ע"פ 8418/04 — רוברט דוידוב נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 8418/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8418/04 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: רוברט דוידוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בת"פ 40404/03, מיום 28.6.04, שניתן על ידי כבוד השופטת ע' קפלן הגלר תאריך הישיבה: כ' באדר ב' תשס"ה (31.3.05) בשם המערער: עו"ד אלישע חנינוביץ בשם המשיבה: עו"ד ארצי חובב פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: המערער הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בעבירות דלקמן: הצתה, לפי סעיף 448 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); התפרצות, לפי סעיף 407(ב) לחוק; היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק; גניבה, לפי סעיף 383(א)(1) + 384 לחוק; ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק. בית המשפט המחוזי הטיל על המערער עונש של חמש שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי, קנס בסך 5,000 שקלים, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 15,000 שקלים. המערער משיג בפנינו כנגד הרשעתו בעבירות הגניבה והאיומים בלבד, וכן על חומרת העונש. בפתח הדיון, ולאור המלצתנו, הודיענו בא-כוחה המלומד של המשיבה, עו"ד ח' ארצי, כי הוא מסכים לקבלת הערעור ככל שהוא מופנה כנגד ההרשעה בעבירת הגניבה. בעקבות כך הודיע בא כוחו המלומד של המערער, עו"ד א' חנינוביץ, כי שולחו חוזר בו מן הערעור כנגד הרשעתו בעבירת האיומים, ומכאן ואילך מיקד את טענותיו בערעור כנגד חומרת העונש בלבד. אשר-על-כן, אנו מחליטים לזכות את המערער מעבירת הגניבה, אולם אנו גם טורחים להבהיר, כי אין בזיכוי זה כדי להטיל דופי בגרסתה של המתלוננת לעניין גניבת כספה. זיכוי זה מקורו בעניין אחר, היינו, לא מצאנו בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי הנמקה להרשעה בעבירת הגניבה, ולא סברנו כי בנסיבותיו של ערעור זה יהא זה נכון להחזיר את הדיון להשלמה בפני הערכאה הראשונה. באשר לערעור על חומרת העונש, טען בא-כוח המערער בפנינו, כי בית-המשפט המחוזי החמיר יתר על המידה בעונשו של שולחו, ובכך סטה סטייה ממשית מרף הענישה שנקבע במקרים דומים. ועוד נטען, כי בית-המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער. בא-כוח המשיבה ביקש לדחות את הערעור לעניין העונש, ולהותיר את גזר-דינו של בית המשפט המחוזי על כנו. לאחר שהאזנו לטיעוניהם של באי-כוח הצדדים, ועיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששקלנו את כלל נסיבות העניין, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כבר נקבע לא אחת, כי עבירת ההצתה נמנית על העבירות היותר חמורות בחוק העונשין, באשר היא כרוכה בסיכון רב ובנזקים גדולים לרכוש ולנפש. על כן, מצווה בית המשפט לנקוט במדיניות ענישה מחמירה, כדי למגר תופעה זו ששוב אינה נדירה. לאור זאת אנו סבורים, כי הגם שהעונש שהוטל על המערער אינו קל, הוא התחייב מנסיבות האירוע. בעונש זה איזן בית המשפט המחוזי את שיקולי הענישה הדרושים לעניין, ומכאן דעתנו כי לא הוכחה עילה לשנות ממנו. הערעור כנגד גזר הדין - נדחה. ניתן יום, כ' באדר ב' תשס"ה (31.3.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04084180_H05.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il