ע"פ 9242/03 — פרי אוחנה דדון נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 9242/03 בבית המשפט העליון ע"פ 9242/03 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: פרי אוחנה דדון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 19.10.03 בת.פ. 1079/02 שניתנה על ידי כבוד השופט א' אברהם תאריך הישיבה: י"ב בכסלו תשס"ד (7.12.03) בשם המערער: עו"ד סיגל דבורי בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש פסק-דין 1. בפני ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם), שניתנה בת.פ. 1079/02, לפיה נדחתה בקשתו של המערער לעיכוב ביצוע גזר הדין שניתן נגדו עד להחלטת ועדת השחרורים בעניינו. 2. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת, בת.פ 1079/02 בביצוע עבירת תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן- החוק). לתיק זה צירף המערער שלושה תיקים אשר התנהלו כנגדו בבית משפט השלום לנוער בטבריה ואשר בהם הודה בביצוע עבירת הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק, עבירת פירוק רכב, לפי סעיף 413ד(ב) לחוק, עבירת חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק וכן עבירת נהיגה ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל -1970. 3. בגין העבירות, בהן הורשע, הוטלו על המערער 6 חודשי מאסר בפועל, כמו כן הופעל נגדו עונש מאסר מותנה בן 18 חודשים, אשר הוטל עליו בת.פ. 1105/99 כאשר 6 חודשי המאסר האמורים לעיל ירוצו בחופף לתקופה זו וזאת בניכוי תקופת מעצרו בת.פ 1079/02. נוסף על כך, המערער נפסל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה למשך תקופה של שנתיים, כאשר מתוכה שנה אחת בפועל, מיום מתן גזר הדין ושנה על-תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא כי לא יעבור את העבירות, בהן הורשע. 4. בעת האירוע, בו הורשע בתיק זה, היה המערער אסיר ברישיון. אורך הרישיון הוא כ-4 חודשים. 5. בעת מתן גזר-הדין, ביום 09/10/03, ביקשה באת-כוח המערער את עיכוב ביצוע העונש אשר הוטל עליו, וזאת מן הטעם כי ייגרם לו נזק גדול במידה וייכלא לאלתר, זאת מאחר ומערכת שירות בתי הסוהר אינה ערוכה להתמודדות עם קליטתו והבאתו בפני וועדת השחרורים וכן הכנת תוכנית טיפולית לגביו. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה באופן חלקי והורה על עיכוב הביצוע עד ליום 26/10/03. ומכאן הערעור שבפני: באת-כוח המערער טענה כי אין זה ראוי שהמערער ירצה עונש מאסר ממושך מזה אשר הוטל עליו בגזר-הדין, בהתחשב בסיכוייו הטובים לשחרור מוקדם. עוד טענה כי היעדר עיכוב ביצוע ריצוי המאסר, כמוהו כפגיעה בזכויותיו להידון בפני וועדת השחרורים לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א- 2001 (להלן- חוק השחרור). עוד טענה כי מאופי העבירות, בהן הורשע המערער וכן מחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות שהוא כ-3 שנים, הרי שהמערער אינו מסוכן לציבור. נוסף על כך טענה באת-כוח המערער כי המערער הינו בן למשפחה חסרת מסוגלות הורית, נטוש, עזוב וסובל מחסכים רגשיים עמוקים. יתרה מכך טענה באת-כוח המערער כי העדר פתיחת תיקים חדשים במהלך 3 השנים האחרונות, עד להרשעתו בעבירת תקיפה סתם וכן במהלך 8 החודשים, בהם היה משוחרר בתיק זה, מעידים על שינוי ניכר ומהותי באורחות חייו. לעומתה, טענה באת-כוח המשיבה כי מאחר ולא הוגש ערעור מטעם המערער על גזר-הדין בתיק דנן, הרי שמבחינת המבקש מדובר בתיק חלוט ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה לעיכוב הביצוע. עוד טענה באת-כוח המשיבה כי תקופת המאסר בפועל, אותה צפוי המבקש לרצות, הינה בלתי מבוטלת ואין חשש כי המערער ירצה תקופת מאסר העולה על זו שהוטלה עליו ועל כן אין כל הצדקה לעיכוב ביצוע עונש המאסר.עוד טענה באת-כוח המשיבה כי ועדת השחרורים אינה נוהגת להתכנס לדיון בעניינו של אסיר אשר טרם נקלט בשירות בתי הסוהר אלא במקרים חריגים ביותר ואשר אין המקרה דנן נמנה עימם. נוסף על כך, טענה כי בעת ביצוע העבירות, היה המערער אסיר ברישיון וכי הופעל נגדו עונש מאסר על-תנאי, על כן קטנים סיכוייו ליהנות משחרור מוקדם במקרה כגון דא. נוסף על כך, הוגש לבית משפט זה ערעור מטעם המשיבה על זיכויו של המערער מעיקר העבירות שיוחסו לו בבית המשפט המחוזי בנצרת וכפועל יוצא מכך, גם על קולת העונש, כך שבנסיבות דנן ממילא לא תתכנס ועדת השחרורים בעניינו בטרם יוכרע הדיון בערעור המשיבה. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ולאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. אין כל הצדקה לעכב את ביצוע העונש אשר הוטל על המערער. הכלל, אשר נקבע משכבר בפסיקה לעניין עיכוב ביצוע עונש הינו כי אדם שנגזר דינו למאסר חייב להתחיל בריצוי העונש באופן מיידי. אין מעכבים את ביצוע עונש המאסר, אלא בנסיבות יוצאות מגדר הרגיל או אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות דחייה. אכן תנאי בל-יעבור, המהווה נסיבה מיוחדת, אשר יש בה משום הצדקה למתן עיכוב ביצוע היא סיכוי בולט לעין כי הערעור יתקבל. (ראה ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל נד(2), 241). אכן על-פי הלכה זו, תנאי הכרחי לבקש את עיכוב ביצוע גזר הדין הוא כי הוגש ערעור על פסק-דינה של הערכאה הדיונית . במקרה דנן המערער לא קיים את התנאי ההכרחי האמור, שכן לא הגיש ערעור על פסק –הדין, אלא נהפוכו, המשיבה היא זו שהגישה ערעור על קולת העונש וכן על זיכויו של המערער מחלק מהעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום, כך שאין במקרה דנן שום הצדקה לעכב את ביצוע גזר הדין. סוף דבר: הערעור נדחה. ניתן היום, י"ג בכסלו תשס"ד (8.12.03). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03092420_H06.docהג מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il