פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
רע"א 2979/98
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט ת' אור
כבוד השופט י' טירקל
המבקש: ליפא י' קמינר, עו"ד
נ ג ד
המשיב: אמנון בן-משה
בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט
המחוזי בתל אביב-יפו בה"פ 1573/97
שניתן ביום 6.4.98 על ידי כבוד השופטת
ה' גרסטל
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיב: עו"ד י' יפת, עו"ד ד' ורשבסקי
פסק-דין
השופט י' טירקל:
1. המבקש, שהוא עורך דין, ושלושה מבני משפחתו מכרו מגרש שהיה בבעלותם למשיב ולאחיו. המבקש ייצג את מוכרי המגרש בעסקה, וכן קיבל על עצמו את רישום המגרש על שם המשיב ואחיו. בין המבקש לבין המשיב נתגלע סכסוך בענין ביצוע הסכם המכר ותשלום מס השבח החל על הנכס, שאת ההכרעה בו העבירו לבוררות לפני "בית דין צדק - זכרון מאיר", בני-ברק. בית הדין נתן שלושה פסקי בוררות. לפי פסק הבוררות הראשון, שניתן ביום ה' תמוז תש"ן, חויב המבקש לשלם למשיב סכום של 15,978 ש"ח. פסק הבוררות השני, שניתן ביום ו' אייר תשנ"ד, הבהיר את הפסק הראשון וקבע כי חובת התשלום חלה על כל המוכרים יחד וכי על המבקש "לשלם אך ורק לפי חלקו בנכס". פסק הבוררות השני אושר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו ביום 25.6.95. לטענת המשיב אושר גם פסק הבוררות הראשון אולם פסק הדין שאישר אותו לא צורף.
פסק הבוררות השלישי ניתן ביום ב' תמוז תשנ"ז, אחרי שאושר פסק הבוררות השני, ולפיו בוטל פסק הבוררות השני והמבקש חויב לשלם למשיב את החוב במלואו, כפי שנפסק בפסק הבוררות הראשון, בניכוי סכום של 9000.- ש"ח ששולם בינתיים. המשיב ביקש לאשר את פסק הבוררות השלישי ואילו המבקש הגיש "התנגדות לבקשה לאישור פסק בוררות". בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, (כב' השופטת ה' גרסטל), בפסק דינו מיום 6.4.98, דחה את ההתנגדות האמורה ואישר את פסק הבוררות השלישי.
המבקש ביקש להרשות לו לערער על פסק הדין. המשיב השיב על הבקשה.
החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
2. הטעם שעל פיו דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של המבקש ואישר את פסק הבוררות השלישי היה כי בקשתו הוגשה בלי תצהיר לאימות העובדות הכלולות בה. סבורני כי טעם זה אינו יכול לעמוד.
לפי תקנה 9 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות תשכ"ט - 1968 בקשה לבטל פסק בוררות יש ללוות בתצהיר לאימות העובדות הכלולות בה. מכאן שאם המחלוקת אינה בנוגע לעובדות אלא רק בנוגע לפרשנות המשפטית שלהן, אין צורך בתצהיר (ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (מהדורה שלישית מורחבת, 1991) 427). אפילו נראה ב"התנגדות" שהגיש המבקש בקשה לבטל את פסק הבוררות השלישי - כפי שסבר, כנראה, בית המשפט המחוזי - הרי העובדה המרכזית שעליה סמך המבקש בהתנגדותו היתה כי פסק הבוררות השני אושר על ידי בית המשפט המחוזי, כאמור לעיל, ועל כך אין מחלוקת. עובדה זאת, שממנה נגזרה טענתו המשפטית של המבקש כי הבוררות הגיעה לקיצה ומכאן שפסק הבוררות השלישי, כלשונו, "אינו פסק בוררות", לא הצריכה אימות בתצהיר. כך גם טענתו החילופית כי הפסק "ניתן בחוסר סמכות" ולפיכך יש לבטלו. טענותיו האחרות של המבקש - כי לא היה נוכח בבית הדין בעת הדיון וכי "לא חתם על שטר בוררין לענין זה" - אכן הצריכו אימות בתצהיר.
כפי שראינו לא דן בית המשפט המחוזי באותן טענות של המבקש שלא הצריכו תצהיר ולפיכך דין פסק דינו להתבטל ויש להחזיר את הדיון אליו. מכיון שהדיון מוחזר, כאמור, יש מקום להתיר למבקש להגיש מחדש בקשה לבטל את פסק הבוררות שתהיה ערוכה כראוי ומלווה בתצהיר.
3. ראוי להעיר כאן כי לפי סעיף 23 (ב) לחוק הבוררות תשכ"ח1968- (להלן - "חוק הבוררות") "לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו". הואיל והמבקש נקט דרך של "התנגדות לבקשה לאישור פסק בוררות" ולא דרך של "בקשה לביטולו", היה, אולי, מקום לטענה כי דין התנגדותו להדחות מטעם זה. אולם, כפי שראינו, בבסיס התנגדותו של המבקש עומדת הטענה כי פסק הבוררות השלישי הוא כחספא בעלמא. לא היה כאן, אפוא, פסק בוררות שיש לבקש את ביטולו וממילא לא חלה על ההתנגדות הוראת סעיף 23 (ב) לחוק הבוררות. לפיכך אין לדחות את ההתנגדות מטעם זה (ע"א 633/75 וערעור שכנגד מדינת ישראל נ' מאיר הלוי פ"ד לא (3) 339; ע"א דניאל מרצ'ל נ' אמנון איס פ"ד מה (4) 828; ס' אוטולנגי, שם, עמ' 426).
כך או כך, למרות הכותרת "התנגדות לבקשה לאישור פסק בוררות", הוסיף המבקש וטען לחילופין כי "בית הדין הנכבד (הכוונה ל"בית דין צדק - זכרון מאיר" - י' ט') לא היה מוסמך ליתן את פסק הדין" ולפיכך יש לבטלו. כפי שמשתמע מן "ההתנגדות" נסמכת טענה זאת, כנראה, על עילות הביטול שבסעיף 24 (1) (2) ו- (3) לחוק הבוררות:
"24. בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:
(1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף;
(2) הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין;
(3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות";
מכאן, שלמרות הכותרת יש מקום לומר שבבקשת ביטול עסקינן.
4. לפיכך אנו מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזירים את הדיון אליו. המבקש יהיה רשאי להגיש, תוך 15 ימים מיום המצאת פסק דין זה לידיו, בקשה לבטל את פסק הבוררות, בלווי תצהיר לאימות העובדות הכלולות בבקשה. אם יעשה כן ידון בית המשפט בכל הטענות שיעלה; אם לאו - ידון רק בטענות שבהתנגדותו, שלא היה צורך לאמתן בתצהיר.
בנסיבות הענין לא יפסקו הוצאות.
ניתן היום, יב תשרי תשנ"ט (2.10.98)
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
98029790.M02