פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 8583/00
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופטת ד' ביניש
המערער: גדעון לפיד
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על גזר-דינו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 31.10.2000
בת"פ 1026/98 שניתן על-ידי כבוד
השופט ג' קרא
תאריך הישיבה: ב' בטבת תשס"א (28.12.2000)
בשם המערער: עו"ד א' פלדמן
בשם המשיב: עו"ד י' חמודות
פ ס ק - ד י ן
המערער, פסיכולוג מומחה בתחום הפסיכולוגיה החינוכית ובתחום הפסיכולוגיה התעסוקתית, ערך עבור לקוחות שונים תמורת תשלום חוות-דעת בהן התיימר לפעול כפסיכולוג קליני, תחום שאין לו בו לא הכשרה ולא הסמכה. חוות-דעת אלה שימשו בידי הלקוחות לתמיכת בקשותיהם לפטור משירות בצה"ל. בעקבות כתבת תחקיר בעיתון, שחשפה את רוע מעלליו של המערער, נפתחה חקירה פלילית שהובילה להאשמתו, ולאחר שמיעת ראיות אף להרשעתו, בשורה של עבירות שעניינן זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזוייף, קשירת קשר לביצוע פשע, מתן תעודה כוזבת והשתמטות משירות ביטחון. בית המשפט המחוזי גזר על המערער שלוש שנות מאסר, מחצית התקופה לריצוי בפועל ומחציתה על-תנאי וכן תשלום קנס. הערעור שלפנינו מופנה כנגד רכיב המאסר בפועל שבגזר הדין. עיקר טענתו של הסניגור המלומד הוא כי מאז פרסום הכתבה העיתונאית שהובילה לחקירה הפלילית ועד למתן גזר הדין במשפטו, חלפו כארבע שנים, שבמהלכן סבל המערער מעינוי דין קשה ומתמשך. בעיקר ובמיוחד מטעים הסניגור את העובדה כי מאז סיום שלב הראיות והסיכומים לפני בית המשפט המחוזי, ועד למתן הכרעת הדין המרשיעה, חלף זמן של יותר משנה תמימה, וכי שיהוי כה ניכר במתן הכרעת הדין פגע בזכותו של המערער לקיומו של הליך תקין ומהיר. הסניגור אינו מזלזל בחומרת המעשים שבעטיים הובא שולחו לדין, והגם שיש בפיו טענות נוספות להצדקת ההקלה בעונש (כגון גילו של המערער, שהוא כבן 58, וכן העובדה שתלוי נגדו הליך משמעתי העלול להסתיים בשלילת רשיונו לעסוק במקצועו כפסיכולוג), משליך הסניגור את עיקר יהבו על עינוי הדין שגרם השיהוי במשפט. לטענתו, שאף מצאה לה אחיזה בפסקי דין אחדים של בית-משפט זה, די בשיקול זה כדי לחייב את ביטול עונש המאסר הממשי מכול וכול.
אנו סבורים כי העונש שנגזר על המערער בבית המשפט המחוזי אינו חמור במידה העשויה להצדיק התערבות של ערכאת הערעור. עם זאת, נראה לנו כי בקביעת העונש לא התחשב בית המשפט המחוזי - ועל כל פנים, לא אמר כי הוא מתחשב - בהתמשכות ההליך שלפניו ובשיהוי הניכר שבו ניתנה הכרעת הדין. האיזון בין חומרת העבירות, והצורך להרתיע את הרבים מפני מעשים דומים, לבין ההתחשבות לקולא בהתמשכות ההליך ובעינוי הדין שנגרם למערער, ראוי שיבוא לידי ביטוי לא בהימנעות מהטלת עונש מאסר ממשי אלא בהטלת עונש מאסר לתקופה קצרה מזו שחומרת הנסיבות שבגדרן בוצעו העבירות היתה, כשלעצמה, מחייבת (השוו: ע"פ 3575/00 דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 721, בעמ' 837). נבקש להטעים כי איננו מייחסים משקל להתמשכות הזמן שממועד חשיפת הפרשה ועד לסיום פרשת הראיות והטענות במשפטו של המערער; ואילו בכך בלבד היה המדובר לא היינו רואים מקום להקל בתקופת המאסר. אך אנו מייחסים משקל להשהיית מתן הכרעת הדין במשפטו של המערער במשך תקופה כה ארוכה, עובדה שלא מצאנו לגביה כל הסבר.
אנו מקבלים את הערעור במובן זה שעונש המאסר הממשי שנגזר על המערער יועמד על שנים-עשר (תחת שמונה-עשר) חודשים. יתר חלקי גזר-דינו של בית המשפט המחוזי נשארים בעינם.
ניתן היום, ב' בטבת תשס"א (28.12.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
ה ח ל ט ה
לבקשת הסניגור ובלא התנגדות מצד בא-כוח המדינה הננו דוחים את תחילת ריצוי עונש המאסר הממשי על-ידי המערער ליום 21.1.01. על המערער להתייצב בתאריך זה, לא יאוחר מן השעה 10:00, במזכירות המדור הפלילי של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. הערבויות שהופקדו לשחרורו של המערער יעמדו בעינן עד לביצוע גזר הדין.
ניתנה היום, ב' בטבת תשס"א (28.12.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00085830.F03