רע"א 1191/11 — עו"ד גור בן ציון נ. המועצה המקומית אבן יהודה

החלטה בתיק רע"א 1191/11 בבית המשפט העליון רע"א 1191/11 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקש: עו"ד גור בן ציון נ ג ד המשיבה: המועצה המקומית אבן יהודה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 27.1.11 בת.א. 23405-02-10 שניתנה על ידי כבוד השופט אברהם יעקב בשם המבקש: עו"ד ש' לוי בשם המשיבה: עו"ד א' מילר פסק דין 1. בית המשפט המחוזי, מרכז (כבוד השופט א' יעקב) דחה את בקשתו של המבקש לתיקון כתב תביעה שהגיש. מדובר בבקשה להגדלת סכום התביעה משלושה מיליון ש"ח לחמישה מיליון ש"ח. המבקש משיג על החלטה זו בבקשת רשות הערעור שבפניי. 2. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי מרכז, ביום 14.2.2011, תביעה כספית נגד המשיבה. בתביעה טען המבקש כי המשיבה אילצה אותו שלא כדין לשלם מיסים והיטלים לגבי נכס שבתחומה, כי הפעילה נגדו הליכי גבייה שלא כדין וכי כתוצאה מכך נאלץ הוא למכור את הנכס. על פי האמור בתביעה נזקיו והפסדיו של המבקש הסתכמו בסכום של 8.9 מיליון ש"ח. סכום התביעה הועמד על שלושה מיליון ש"ח, תוך שנאמר בכתב התביעה, כי הדבר נעשה בשל מצבו הכלכלי של המבקש וכי הוא שומר על זכותו לבקש לתקן את סכום התביעה. ביום 27.1.2010, ולקראת ישיבת קדם משפט שהייתה קבועה חודש מאוחר יותר, עתר המבקש לתיקון כתב התביעה ולהעמדת הסכום הנתבע על חמישה מיליון ש"ח. בבקשה, שנתמכה בתצהיר של המבקש, הוא טען שעשה מאמצים והצליח לאסוף כספים לתשלום אגרה לגבי תביעה בסכום המוגדל. המשיבה התנגדה לתיקון. בישיבת קדם משפט שנערכה ביום 27.1.2011 החליט בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת התיקון. בהחלטה נכתב כי "אילו הייתי נעתר לבקשה היה הדבר פותח פתח לתיקונים ללא סוף, כאשר הדבר תלוי אך ורק ביכולתו הכלכלית של התובע לגייס את הסכום הדרוש לתשלום אגרה". ביום 3.2.2011 הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 27.1.2011. בסופה של הבקשה נאמר, כי אם בית המשפט יתיר את התיקון מתחייב המבקש שלא לעתור לתיקון נוסף של כתב התביעה. בקשה זו נדחתה ביום הגשתה מן הטעם שלא השתנה דבר מעת שניתנה ההחלטה ביום 27.1.2011. 3. עתה מונחות בפניי הבקשה לרשות ערעור ותשובה של המשיבה. לאחר הגשתה של התשובה עתר המבקש להרשות לו הגשת תגובה לתשובה. עיינתי אף בבקשה זו. לאחר העיון בחומר החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה. סבורני, כי יש לקבל את הערעור. 4. ברי, כי שאלת הנזק שנגרם, לפי הנטען למבקש, היא שאלה השנויה במחלוקת. כאמור, כבר בעת הגשתו של כתב התביעה המקורי נקב המבקש בסכום נזק של כתשעה מיליון ש"ח, אך העמיד את סכום התביעה על שלושה מיליון ש"ח. בבקשת התיקון עתר המבקש להגדיל את הסכום משלושה מיליון ש"ח לחמישה מיליון ש"ח. אין מדובר בחריגה מסכום הנזק שנטען, אך לא נתבע, בכתב התביעה. הבקשה אף הוגשה עוד לפני שנסתיים קדם המשפט. מן החומר עולה כי המשיבה טרם הגישה את תצהירי החקירה הראשית. אם בוחנים