פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בירושלים
עש"מ 4288/00
בפני: כבוד השופט י' זמיר
המערער: אבישי בר-אושר
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על גזר הדין של בית הדין המשמעתי של שירות המדינה מיום 4.10.99 בתיק בד"מ 38/99
תאריך הישיבה: י' באלול התש"ס (10.9.00)
בשם המערער: בעצמו
בשם המשיבה: עו"ד מיכאל קרשן
פסק דין
אבישי בר-אושר (להלן: המערער) מועסק במשרד התיירות בתפקיד מנהל ענף כלכלה. המערער הועמד לדין משמעתי לאחר שביום 8.2.99, בהיותו חבר מפלגת הליכוד, הצביע בבחירות שנערכו במרכז הליכוד למועמדים לכנסת ה15-.
בית הדין למשמעת של עובדי המדינה הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות לפי סעיפים 17(1) ו-(2) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג1963-, וכן בהתנהגות שאינה הולמת עובד מדינה על פי סעיף 17(3) לחוק זה. הרשעה זו מבוססת על הפרת הוראות חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית וגביית כספים), תשי"ט1959- (לרבות תיקון החוק משנת התש"ן1990-) והפרת הודעת נציב שירות המדינה נט13/ מיום 17.1.99. על פי הוראות דין אלו, אסור על עובד מדינה, שדרגתו היא אחת מארבע הדרגות העליונות, להיות חבר ב"גוף בוחר", כאשר זה מוגדר כגוף שתפקידו או אחד מתפקידיו הוא לבחור, בין השאר, מועמדים לכנסת או לכהונת ראש ממשלה או שר בממשלה, ואילו שאר עובדי המדינה, והמערער ביניהם, רשאים להיות חברים ב"גוף בוחר", אך אסור להם להשתתף בבחירות הנערכות לתפקידים האמורים.
במסגרת הדיון בבית הדין למשמעת טען המערער כי בהיותו עובד חדש בשירות המדינה, הוא לא ידע כי האיסור להצביע ב"גוף בוחר" חל עליו, בסוברו כי הוא חל על עובדים בארבע הדרגות העליונות בלבד. הוא הוסיף כי לו היה יודע את דבר האיסור, היה נמנע מהצבעה. לאור האמור, ביקש המערער להסתפק בהטלת אמצעי משמעת של נזיפה, ולהימנע מהטלת אמצעי משמעת כספי, באשר הוא תומך במשפחה בת 6 נפשות.
למרות בקשת המערער, השית עליו בית הדין למשמעת את אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה והפקעת מחצית משכורת קובעת אחת בששה תשלומים שווים ורצופים. את גזר הדין נימק בית הדין כלהלן:
"בית דין זה רואה בחומרה את התופעה, שעובדי מדינה התעלמו מהוראות החוק ומאזהרות חוזרות של נציב שירות המדינה, שהושמעו בכל אמצעי התקשורת לפני הבחירות במרכזי המפלגות, והצביעו בבחירות ל'גוף בוחר'".
על גזר הדין של בית הדין למשמעת הוגש ערעור זה. לדעת המערער, הוטלו עליו אמצעי משמעת חמורים מדי, לאור היות המעשה חד-פעמי, הודאתו בביצוע המעשה והחרטה שהביע בפני בית הדין. בין היתר, טען המערער כי באמצעי המשמעת שהוטלו עליו יש כדי לפגוע בזכויותיו מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, שכן נמנע קידומו בשירות המדינה. כמו כן, טען המערער כי העונש הכספי שהוטל עליו הוא קשה במיוחד, בשל מצבו הכלכלי הקשה.
מנגד טען בא כוח המשיבה כי אין מקום להתערב בגזר הדין של בית הדין למשמעת. לטענתו, המעשה בו הורשע המערער הוא חמור ומהווה הפרה של החוק ושל הוראת נציב שירות המדינה אשר פורסמה, בטרם הבחירות, לידיעת העובדים, לרבות עובדי משרדו של המערער. יתר על כן, אין באמצעי המשמעת שהוטל על המערער משום חריגה מן העונש אשר בית הדין נוהג להטיל במקרים מסוג זה.
לא רבים הם המקרים מסוג זה אשר באו בפני בית הדין למשמעת. ככל הנראה, בית משפט זה טרם נדרש לערעור על החלטה מסוג זה. עם זאת, אין ספק כי מדובר בעבירה רצינית אשר בוצעה על אף איסור מפורש הקבוע בחוק ועל אף אזהרת הנציבות עובר לבחירות. וכידוע, אי ידיעת החוק אינה פוטרת את המערער מאחריותו למעשה.
בנסיבות אלה אני סבור כי אמצעי המשמעת שהוטלו על המערער, שאינם חורגים באופן מהותי מאמצעי המשמעת שבית הדין הטיל במקרים דומים אחרים, הינם סבירים. ראו לדוגמה, בד"מ 64/99 (מיום 7.10.99) ובד"מ 193/99 (מיום 22.11.99). לא זאת אף זאת, נראה כי בית הדין שם כנגד עיניו את השיקולים לקולא, לרבות הודאת המערער וחרטתו, שכן הטיל עליו אמצעי משמעת פחותים בחומרתם מאלו שדרשה התביעה.
כידוע, בית משפט זה אינו נוטה להתערב באמצעי המשמעת המוטלים על ידי בית הדין למשמעת, אלא אם יש בהם טעות מהותית או עיוות דין מבחינה אחרת. במקרה שלפנינו, אין אמצעי המשמעת שהוטלו על המערער מצדיקים את התערבותו של בית משפט זה.
אי לכך הערעור נדחה.
ניתן היום, י"א באלול התש"ס (11.9.00).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00042880.I03