פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
ער"א 290/21
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערערת:
שרף יהושע ייזום פרויקטים בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. עו"ד משה רביזאדה
ערעור על החלטת הרשמת ד' להב בבש"א 8647/20 מיום 29.12.2020
בשם המערערת:
עו"ד יצחק עמוסי; עו"ד טל מייק
פסק-דין
לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ד' להב בבש"א 8647/20 מיום 29.12.2020 במסגרתה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.
המערערת ביקשה להשיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי אשר דחה בקשה שהגישה להארכת מועד להפקדת ערובה, שהוגשה למעלה מחמש שנים מהמועד שנקבע להפקדתה. לפיכך, הגישה ערעור לבית משפט זה אשר נמחק בהחלטת הרשמת שקבעה כי ההחלטה עליה הוגש הערעור היא "החלטה אחרת" אשר הערעור עליה טעון רשות (ע"א 4213/20 מיום 9.12.2020). ערעור על החלטה זו נדחה בפסק דיני מיום 6.1.2021 (בש"א 9239/20). ביני לביני, כבר ביום 10.12.2020 הגישה המערערת "בקשת רשות ערעור" על החלטת בית המשפט המחוזי. בעמוד הראשון לבקשה צוין כי מתבקשת אורכה להגשת הבקשה נוכח מחיקת הערעור על הסף.
ביום 29.12.2020 דחתה הרשמת את הבקשה בקבעה כי היא נעדרת כל נימוק ואינה מצביעה על "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד; כי גם הנימוק שעניינו נקיטת הליך שגוי, אינה מהווה טעם מיוחד; וכי סיכויי הערעור על פני הדברים אינם נראים גבוהים במיוחד.
מכאן הערעור שלפנַי במסגרתו טוענת המערערת כי שגתה הרשמת אשר העניקה משקל רב מידי לפגמים פרוצדורליים שנפלו בבקשות תוך שלילת זכותה לקבל את יומה בבית המשפט. לטענתה די בכך שהערעור הוגש במועד, כאשר בקשת רשות הערעור הוגשה מיד בסמוך לאחר החלטת הרשמת על מחיקת הערעור, כדי להיענות לבקשה. עוד טוענת המערערת כי הקביעה בדבר סיכויי ההליך אינה מנומקת.
החלטת הרשמת אינה מגלה כל עילה להתערבות. בגדרי בקשת רשות הערעור שהגישה, ציינה המערערת בקצרה ובלקוניות, כי מתבקשת ארכה להגשת הבקשה בשל העובדה שערעורה נמחק אף הוא לא ביססה כל "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד (וראו: תקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 העומדת על קיומם של "טעמים מיוחדים" להארכת מועד (בנוסח דומה לקודמתה, תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984)). אין בכך שהערעור – אשר הוגש בטעות – הוגש במועד, כדי לסייע למערערת. גם אין די בטעות שבדין, ובכלל זה הגשת ערעור חלף בקשת רשות ערעור, כדי להצדיק הארכת מועד, בפרט משהייתה המערערת מיוצגת והיה בידיה למנוע את הטעות באורח סביר (והשוו: בש"א 6451/20 סרחאן נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (24.9.2020); בש"פ 187/20 חואיטה נ' חביבאללה, פסקה 9 (19.1.202)). בהתחשב בכך שבקשת רשות הערעור מוסבת על החלטה שלא להאריך מועד להפקדת ערובה בחלוף שנים מהמועד שבו התבקשה הפקדתו, גם לא נפל כל פגם בהערכת הרשמת בדבר סיכויי ההליך. אף אין בטענותיה של המערערת בעניין חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, כפי שגם שטחה אותן לפנַי זה מכבר במסגרת בש"א 9239/20, כדי לשנות ממסקנת הרשמת, אשר לא נפל בה כל פגם כאמור.
הערעור נדחה.
ניתן היום, א' בשבט התשפ"א (14.1.2021).
ש ו פ ט
_________________________
21002900_N01.docx עי
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il