ע"פ 9262/17 — פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9262/17 בבית המשפט העליון ע"פ 9262/17 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט השלום בחיפה מיום 22.11.2017 בת"פ 23266-03-17 אשר ניתנה על ידי כבוד השופט ש' בנג'ו בשם המערערת: בעצמה פסק-דין זהו ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט ש' בנג'ו) מיום 22.11.2017 שלא לפסול את עצמו מלדון בת"פ 23266-03-17. 1. נגד המערערת הוגש בחודש מרץ 2017 כתב אישום הנושא 4 אישומים ובו מיוחסים לה – בין היתר – מעשי איומים, הטרדה ופגיעה בפרטיות של עובדים בחברת החשמל. ביום 14.11.2017 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב שדן בהליך, וזאת משום שלטענתה קיים חשש ממשי למשוא פנים מצד השופט ש' בנג'ו. את טענתה האמורה ביססה המערערת על שלוש החלטות בבקשות שהוגשו על ידה למותב ונדחו: ההחלטה הראשונה מיום 20.6.2017, בה נדחתה בקשת המערערת להיות מיוצגת על ידי בעלה, תוך חזרה מהסכמתה למינוי סניגור ציבורי; ההחלטה השנייה מיום 25.9.2017, בעניין תעודת חיסיון שהוצאה בהליך; וההחלטה השלישית מיום 16.10.2017, בה נדחתה בקשת המערערת למסירת פרטים נוספים על אודות הראיה החסויה בתיק. 2. ביום 22.11.2017 נדחתה הבקשה לפסילת המותב. צוין כי המערערת "הביעה חוסר שביעות רצון מהחלטות בית המשפט החל מראשית ההליך"; וכי "אין בעובדה שבית המשפט דחה את בקשותיה של הנאשמת [המערערת], כדי להעיד על קיומו של משוא פנים, בוודאי שלא משוא פנים ממשי ביחס אליה". נקבע כי שלוש ההחלטות האמורות ניתנו על בסיס התשתית שהונחה לפני בית המשפט, באופן ענייני בנתון לסוגיה הפרטנית שנדונה בגדרן. משכך, ובשים לב לכך שהתיק קבוע לשמיעת ראיות במועד קרוב (ביום 10.12.2017), נדחתה הבקשה. בצד הדברים, הדגיש בית המשפט כי דרכה של המערערת להשיג על ההחלטות האמורות – בהתאם להוראות החוק הרלוונטיות – פתוחה לפניה. 3. מכאן הערעור שלפניי. בתמצית, טענת המערערת היא כי שלוש החלטות האמורות "אינן חוקיות"; וכי בעטיין "נוצר חשש ממשי למשוא פנים" של המותב כלפיה. המערערת מוסיפה כי בקשותיה נדחו על ידי בית המשפט מפאת רצונו "בהפסדה". משכך, וכדי למנוע עיוות דין ופגיעה בצדק שייגרמו לה ככל שההליך ידון לפני המותב הנוכחי, מבקשת המערערת את פסילתו. בצד בקשה זו ביקשה המערערת כי נורה על התרת ייצוגה בידי בעלה; ועל מסירת פרטים נוספים אשר לראיה החסויה. 4. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו, כמו גם בהחלטות שניתנו על ידי בית משפט השלום, באתי למסקנה כי דינו להידחות. כידוע, המבחן לקיומה של עילת פסלות בהתאם להוראת סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 הוא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 2194/17 חיפה כימיקלים בע"מ נ' עיריית חיפה, פסקה 6 (15.3.2017); ע"פ 8641/16‏‏ פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (14.11.2016) (להלן: עניין פלוני)). איני סבורה כי עלה בידי המערערת להצביע על חשש ולו קל שבקלים למשוא פנים כזה במקרה דנן. עיקר טענותיה של המערערת מופנה כלפי החלטות דיוניות שהתקבלו על ידי המותב, ולאופן שבו יושמו על ידו הדין וההלכות הנוהגות בנושאים אלה. טענות ממין זה הן טענות ערעוריות מובהקות ואין להן מקום בהליך פסלות. לא אחת נפסק בהקשר זה כי "קבלת החלטות דיוניות במסגרת ההליך אינה יוצרת כשלעצמה חשש למשוא פנים" (ראו, בין רבים: ע"פ 1251/17 אביטן נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב, פסקה 8 (8.2.2017); ע"פ 8999/14 בן שטרית נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (1.1.2015)) ויפים הדברים לענייננו. אכן, כפי שהוטעם בפסיקתו של בית משפט זה, וכפי שציין בית משפט השלום בענייננו, הנתיב להשיג על החלטות דיוניות הוא נתיב הערעור הקבוע בחוק, ואין לעשות שימוש בבקשה לפסילתו של המותב על מנת להעלות השגות מסוג זה (ע"פ 6174/14 פרידמן נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (3.10.2014)). כללים אלה יפים גם כאשר מדובר ברצף של החלטות דיוניות (השוו עניין פלוני, שם; ע"פ 391/02 צברי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (29.4.2002)). הערעור נדחה. ניתנה היום, ‏כ"ה בכסלו התשע"ח (‏13.12.2017). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17092620_V01.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il