ע"פ 930/07 — עודד טל נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 930/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 930/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: עודד טל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט בית משפט השלום בתל-אביב מיום 25.1.2007, בת.פ. 8438/03, שניתנה על ידי כבוד השופט ד' מור תאריך הישיבה: א' באדר התשס"ז (19.2.2007) בשם המערער: עו"ד רחמים בובליל בשם המשיבה: עו"ד עמית אופק פסק-דין לפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב (השופט ד' מור) מיום 25.1.07 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 8438/03. 1. כנגד המערער הוגש כתב אישום שעניינו חשד ללקיחת שוחד והפרת אמונים, במסגרת תפקידו של המערער כממלא מקום מנהל מחוז המרכז של מנהל מקרקעי ישראל. משפטו של המערער נמשך כבר מספר שנים, ונמצא כיום בשלב פרשת ההגנה. בקשת הפסלות נשוא הערעור שבפני הינה החמישית במספר, אשר הוגשה במסגרת הליך זה. בקשות הפסלות הקודמות נדחו, וכך גם הערעורים שהוגשו בעניינן. במסגרת ערעורו הנוכחי מעלה המערער, בין היתר, טענות הנוגעות להחלטות ולהתבטאויות אשר אירעו לפני זמן מה, ואשר נבחנו כבר במסגרת בקשות הפסלות הקודמות שהגיש המערער, ומשכך אין מקום לדון בהן בערעור שלפניי. המערער מעלה שתי טענות עיקריות, אשר רלוונטיות לערעורו הנוכחי: ראשית, המערער מלין על החלטות שונות שקיבל השופט במסגרת ניהול ההליך, ובראשן החלטתו שלא לדחות את הדיון שנקבע ליום 7.1.07, חרף זימונו של בא-כוח המערער למילואים; שנית, המערער טוען כנגד התבטאויות שונות של השופט, אשר נאמרו במסגרת אותו דיון מיום 7.1.07. 2. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות. באשר לטענות שמעלה המערער בדבר האופן בו ניהל השופט את הדיון, ובגדר כך התערבותו בחקירת עדים, קטיעת חקירות של ההגנה ואופן ניהול הפרוטוקול, הרי שמדובר בהחלטות דיוניות, אשר כבר נפסק לא אחת כי אף אם יכולות הן להוות טעם לערעור, אין בהן, כשלעצמן, כדי להוות עילת פסלות (ראו ע"פ 614/85 וייל נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 299, 301; ע"פ 1368/91 בטיטו נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(3) 259, 260-261; ע"א 2668/96 וינברג-דורון ושות' נ' רבינוביץ (לא פורסם)). גם החלטת השופט שלא לדחות את הדיון שנקבע ליום 7.1.07 בשל שירות המילואים של בא-כוח המערער הינה החלטה דיונית, אשר אין בה כדי להקים עילת פסלות (ראו ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם)). יצויין כי בא-כוח המערער הבהיר בדיון בפני כי הינו מודע להלכה לפיה ככלל, אין בהחלטות דיוניות, בבדידותן או בהצטברן, כדי להביא, כשלעצמן, לפסילתו של שופט, אך לגישתו יש מקום לשינויה של הלכה זו. ההלכה האמורה הינה הלכה מבוססת, אשר בבסיסה עומדים מספר טעמים: ראשית, מאחר שכל החלטה בבקשה או בניהול ההליך מחייבת את העדפתו של צד אחד על פני השני, הרי שלא יכול צד לטעון כי בכל פעם שעמדתו לא התקבלה, קמה עילת פסלות. ההנחה היא שהדרך בה פוסק השופט בבקשות הבאות לפניו אינה יכולה להעיד, כשלעצמה, על משוא פנים; שנית, מתן אפשרות לפסול שופט בשל החלטותיו עלולה להביא לתוצאה בה שופטים יתקשו לנהל את המשפט, או כי לא יפסקו באופן המתחייב מן הדין ומניהולו התקין אל המשפט, אלא באופן הבא למנוע את פסילתם (לעניין זה ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו) 176-177 (להלן: מרזל)). ההלכה היא, אפוא, מבוססת היטב ותכליתה ראויה, ואיני רואה מקום לשינויה. הדרך המתאימה להשיג על החלטות שקיבל השופט במסגרת ניהול המשפט הינה באמצעות ערעור, אם יש עילה לכך במועד המתאים, ואין לאפשר לצדדים לעשות שימוש בהליך הפסילה על מנת לקצר דרך זו. זאת במיוחד בהליך פלילי, בו הכלל הוא כי אין ערעור על החלטות ביניים, וכלל זה אינו ניתן לעקיפה. 3. טענתו השניה של המערער מופנית, כאמור, כנגד התבטאויות שונות אשר השמיע השופט במסגרת הדיון מיום 7.1.07. התבטאויותיו של שופט מהוות עילה לפסילתו רק במקרים חריגים ביותר, בהם עולה מהתבטאויות אלה כי השופט גיבש כבר עמדה נחרצת כלפי הנאשם, עד כי קיימת אפשרות ממשית שהמשפט לא ינוהל באופן אובייקטיבי (ראו ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 625; מרזל, בעמ' 195-196). התבטאויותיו של השופט בענייננו, אשר כנגדן מלין המערער, אף אם ראוי היה כי חלקן לא יאמר, אינן מקימות את החשש האמור. זאת, בין היתר, בהתחשב בעובדה כי האמירות שנאמרו כוונו כנגד סנגורו של המערער, כביקורת על אופן ניהול המשפט על-ידו, ולא כנגד המערער עצמו (ע"פ 391/02 צברי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אף אם בלבו של המערער התעורר חשש לקיומו של משוא פנים, הרי שמדובר בחשש סובייקטיבי, אשר אין בו כדי להקים עילת פסלות (ראו: ע"פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 247, 250-249; רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה, פ"ד מד(3) 758, 760; ע"פ 11726/04 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); יגאל מרזל, דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 115-114). 4. לסיכום, החלטותיו של השופט הינן החלטות דיוניות, שאינן מגלות עילת פסלות. התבטאויותיו של השופט במסגרת הדיון מיום 7.1.07, אף אם מעידות הן על חוסר שביעות רצונו של השופט מאופן ניהול המשפט על ידי הסנגור, אין הן מגלות חשש ממשי למשוא פנים, ומשכך אין הן מקימות עילת פסלות. אין לי אלא להוסיף כי מהמסמכים שהונחו בפני ומטענות הצדדים עולה כי הדיון בבית משפט השלום, הנמשך מזה זמן רב, מתנהל באווירה קשה, כפי שכבר צוין על-ידי הנשיא ברק במסגרת ערעור קודם שהגיש המערער על החלטה בבקשת פסלות. יש לקוות כי יעלה בידי הצדדים לנהל את המשך הדיון באופן ענייני, ותוך הימנעות מיצירת מתחים המעכירים את האווירה בבית המשפט, כך שניתן יהיה להביא הליך זה לידי סיום בהקדם. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתנה היום, י"א באדר התשס"ז (1.3.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07009300_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il