פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
ער"א 2743/21
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערערת:
מיכל מאיר
נ ג ד
המשיב:
אופיר פריאנטה
ערעור על החלטת הרשמת ד' להב בבש"א 1758/21 מיום 4.4.2021
בשם המערערת:
בעצמה
פסק-דין
לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ד' להב בבש"א 1758/21 מיום 4.4.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.
ביום 11.3.2021, ארבעה ימים לאחר המועד האחרון לנקיטת הליך ערעורי, הגישה המערערת לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ש' דברת) בע"א 42944-12-20 מיום 5.1.2021. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בדימונה (ה"ט 61712-11-20), אשר קיבל את בקשת המשיב, כך שניתן צו זמני האוסר על המערערת ליצור קשר עמו בכל דרך שהיא, עד ליום 5.4.2021 ואף הושתו על המערערת הוצאות בסך של 500 ש"ח.
ביום 4.4.2021 דחתה הרשמת את הבקשה בקבעה כי לא נמצאו טעמים מיוחדים המצדיקים את קבלתה. בפרט, כשהמערערת הגישה חמש בקשות שונות לבית המשפט המחוזי בהפרש של ימים ספורים לאחר מתן פסק הדין. צוין כי בקשת רשות הערעור מוגשת ב"גלגול שלישי" ונסובה על חיוב בהוצאות ועל צו זמני אשר פקע ביום 5.4.2021, יום לאחר שניתנה החלטת הרשמת, לפיכך סיכויי הבקשה אינם נחזים להיות גבוהים. לנוכח האמור ובשים לב לכך שהבקשה הוגשה לאחר שחלף המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות הערעור, נדחתה הבקשה ומשלא הוגשה תגובת המשיב, לא ניתן צו להוצאות. מכאן הערעור שלפנַי, במסגרתו טענה המערערת מדוע לשיטתה שגה בית משפט השלום בהחלטתו.
אין מקום להתערב בהחלטת הרשמת. כידוע, לרשם בית המשפט שיקול דעת רחב להחליט על הארכת מועדים, וערכאת הערעור ללא תתערב בו בנקל (בש"א 3834/19 אבולפיה נ' עו"ד אבי אברמוביץ', פסקה 4 (30.6.2019); בש"א 3407/19 איזיק נ' מדינת ישראל – משרד האוצר אגף מס הכנס, פסקה 6 (11.6.2019)). בענייננו, המערערת לא הצביעה על נימוק אחד המצדיק חריגה מן המועדים הקבועים בדין ואף לא טענה לכך.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ד באייר התשפ"א (6.5.2021).
ש ו פ ט
_________________________
21027430_N06.docx
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il