרסים שלהם. אין כל צידוק שבית המשפט של פשיטת רגל יטיל מגבלה על זכותו של החייב להגיש תביעת גירושין במטרה להגן על אינטרס כספי של הנושים. זכותו של החייב להגיש תביעת גירושין נגד אשתו אינה קשורה באופן ישיר לזכותם של הנושים לכיסוי החובות המגיעים להם. זאת ועוד, אין כל טענה, ואפילו לא רמז, כי החייב מבקש להגיש את תביעת הגירושין שלא בתום לב, תוך שימוש לרעה בזכות הגישה לערכאות או מתוך כוונה לפגוע בנושים. לפיכך, אין להצדיק הטלה של מגבלה או השמת מכשול בדרכו של החייב לבית הדין הרבני באמצעות חיוב בהמצאת ערבות לטובת האשה. 7. הערעור מתקבל והחלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת. המבקש רשאי, איפוא, להגיש תביעת גירושין בלא שעליו להמציא ערבות כלשהי. לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ט"ז בחשון התשע"ב (13.11.2011). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11048220_S05.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il