רע"א 4079/12 — רשות הפיתוח באמצעות מינהל מקרקעי ישראל נ. החברה לפיתוח יפו ה

החלטה בתיק רע"א 4079/12 בבית המשפט העליון רע"א 4079/12 לפני: כבוד השופט צ' זילברטל המבקשים: 1. רשות הפיתוח באמצעות מינהל מקרקעי ישראל 2. האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ ג ד המשיבים: 1. החברה לפיתוח יפו העתיקה 2. עיריית תל אביב 3. הקדש מימון בן שמעון עמיאל 4. חברת סטברוס בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 1515/05 שניתנה ביום 28.3.2012 על ידי השופט א' זמיר בשם המבקשים: עו"ד ד"ר חיה זנדברג; עו"ד האני טרודי בשם המשיבה 1: עו"ד יודפת טנא בשם המשיבה 2: עו"ד שירי אשכנזי פסק דין 1. בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מתנהל הליך הסדר קרקעות במסגרת ת"א 1515/05, שבגדרו אוחד הדיון במספר תיקי הסדר (ת"א 1510/05, ת"א 1511/05 ות"א 1514/05). המבקשים והמשיבות 1 ו-2 (להלן: "המשיבות") הגישו לפקיד ההסדר תביעות סותרות בעניין חלקות מקרקעין בגושים 7118 ו-7019 ביפו. תביעת המבקשים נגד המשיבות היתה קבועה להוכחות ליום 14.12.2011. הפרקליטה שטיפלה בתיק מטעם המבקשים לא התייצבה לדיון, שכן התעכבה בדיון משפטי אחר. לאחר המתנה של כ-50 דקות החליט בית המשפט קמא (כב' השופט א' זמיר) ליתן פסק דין לטובת המשיבות בת"א 1510/05, בת"א 1511/05 ובת"א 1515/05. בית המשפט הורה למשיבות להגיש פסיקתא בתוך 5 ימים וחייב את המבקשים לשאת בהוצאות כל אחת מהמשיבות בסך 10,000 ש"ח. 2. המבקשים והמשיבות הגישו לבית משפט קמא בקשה מוסכמת לביטול החלטתו. הבקשה הוגשה ביום 15.3.2012, כשלושה חודשים (!) לאחר מתן ההחלטה אותה ביקשו לבטל, ומבלי שצורף לה תצהיר. בקשה זו נדחתה ביום 18.3.2012 בנימוקים שאינה נתמכת בתצהיר, שהיא הוגשה באיחור מבלי לבקש דחיית מועד להגשתה ושהמבקשים התנהלו בצורה כושלת עוד קודם (אי הגשת ראיות, העדר התייחסות להחלטות ביניים ועוד). המבקשים שבו ופנו בבקשה מוסכמת לביטול ההחלטה "לאור חשיבות האינטרס אשר עומד בבסיס התביעה" לשני הצדדים, והפעם צורף לבקשה תצהיר. בתצהיר מוסברת הטעות של הפרקליטה שטיפלה בתיק ולא התייצבה לדיון שכן התעכבה בבית משפט אחר. המבקשים מדגישים בבקשתם את הצורך במניעת רישום זכויות במקרקעין בגדרו של ההסדר באופן שלא ישקף את המצב האמיתי. בית משפט קמא שב ודחה את הבקשה. בהחלטה מיום 28.2.2012 (שעליה הוגשה בקשת רשות הערעור דנא) נפסק, כי פסק הדין ניתן בהמשך לשורת החלטות שפרטו את מחדלי המבקשים במהלך הדיון. בית המשפט הוסיף, כי אם המבקשים והמשיבות יגיעו להסכם השונה מפסק הדין, יינתן להסכם זה תוקף של פסק דין במקום פסק הדין שניתן בהעדר המבקשים. 3. גם בקשת רשות ערעור זו מוגשת כשהמשיבות, באדיבותן, מסכימות שהבקשה והערעור יתקבלו. 