פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בירושלים
רע"א 144/00
בפני: כבוד השופט א' ריבלין
המבקשים: 1. ש.נ. גימורים בע"מ
2. א.ש. נכסים ובניין (1989) בע"מ
3. אשבן חברה לבניין בע"מ
4. שמואל נוביק
נגד
המשיב: בנק הפועלים לישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב מיום 9.12.99 (ת.א. 1263/95
בש"א 61642/99) ומיום 14.12.99 (בש"א
63789/99) שניתנה על ידי כבוד השופטת
ד' פלפל
בשם המבקשים: עו"ד יואב אלשייך
בשם המשיב: עו"ד שאול פלס
פסק-דין
1. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי תובענה (להלן: התובענה) נגד הבנק המשיב (להלן: הבנק), בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, כתוצאה מהתנהגותו של הבנק. התובענה נקבעה לדיון והוחל בשמיעת הראיות.
בטרם נשלמה שמיעת הראיות בתובענה, פנה הבנק לבית המשפט בבקשה לדחות את התובענה על הסף. בקשתו של הבנק נסמכה על החלטה שניתנה בתיק אחר מפי כב' השופטת סוקולוב (להלן: ההחלטה) עובר למועד שנקבע להמשך הדיון בתובענה. הבנק, כך מתברר, הגיש, לאחר הגשת התובענה נגדו, שתי תובענות בסדר דין מקוצר נגד המבקשים בגין יתרות החוב בחשבונם. בקשתם של המבקשים למתן רשות להגן נשמעה כאמור בפני כב' השופטת סוקולוב. זו דחתה בהחלטתה את הבקשה, תוך שהיא דנה בטענות ההגנה השונות שהעלו המבקשים. בהסתמך על ההחלטה הזו ביקש, איפוא, הבנק, לדחות את התובענה על הסף מחמת שקיים השתק פלוגתא באשר לטענות הכלולות בה.
המבקשים התנגדו לבקשת הבנק. ראשית, כך טענו, אין ההחלטה הדוחה את בקשתם למתן רשות להתגונן, מקימה השתק פלוגתה, וזאת בהעדר קביעת ממצאים חיוביים. שנית, כך טענו, מושתק הבנק מלהעלות את הטענה - הן משום שלא העלה את הטענה בהזדמנות הראשונה, והן משום שהתנגד לבקשה שהגישו המבקשים, לעכב את ההליך שהוגש בסדר דין מקוצר, בטענה כי התובענה אינה "הליך תלוי ועומד" אלא הליך נפרד ועצמאי.
2. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד"ר ד' פלפל) קיבל את בקשת הבנק ברובה, ודחה את טענות המבקשים כולן. במצב שנוצר, כך פסק בית המשפט, משניתן פסק דין בהליך אחר, מהיר יותר, בעוד התובענה מתנהלת, המועד הראשון להעלאת טענת מעשה בית דין, בין לענין השתק עילה ובין לענין השתק פלוגתה, הוא לאחר מתן פסק הדין בהליך האחר.
אשר לטענתם האחרת של המבקשים, בחר בית המשפט לבחון את "התיחסות כב' השופטת סוקולוב לפלוגתאות" (בלשונו). בית המשפט הגיע למסקנה כי למעט פלוגתא אחת - אובדן רווחים עתידיים - קבעה השופטת סוקולוב בהחלטתה ממצאים עובדתיים לגבי מרביתן של הפלוגתאות. עוד קבע בית המשפט קמא כי למבקשים היה יומם בבית המשפט, שכן הם העידו כולם במהלך ברור בקשת הרשות להגן, וגרסתם נפרשה בפני בית המשפט במלואה כשהיא מלווה גם בסיכומים ארוכים. בשל כל אלה פסק בית המשפט קמא כי יש לקבל את בקשת הבנק, ולדחות את תובענת המבקשים ברובה על הסף, מן הטעם של השתק פלוגתה.
בקשת רשות הערעור מופנית כנגד החלטה זו. המבקשים שבים וטוענים כי ההחלטה שדחתה את בקשתם למתן רשות להגן לא הקימה השתק פלוגתה, וכי לא ניתן להדרש לטענת הבנק בדבר מעשה בית דין משלא הועלתה בהזדמנות הראשונה.
החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, זאת לאחר שניתנה לצדדים ההזדמנות להתייחס לאפשרות הזו.
3. דין הערעור להתקבל, ולו רק מן הטעם הראשון שמציינים המבקשים. הלכה פסוקה היא כי החלטה הדוחה בקשת רשות להתגונן איננה קובעת ממצא ואין היא מהווה השתק פלוגתה בהתדיינות נוספת שבין בעלי הדין (ראו: ע"א 202/79 אליהו נ' יחזקאלי, פ"ד כה(2) 425, בעמ' 437-438; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ש' לוין) בעמ' 688). לפיכך, קביעותיה של כב' השופטת סוקולוב בהחלטתה בדבר דחיית בקשת הרשות להתגונן - אין בהן כדי להקים השתק פלוגתה בתובענתם של המבקשים, המתבררת בפני בית המשפט קמא.
הבנק סבור כי משניתן פסק דין בתביעה האחרת שהוגשה, באחור, בסדר דין מקוצר, קם השתק פלוגתא באשר לטענות שנבחנו במהלך הדיון בבקשת הרשות להתגונן בכך לא דק פורתא: אכן פסק הדין, שניתן בעקבות דחיית בקשת הרשות להתגונן, הוא כשלעצמו מהווה מעשה בית דין (ראו: ע"א 583/88 ברנע נ' ארקיע, פ"ד מה(5) 670, בעמ' 682; ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מהג (3) 124, בעמ' 132). אך הפלוגתאות שהועלו בבקשת הרשות להגן שנדחתה אינן מושתקות.
נוכח מסקנתנו זו מתיתר הצורך לדון לגופן בשאר טענות המבקשים. הבנק ביקש לשקול הגשת ערעור שכנגד בעניין קביעת בית משפט קמא לפיה בסוגיית אובדן הרווחים העתידיים לא נוצר השתק פלוגתה אלא שלאור האמור אין מקום להגשת ערעור כאמור. הן בסוגיה זו והן בסוגיות האחרות האמורות - לא נוצר השתק פלוגתה. ברי כי דווקא קביעה זו האחרונה של בית המשפט המחוזי מתיישבת עם ההלכה הפסוקה, ועל כן אין מקום לערער עליה.
הערעור מתקבל. החלטת בית המשפט המחוזי תבוטל והבנק ישא בהוצאות המבקשים בסך 5,000 ש"ח.
ניתן היום, כט' בסיוון תש"ס (2.7.2000).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00001440.W02/אמ