ע"פ 94/01 — דוד פדלון נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 94/01 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי המערער: דוד פדלון נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 22.11.2000 בת.פ. 119/00 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא ח' פיזם וכבוד השופטים: א' רז וי' דר בשם המערער: עו"ד ד' שטרן בשם המשיבה: עו"ד י' חמודות בשם שירות המבחן: גב' ב' וייס פ ס ק - ד י ן המערער הסיע במכוניתו טרמפיסטית. הוא סטה מן הדרך לדרך צדדית, עצר את המכונית ונשק את המתלוננת על פיה שלא בהסכמתה. המתלוננת מחתה ודרשה מן המערער להניח לה, אך הוא גבר עליה בכוח והחדיר את אצבעו לאיבר מינה. המערער גם איים לבעול את המתלוננת, אך בטרם הספיק לבצע את זממו הצליחה המתלוננת להמלט על נפשה. בשל מעשים אלה הואשם המערער, והורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירת אינוס ובמעשה מגונה בנסיבות של אינוס. בית המשפט המחוזי גזר על המערער עשר שנות מאסר, שבע שנים מתוכן מאסר בפועל. הערעור שלפנינו מופנה נגד הרשעת המערער בעבירה של מעשה מגונה, בנוסף להרשעתו בעבירת אינוס, וכנגד חומרת העונש. האשמתו של המערער בעבירה של מעשה מגונה התבססה על העובדה שנשק את המתלוננת על פיה שלא בהסכמתה. הסניגור טען כי מעשה זה היה חלק ממסכת המעשים שבעטיים יוחסה למערער עבירת אינוס, ומשום כך לא היה זה מן המידה לייחס לו בכתב האישום עבירה של מעשה מגונה בנוסף לעבירה של אינוס. הטענה, לפי מהותה, היא טענה נגד כתב האישום שעל המערער היה לטוענה, אילו רצה בכך, לפני מתן התשובה לכתב האישום. במקרה שלפנינו, הטענה לא נטענה בשלב המקדמי, ואף לא בשלב הסיכומים לפני בית המשפט קמא; אלא שבא-כוח המדינה, בתשובתו לערעור, לא התנגד לביטול הרשעתו של המערער בעבירה של מעשה מגונה. החלטנו לנהוג בעניין זה על-פי הסכמת הצדדים, וזאת מבלי לנקוט עמדה עקרונית בשאלה אם בעצם האשמתו של המערער בעבירה של מעשה מגונה על-ידי התביעה, או בהרשעתו בעבירה זו על-ידי בית המשפט המחוזי, נפל פגם שבכוחו להצדיק התערבות של ערכאת הערעור. ביטול הרשעתו של המערער בעבירה האמורה אינו מצדיק הפחתת העונש שנגזר עליו. העונש הוטל על מכלול המעשים שהוכחו נגד המערער. המעשים היו חמורים, ועל רקע עברו הפלילי, הכולל הרשעות קודמות בעבירות אלימות, אין לדעתנו כלל מקום לומר כי העונש שנגזר עליו הוא חמור יתר על המידה. הסניגור טען לפנינו כי המערער סובל ממחלת לב וייתכן כי יזדקק לניתוח. נוכל להניח כי מצב בריאותו של המערער ידוע לשירות בתי הסוהר אשר ידאג לכך שהמערער יזכה במסגרת מאסרו לטיפול הרפואי שהוא זקוק לו. הערעור על הכרעת הדין מתקבל במובן זה שההרשעה בעבירה של מעשה מגונה מתבטלת; ואולם הערעור על גזר הדין נדחה והעונש שהוטל על המערער בבית המשפט המחוזי נותר על כנו. ניתן היום, י"ד בכסלו תשס"ב (29.11.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01000940.F01 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 /עכ.