4. אין להכביר מילים בעניין חומרת מחדלי המבקשים, הן באי ההתייצבות לדיון ההוכחות והן בעניינים הנוספים שאליהם היפנה בית משפט קמא בהחלטותיו. כפי שציין בית המשפט המחוזי באחת מהחלטותיו, מתקבל הרושם כי בתיק הנדון התנהלה המדינה כאילו תקנות סדר הדין והחובה לציית להחלטות בית המשפט אינן חלות עליה. ביטול זמנו של בית המשפט אינו אלא ביטול זמנו של הציבור, וכשהדבר נגרם בעטיו של מי שאמור לפעול כנאמן הציבור, לא ניתן שלא להתייחס לכך בחומרה. במקרה דומה אף דחה בית משפט זה בקשת רשות ערעור מוסכמת על פסק דין שניתן בהעדר אחד מבעלי הדין (רע"א 425/98 נקי נ' פרוש (לא פורסם, 29.1.1998)). אכן, כפי שנטען על-ידי המבקשים, האינטרס שלהם, שוודאי ראוי להגנה, הוא זכות הגישה לערכאות. אך אין זה השיקול היחיד. מלבד האינטרס של בעלי הדין "יש להביא בחשבון את האינטרס הציבורי-מערכתי בניהול יעיל של מערכת המשפט. אינטרס זה צריך לעמוד לנגד עיני בית המשפט כל אימת שעומד על הפרק עניין הנוגע לאופן התנהלותו של הליך שיפוטי" (רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (לא פורסם, 21.2.2010), פסקה 6 לפסק הדין). על חובתו של בית המשפט לשקול גם את "האינטרס הקיבוצי של כלל המתדיינים", עמד בית המשפט גם בהחלטה ברע"א 8327/05 צדיק נ' פנימי (לא פורסם, 14.9.2005). במקרים רבים ניתן וצריך להגיב על מחדלי בעל הדין בדרך של פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה, מהלך שיוצר קושי כשמדובר במחדלה של המדינה עצמה. ואכן, המדינה כבעל דין מחויבת להקפיד הקפדה יתרה על קיום החלטות בתי המשפט והוראות הדין ואין לעבור לסדר היום על הפרתם על-ידה. ניתן לצפות שהפרקליטים המייצגים את המדינה יהיו מודעים באופן מיוחד לחובה שלא לגרום לביטול זמן שיפוטי, זאת כמי שאינטרס הציבור מופקד בידם ולבל ייווצר הרושם שיש למדינה כבעל דין זכויות יתר או מעמד מיוחד בבית המשפט. 5. ואולם, ולא בלי היסוס, החלטתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור ולקבל את הערעור. אין ספק כי על אף שאין בכוחה של הסכמת הצדדים כשלעצמה להכריע את גורל הבקשה, היא בוודאי שיקול שיש לתת לו משקל של ממש. אין מדובר בהסכמה בעניין שמצוי כל-כולו בתחום שיקול הדעת של בית המשפט, כמו הסכמה לדחיית מועד דיון, אלא בהסכמה הנוגעת גם לזכויות מהותיות. יש גם משקל לכך שמדובר בהליך הסדר קרקעות ושמדובר ברשויות ציבוריות, כך שיתכן ולהכרעה במחלוקת שביניהן עשויה להיות השלכה על הציבור הרחב. אוסיף, כי במובחן מהעניין שנדון ברע"א 425/98, בו בא-כוח אחד מהמתדיינים עשה דין לעצמו ולא התייצב על אף שבקשת דחייה שהגיש נדחתה קודם לכן, הרי שבמקרה דנן אין מדובר בזלזול מופגן בהחלטת בית המשפט, אלא בטעות שבשיקול דעת או לכל היותר ברשלנות (הפרקליטה סברה שתספיק להגיע לדיון לאחר שתסיים את הופעתה בתיק אחר). יש לקוות שהלקחים המתחייבים הופקו על ידי הגורמים הנוגעים בדבר. הערעור מתקבל ומבוטלת החלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.12.2011 לפיה המשיבות זכאיות לפסק דין נגד המבקשים. ניתן היום, ‏כ"ז בסיון התשע"ב (‏17.6.2012). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12040790_L01.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il