את העניין, כפי שצריך לעשות, מנקודת המבט של המשיבה ועל יסוד האינטרס המערכתי של כלל המתדיינים, המסקנה היא אחת: הערכאה הדיונית הייתה צריכה להעתר לבקשה. ככל שמדובר במשיבה, היא ידעה על סכום הנזק לו טוען המבקש כבר בעת הגשתו של כתב התביעה המקורי. המשיבה אינה טוענת, כי עקב הגדלתו של סכום התביעה משלושה מיליון ש"ח לחמישה מיליון ש"ח היא תידרש להוצאות נוספות או להגשת כתבי טענות נוספים. כאמור, המשיבה טרם הגישה תצהירי חקירה ראשית. 5. יצוין, כי המשיבה טענה בבית משפט קמא, בלא שתמכה הטענה בתצהיר, כי מצבו הכלכלי של המבקש איפשר לו לשלם אגרה לגבי הסכום המוגדל כבר בעת הגשת התביעה. עוד נטען כי הגדלת הסכום נעשית לצורך טקטי, נוכח הליך גישור המתנהל בין הצדדים. בית המשפט המחוזי לא התייחס בהחלטתו לסוגיית מצבו הכלכלי של המבקש. איני סבור שראוי לבחון הסוגיה לראשונה בערכאת הערעור. מכל מקום, די בכך שהמשיבה לא תמכה טיעוניה בתצהיר, על מנת שאתעלם מהסוגיה. בוודאי שאין עניין זה צריך לפעול לחובתו של המבקש, אשר חולק מבחינה עובדתית על טיעוניה של המשיבה באשר למצבו הכלכלי. 6. אם בית המשפט משתכנע כי בקשה לתיקון כתב טענות מוגשת מטעמים טקטיים או מניפולטיביים, הרי דינה להידחות. ניתן בהחלט לחשוב על סיטואציה בה שיעורו של סכום התביעה נקבע על ידי התובע אך לצורך קביעת סף לצורכי פשרה או גישור (ראו, רע"א 2623/02 סיס עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(1) 717 (2002); ע"א 10537/03 מדינת ישראל נ' יש-גד תעשיות לתשתית (1993) בע"מ, פ"ד נט(1) 642 (2004)). במקרה זה לא הובאו על ידי המשיבה נתונים כלשהם המאפשרים לקבוע שהמניע לבקשת התיקון היה ניסיון להשפיע על הליך הגישור שהתנהל בין בעלי הדין. איננו יודעים מתי החל הגישור ומתי נערכו ישיבות גישור ביחס למועד הגשתה של בקשת התיקון על ידי המבקש. זאת ועוד, בתצהיר של המבקש שתמך בבקשתו להתיר הגשת תגובה לתשובתה של המשיבה נאמר, כי הליך הגישור נסתיים. עם זאת יוער, כי גם מתצהירו של המבקש לא ניתן לדעת מתי הגישור התנהל והסתיים ביחס למועד בו הוגשה בקשת התיקון. 7. בחינה של העניין מנקודת המבט של ניצול יעיל של זמן שיפוטי מגלה, כי במקרה זה לא יידרש בית המשפט להשקיע משאבים נוספים לצורך הטיפול בתובענה, מעבר לעצם העיסוק בבקשה לתיקון כתב התביעה. יש אף לזכור, שבקשת התיקון הוגשה לפני סיומו של קדם המשפט. כלומר, האינטרס של מתדיינים אחרים, המחכים לשמיעת תיקיהם לא נפגע, אלא באופן שולי ביותר. 8. אשר על כן, הנני מחליט לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי והנני מתיר את תיקון סכומה של התביעה משלושה מיליון ש"ח לחמישה מיליון ש"ח. אין צורך בהגשתם של כתבי טענות מתוקנים. המשיבה תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח. ניתן ביום, כ"א באדר ב' תשע"א (27.3.2011). תוקן היום, כ"ב באדר ב' תשע"א (28.3.2011). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11011910_S02.doc/גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il