רע"א 11907/05 — ריאן מופיד מוחמד נ. רשות הפיתוח

פסק-דין בתיק רע"א 11907/05 בבית המשפט העליון רע"א 11907/05 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשים: 1. ריאן מופיד מוחמד 2. ריאן פואד מוחמד 3. יורשי מוחמד עות'מאן ריאן נ ג ד המשיבות: 1. רשות הפיתוח 2. מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 10.11.05 בבש"א 10415/05 שניתנה על ידי כבוד השופטת ה' אחיטוב-הרטמן בשם המבקשים: עו"ד מ' הרט; עו"ד א' פלדמן בשם המשיבות: עו"ד ד' אור פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ה' אחיטוב-הרטמן), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד. 2. בקשה זו מהווה המשך למסכת התדיינויות ארוכה שהחלה בשתי תביעות אותן הגישו המבקשים לגבי ארבע חלקות במסגרת הליך הסדר מקרקעין בנוגע לקרקעות בכפר ברא. תביעות אלה אוחדו עם תביעות נוספות ונדונו לפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט מ' טלגם). לעניין ארבע החלקות נפסק לזכות המבקשים. המשיבות ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 7143/99). ביום 25.5.03 הורה בית המשפט העליון על השבת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיפסוק בנוגע לזכויות בחלקות ספציפיות, כולל ארבע החלקות שנקבע כי למבקשים זכויות בהן. בית המשפט העליון הוסיף וקבע, כי בית המשפט המחוזי יקבע ממצאים עובדתיים הנחוצים לשם הכרעה בסכסוך, וכי יבחן בהתאם לשיקול דעתו את הצורך בשמיעת טענות וראיות נוספות. בשל פרישתו של השופט מ' טלגם מכס השיפוט הועבר הדיון בתיק לשופטת ה' אחיטוב-הרטמן. בבית המשפט המחוזי התקיימו שתי ישיבות, ולאחריהן ניתן פסק-דין משלים. אין חולק, כי המבקשים לא הוזמנו לישיבות שנערכו וכי פסק-הדין אף לא הומצא להם. בפסק-דין זה שינה בית המשפט המחוזי את פסק-הדין הקודם שניתן בעניין הזכויות במקרקעין נשוא הבקשה, ושלל את זכויותיהם של המבקשים באותם מקרקעין. משנודע למבקשים דרך מקרה על מתן פסק-הדין, הם הגישו בקשה לביטולו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, ומכאן הבקשה שבפניי. 3. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וזה הוגש על פיה. דין הערעור להתקבל. אי-הזמנתם של המבקשים לדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי היווה פגם בהליך, המחייב ביטולו של פסק הדין, שניתן בלא שניתנה להם זכות טיעון. משניתן פסק דין חרף הפגם האמור, זכותם של המבקשים היא כי זה יבוטל "מתוך חובת הצדק". כפי שנכתב בספר "סדרי הדין האזרחי", מאת ד"ר י' זוסמן (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, בעמ' 736), עצם קיומו של הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה, ובית המשפט אינו רשאי לשקול אם ההחלטה הייתה נכונה לגוף העניין אם לאו. אכן, טענות המבקשים בעניין נשוא הבקשה נטענו בסיבוב הראשון (לפני השופט מ' טלגם), אלא שעל פי פסק דינה של ערכאת הערעור שדנה בעניין הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי לשם השלמתו בעניינים ספציפיים. משלא הוזמנו המבקשים לדיון משלים זה, אין לומר כי ניתן להם יומם בבית המשפט. לפיכך, ואף שיש להצר על התמשכות נוספת של ההליכים בין בעלי הדין, אין מנוס מביטולו של פסק הדין נשוא הבקשה. 4. הערעור מתקבל, ההחלטה הדוחה את בקשת הביטול מבוטלת ועימה מבוטל פסק הדין המשלים בכל הנוגע למבקשים. הדיון בתיק זה יוחזר איפוא לבית המשפט המחוזי. למען הסר ספק יובהר, כי הדיון יתקיים אך ורק בעניינים שלשמם החזיר בית המשפט העליון את הדיון לבית המשפט המחוזי בפסק דינו מיום 25.5.03. המשיבים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ד באייר תשס"ו (22.5.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05119070_S03.doc חכ