פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 9158/99

משה שני נ. מדינת ישראל

ערעור על חומרת העונש בגין הרשעה בעבירת הריגה שנגרמה עקב נהיגה בעייפות.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 31/01/2000 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 9158/99 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה גרימת מוות ופציעה בתאונת דרכים — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
★ השלכה רחבה סימון לפסיקה שעשויה להוות תקדים או להשפיע על תיקים רבים אחרים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על חומרת העונש בגין הרשעה בעבירת הריגה שנגרמה עקב נהיגה בעייפות.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 9158/99 — משה שני נ. מדינת ישראל

ערעור על חומרת העונש בגין הרשעה בעבירת הריגה שנגרמה עקב נהיגה בעייפות.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער, נהג אוטובוס, הורשע בהריגת ארבעה מנוסעיו לאחר שנרדם על ההגה עקב עייפות מצטברת. בית המשפט המחוזי גזר עליו ארבע שנות מאסר ופסילות רישיון. בערעורו לבית המשפט העליון, טען המערער כי יש להקל בעונשו בשל מצבו הנפשי הקשה (פוסט-טראומה) וכן בשל בקשת משפחות הקורבנות שלא להטיל עליו עונש מאסר. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי למרות התגובה הנפשית האנושית של המערער, מדיניות הענישה בעבירות של נהיגה בעייפות מחייבת החמרה לשם הרתעת הציבור, וכי לא ניתן לראות בחרטתו או בבקשת הקורבנות שיקול מכריע אל מול הצורך בנורמה ענישתית ברורה.

הנימוק המרכזי

בית המשפט קבע כי נהיגה במצב של עייפות קיצונית היא עבירה חמורה שמחייבת ענישה מרתיעה, וכי מצבו הנפשי של הנהג לאחר התאונה אינו מצדיק הקלה בעונש שנועד להגן על הציבור.

השלכות רוחב

קביעת נורמה מחמירה בענישה על עבירות הריגה שנגרמו כתוצאה מנהיגה בעייפות, תוך מתן משקל מופחת לנסיבות אישיות של הנאשם אל מול האינטרס הציבורי.

פרטי ההליך

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
שלב ההליך ערעור
הרכב השופטים ד' דורנר, ע' ר' זועבי, א' ריבלין
בדעת רוב 3/3
ארכיון חודשי פסקי דין מינואר 2000

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • משה שני

נתבעים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • מדיניות הענישה הראויה בעבירות של נהיגה בעייפות מחייבת החמרה.
  • העונש נועד להרתיע את הרבים ולהצביע על הנורמה הראויה.
טיעוני ההגנה
  • המערער סובל ממצב נפשי קשה (דיכאון ופוסט-טראומה) בעקבות התאונה.
  • קורבנות התאונה ומשפחותיהם ביקשו שלא לכלאו ורואים באירוע יד הגורל.
  • קיימת פסיקה קודמת בה נגזרו עונשים קלים יותר בגין מעשים דומים.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הודאת המערער בעובדות כתב האישום
  • קביעת המוסד לביטוח לאומי בדבר נכות נפשית של המערער

תגיות נושא

  • הריגה
  • תאונת דרכים
  • נהיגה בעייפות
  • חומרת העונש

גזר הדין

חודשי מאסר בפועל
48
חודשי מאסר על תנאי
0
חודשי שירות עבודה
0
שעות שירות לתועלת הציבור
0
גובה הקנס למדינה
0
סכום הפיצוי שנפסק שהתובע ישלם לנפגע
0
הוראות וסעדים אופרטיביים
  • פסילה מנהיגה לתקופה של 18 שנה בכל רכב
  • פסילה מנהיגה ברכב ציבורי לצמיתות

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 8112/97
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9158/99 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט ע' ר' זועבי כבוד השופט א' ריבלין המערער: משה שני נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 30.11.99 בת"פ 8112/97 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' יפה-כ"ץ תאריך הישיבה: י' בשבט תש"ס (17.1.2000) בשם המערער: עו"ד ירון ברזילי בשם המשיבה: עו"ד תמר בורנשטיין בשם שירות-המבחן: גב' ויקי שרצמן פסק-דין השופטת ד' דורנר: המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, על-יסוד הודאתו, בעבירה של הריגה, ונידון לארבע שנות מאסר, בצירוף פסילה מנהיגה לתקופה של 18 שנה בכל רכב, ופסילה מנהיגה ברכב ציבורי לצמיתות. על-פי העובדות בהן הודה המערער, בתאריך 16.5.96 בשעה 02:00 בלילה, הוא נהג באוטובוס מדימונה לכיוון סדום. היה זה לאחר שעסק בנהיגה מאז 05:30 בבוקר, עם הפסקות קצרות בלבד. המערער חש שהוא עייף, ושנהיגתו לאחר שעות רבות ללא שינה עלולה לסכן את חיי הנוסעים באוטובוס, וכן עוברי-דרך אחרים. למרות זאת, הוא המשיך בנסיעתו, ובהגיעו לפני עקומה שמאלה נרדם תוך כדי נסיעה, ואיבד כל שליטה על האוטובוס. האוטובוס פגע במעקה הבטיחות בשולי הדרך הימניים, והתהפך. ארבעה מנוסעי האוטובוס נהרגו ו24- מהם נחבלו. המערער סובל נפשית ממעשהו זה, ונכנס למצב דכאוני. המוסד לביטוח לאומי אף קבע לו נכות בשל מצב פוסט טראומטי. בערעור, אשר הופנה כנגד חומרת העונש, הגיש סניגורו מכתבים בנוסח אחיד של קורבנות אותה נסיעה ומשפחותיהם, בהם מבקשים הם, בשל מצבו זה, שלא לכלאו, ורואים באירוע משום יד-הגורל. בהסתמכו על מצבו הנפשי של המערער, על עמדת הקורבנות, וכן על פסיקה בה נגזרו עונשים קלים יותר בגין מעשים דומים, מבקש סניגורו להקל בעונשו. לא נוכל לקבל ערעור זה. המערער נהג בכלי-רכב ציבורי כבד, ביודעו כי הוא מסכן בעייפותו את נוסעיו. למרבה הצער, הוא אינו היחיד שנוהג כך, והתופעה של נהגים המתעלמים מעייפותם ומקווים לטוב אינה חריגה. מדיניות הענישה הראויה בשל עבירות אלה מחייבת החמרה. אכן, התגובה הנפשית הקשה של המערער חייבת להילקח בחשבון, אולם לא ניתן לראות בה שיקול מכריע. תגובה זו היא רגילה במקרה שבו נהג ישר-דרך, שלא התכוון לפגוע בנוסעיו, גורם למוות ולפציעה. כך לאחר מעשה, אולם העונש נועד, בין היתר, להרתיע את הרבים, ולהצביע על הנורמה הראויה. אשר-על-כן, אנו דוחים את הערעור. אנו חוזרים על המלצת בית-המשפט המחוזי לשירות בתי-הסוהר להתייחס למצבו הנפשי של המערער, ולסייע לו בעניין זה. המערער יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 20.2.2000 עד השעה 12:00 בתחנת המשטרה באילת. ניתן היום, י' בשבט תש"ס (17.1.2000). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99091580.L03