ע"פ 9833/07 — פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9833/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9833/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 7.10.07, בת.פ. 40167/01, שניתן על ידי כבוד השופט ש' טימן תאריך הישיבה: כ' בטבת התש"ע (06.01.10) בשם המערער: עו"ד מ' מרוז ; עו"ד ש' מרוז בשם המשיבה: עו"ד ע' שגב פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. כתב האישום שהוגש נגד המערער לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בשנת 2001, כלל שלושה אישומים בהם יוחסו לו עבירות של תקיפה בנסיבות חמורות, התעללות בקטין או חסר ישע והדחה בחקירה. להלן תמציתן של העובדות: א) בין השנים 1999 עד 1996 היה המערער נשוי לב' ועמם התגוררו שני ילדיו של המערער מנישואין קודמים ובתם המשותפת ד'. נטען, כי באותן שנים נהג המערער להכות את ב' ואת ילדיו. באחד הימים, כאשר סבלה ב' מחום גבוה, הכניסה המערער לאמבטיה של מים קרים, ואחר כך כפה עליה לחזור לעבודה, ולדאוג לאוכל עבור בני הבית. כמו כן, הפך המערער את הלול של ד', תוך שהוא מאיים שאם ילדיו-שלו לא יקבלו אוכל, הוא ימנע אותו גם מד'. כן נטען, כי המערער נהג להכות את ילדיו תוך משתמש באביזרים שונים. ב) בשנים 1997 עד 2000 היתה א' הידועה בציבור של המערער, ועמם התגוררו שני ילדיו מנישואין קודמים ושני ילדיה של א'. נטען, כי במהלך אותן שנים נהג המערער להכות את א' ואת ילדיו, וכך לדוגמה, הוא גרר באחד הימים א' תוך שהוא אוחז בשערות ראשה לחדר השינה, שם החל לחבוט בה ולהטיח בה חפצים. כמו כן, נהג המערער לנתק את הטלפונים בביתו, לשבור את מכשיר הטלפון הסלולארי של א', ואף לגרום לתקלות ברכבה כדי למנוע ממנה להגיע למשטרה. עוד נטען, כי בעודו מלמד את ילדיו מקצועות שונים מאלה הנלמדים בבית הספר, ומשאלה גילו קשיים בהבנת הנלמד, הוא נהג להכותם. ג) אשה נוספת שגרה עם המערער במהלך שנת 2000 היתה פ'. באותה עת החליט המערער להוציא את בנו ממסגרת הלימודים כדי להעסיקו בבית הדפוס שלו, ולעתים עשה זאת עד שעות מאוחרות. המערער מנע מאותו בן לשחק ולהיפגש עם חברים, וגם לא היסס להשתמש באלימות כדי לכפות את רצונו. בערב יום הכיפורים של שנת התשס"א, לאחר שהמערער שב עם בת זוגו וילדיו מבית הכנסת, הוא דרש מהם לנקות את הבית תוך שהוא משתולל ופוגע בהם פיזית. עוד נטען, כי במהלך תקופה זו נהג המערער להכות את ילדיו בידיו, ברגליו וגם בחפצים אחרים. בחודש מרץ 2001, משנודע למערער כי המשטרה פתחה בחקירה נגדו, הוא הנחה את בנו כי במידה וייחקר יאמר כי הוא הכה אותו פעם אחת בלבד בבית הדפוס. 2. בהכרעת דין ארוכה ומפורטת שניתנה בחודש אדר התשס"ג (10.2.03), הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, התעללות בקטין או בחסר ישע, והדחה בחקירה. בעקבות כך נדון המערער בשנת 1997 ל-18 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. השהוי במתן גזר-הדין נבע מכך שלאחר הרשעתו נמלט המערער לארה"ב, שם היה נתון במעצר במשך כשנתיים. 3. בערעור שבפנינו, המופנה נגד גזר הדין, נטען כי בית המשפט המחוזי החמיר יתר על המידה בעונשו של המערער, תוך שהוא נמנע מלייחס משקל לנסיבותיו האישיות, סיכויי שיקומו, יחסיו הטובים עם ילדיו ומערכות יחסיו העכורות עם בנות-זוגו. עיינו בכל אלה ובנימוקי הערעור האחרים שבכתב, והאזנו לטיעוני הצדדים על פה, ולסופו של יום הגענו לכלל דעה כי נכון יהיה להקל בעונשו של המערער. אכן, העבירות אותן ביצע הן קשות, מכוערות ובזויות. יתרה מכך, המערער חטא בהן במשך מספר שנים, תוך שהוא נוהג באלימות כלפי בנות זוגו, ילדיהן וגם ילדיו-שלו. מכך עולה כי אין מדובר במי שעשה שימוש באלימות במקרה חד-פעמי או עקב חולשת הדעת, אלא במי שככל הנראה יסוד האלימות טבוע בו. כתוצאה מכך הפך המערער את חייהן של בנות זוגו לסיוט מתמשך, וגם מילדיו לא חסך את שבטו, תוך שהוא נוקט נגדם ב"שיטות חינוך" פסולות מכל פסול. נאשם מסוגו של המערער ראוי גם ראוי לכליאה ממושכת מכל אחד מטעמים אלה: חומרתן המופלגת של העבירות בהן חטא, הסכנה הנשקפת ממנו, הצורך לעשות צדק עם קורבנותיו וכן הרתעת הרבים. עם זאת, הפריז בית המשפט המחוזי הפרזה רבה בתקופת הכליאה שהשית על המערער, תוך שהוא סוטה במידה ניכרת מרמת הענישה הנוהגת. לפיכך, ונוכח העובדה שגם בארצות הברית אליה נמלט המערער הוא שהה במעצר ממושך, החלטנו לקבל את הערעור, ואת תקופת המאסר בה ישא אנו מעמידים על תשע שנים. המאסר על-תנאי אותו גזר בית המשפט המחוזי – יעמוד בעינו. ניתן היום, כ"א בטבת התש"ע (07.01.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07098330_O05.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il