פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 95/01

מאיר ביטון נ. מדינת ישראל

ערעור על הרשעה בעבירת חבלה חמורה בשל טעות משפטית בנטל ההוכחה בנוגע למצבו הנפשי של הנאשם.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?
תאריך פרסום 29/03/2001 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 95/01 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה אי-שפיות ומוגבלות נפשית — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על הרשעה בעבירת חבלה חמורה בשל טעות משפטית בנטל ההוכחה בנוגע למצבו הנפשי של הנאשם.
החלטת בית המשפט התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) — בית המשפט קיבל את ההליך לטובת הצד הפותח (התובע/העותר/המערער).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 95/01 — מאיר ביטון נ. מדינת ישראל

ערעור על הרשעה בעבירת חבלה חמורה בשל טעות משפטית בנטל ההוכחה בנוגע למצבו הנפשי של הנאשם.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?

סיכום פסק הדין

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירת חבלה חמורה. בערעור לבית המשפט העליון, המדינה הודתה כי בית המשפט קמא טעה ביישום נטל ההוכחה בנוגע לשאלת כשירותו הנפשית של הנאשם בעת ביצוע העבירה. הצדדים הסכימו כי יש לבטל את ההרשעה וגזר הדין, ולהעביר את הדיון לאפיק של חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, ביטל את פסק הדין של הערכאה הראשונה, והורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שידון בעניינו של המערער בהתאם להוראות חוק טיפול בחולי נפש, על בסיס ההנחה המוסכמת כי המערער ביצע את מעשה העבירה.

הנימוק המרכזי

בית המשפט קמא טעה באופן שבו בחן את שאלת מצבו הנפשי של הנאשם. הצדדים הסכימו להעביר את התיק למסלול של טיפול נפשי במקום הרשעה פלילית רגילה.

פרטי ההליך

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
שלב ההליך ערעור
הרכב השופטים מ' חשין, י' זמיר, א' ריבלין
בדעת רוב 3/3
ארכיון חודשי פסקי דין ממרץ 2001

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מאיר ביטון

נתבעים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • הפרקליטות הודתה כי נפלה שגגה בבית משפט קמא בנוגע לנטל ההוכחה בשאלת מחלת הנפש לפי סעיף 34כב לחוק העונשין.
  • הסכמה להעברת הדיון לאפיק של חוק טיפול בחולי נפש.
טיעוני ההגנה
  • הסכמה לטענת המדינה בדבר טעות בנטל ההוכחה.
  • הסכמה להעברת הדיון לאפיק של חוק טיפול בחולי נפש.
מחלוקות עובדתיות
  • האם המערער נשא במחלת נפש בעת ביצוע העבירה.

תגיות נושא

  • חבלה חמורה
  • מחלת נפש
  • נטל ההוכחה
  • חוק טיפול בחולי נפש

הכרעת הדין

טענות משפטיות מיוחדות
אי כשירות
הטענה הועלתה והתקבלה
הכרעת הדין
מחיקת כתב אישום/חזרה מאישום

גזר הדין

חודשי מאסר בפועל
0
חודשי מאסר על תנאי
0
חודשי שירות עבודה
0
שעות שירות לתועלת הציבור
0
גובה הקנס למדינה
0
סכום הפיצוי שנפסק שהתובע ישלם לנפגע
0

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 120/99
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית-המשפט המחוזי בחיפה
הפניות לפסקי דין אחרים
  • סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977
  • סעיף 34כב לחוק העונשין
  • סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991

חקיקה שאוזכרה

שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 95/01 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט א' ריבלין המערער: מאיר ביטון נגד המשיבה: מדינת ישראל תאריך הישיבה: ב' בניסן תשס"א (26.3.01) בשם המערער: עו"ד סמדר בן-דור בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס ערעור על הכרעת-הדין ועל גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.7.2000 בת"פ 120/99 שניתנו על-ידי כב' השופטת ר' חוזה פסק-דין המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירה של חבלה חמורה, עבירה כהגדרתה בסעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז1977-. בהרשיעו אותו כך בדין גזר עליו בית-המשפט המחוזי תשלום קנס בסך 8,000 ש"ח ו18- חודשים מאסר על-תנאי. הערעור שלפנינו הוא על הכרעת הדין ועל גזר הדין כאחד. שאלה עיקרית שעמדה לפני בית-משפט קמא היתה אם נשא המערער במחלת נפש בעת האירוע, אם לאו, ובית-משפט קמא השיב לשאלה זו בשלילה. משהשיב כך לשאלה הרשיע בית-המשפט את המערער בדין. עם תחילת הדיון הודיעתנו באת-כוח המדינה, כי לדעת הפרקליטות יצאה שגגה מלפני בית-משפט קמא באשר לנטל ההוכחה בשאלה האם נושא הנאשם במחלת נפש, הואיל ובית-המשפט לא נתן דעתו להוראת סעיף 34כב' לחוק העונשין בנושא חלוקת נטל ההוכחה בין המדינה לבין נאשם. משכך אירע, כך הוסיפה באת-כוח המדינה, דין הוא שהערעור על ההרשעה יתקבל, ובעקבות ההרשעה ילך גם גזר הדין. למותר לומר, כי בא כוח המערער מסכימה לדבר. השאלה הניצבת לפנינו אינה אלא אם נותיר את הזיכוי ולא עוד נעסוק באישום; אם נחזיר את הדיון לבית-משפט קמא להמשך קבלת ראיות ולהכרעה מחדש בדין; או אם נפנה לאפיק שמציבה בפנינו הוראת סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א1991-, ולפיה ימשיך וילך משפטו של המערער באפיק בריאות הנפש. באות-כוח בעלי-הדין הודיעונו כי עדיפה בעיניהן החלופה השלישית, ואף אנו ראינו כי חלופה זו טובה היא מחברותיה. אנו מחליטים אפוא כלהלן: הערעור מתקבל ומתבטלים הכרעת הדין וגזר הדין של בית-משפט קמא. אם שילם המערער חלקו של הקנס שהושת עליו, יוחזר לו אותו סכום כסף כמקובל. בה בעת, אנו מחזירים את הדיון לבית-משפט קמא כהוראת סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, על יסוד ההנחה - המוסכמת על הכל - כי המערער (כהוראת סעיף 15(ב) האמור) "עשה את מעשה העבירה שבו הואשם ...". בית-משפט קמא ימשיך בדיון כהוראת סעיף 15(ב) הנ"ל, על פי סדר הדברים כפי שיקבע. היום, ב' בניסן תשס"א (26.3.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 01000950.G03