ע"פ 8189/06 — פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8189/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8189/06 ע"פ 9478/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת ד' ברלינר המערער בע"פ 8189/06: המערער בע"פ 9478/06: פלוני פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בתפ"ח 1201/04 ו-1202/04, שניתן ביום 3.10.2006, על ידי סגן הנשיא ב' אופיר תום והשופטים מ' סוקולוב וי' שנלר תאריך הישיבה: ח' בניסן התשס"ז (27.03.07) בשם המערער בע"פ 8189/06: בשם המערער בע"פ 9478/06: עו"ד ארז מושקוביץ עו"ד בועז קניג בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד מיטל שינדל גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המערערים (להלן: "ש" ו"נ") הם דודיה (אחי אביה) של מי שהיתה בעת האירועים קטינה (ילידת חודש מרץ 1988 - להלן "המתלוננת או הקטינה"). שני המערערים הועמדו לדין בשני כתבי אישום נפרדים, בהם נטען כי הם ביצעו במשך תקופה ארוכה עבירות מין בגופה של הקטינה. באשר לנ' (ע"פ 8189/06) נטען, כי בחודש אוגוסט 2003 הוא ביקר באילת ביחד עם הקטינה ומשפחתה. באחד הימים הוא נכנס לחדר בבית המלון בו שהתה הקטינה לבדה, הכריז באוזניה שהוא אוהב אותה, והחל לנשקה בצווארה. מעשיו של המערער הופרעו כאשר על דלת החדר התדפקו שניים מבני משפחתו. ועוד נטען ביחס לנ', כי במועדים שונים בין חודש אוגוסט 2003 למרץ 2004, הוא נהג ללטף את המתלוננת ולנשקה, גם במקומות מוצנעים, ולעתים היה מפשיט אותה מחולצתה וחזייתה ומתחכך בגופה. בגין עובדות אלו יוחסו לניסים עבירות של מעשים מגונים, לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). 2. כתב האישום בעניינו של ש' (ע"פ 9478/05) חמור פי כמה. במועד כלשהו בשנת 2000 הוא הוביל את הקטינה למקום חשוך, שם החל ללטפה בבטנה בידיה וברגליה. בהמשך, השכיב ש' את הקטינה על ספסל וגהר עליה, ולאחר מכן הושיב אותה על ברכיו מתוך כוונה להגיע לסיפוק מיני. בסמוך לשנת 2001 הסלימו מעשיו של ש', כאשר בעל את המתלוננת בעת ששהתה לבד בביתה. מאז שב ש' ובעל את הקטינה מספר פעמים, וגם ממעשים מגונים בגופה לא הרפה והמשיך בהם עד לשנת 2004. האירוע האחרון שיוחס לו עוסק באלימות שהפגין כלפי הקטינה, כאשר תקף אותה וקיללה משום שלטענתו היא לא הלכה לבקר את דודתה שהיתה מאושפזת אותה עת בבית חולים. בגין העובדות האמורות יוחסו לש' עבירות של אינוס בן-משפחה, מעשה מגונה בבן-משפחה, בעילת בן-משפחה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירות לפי סעיפים 351(א) ביחד עם סעיף 345(א)(3), 351(ג)(1), 351(ב), 351(ג)(3 ו-380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. 3. בגדרם של הסכמי טיעון אותם גיבשו עם המשיבה, הודה כל אחד מן המערערים בעובדותיו של כתב האישום שהוגש בעניינו, ובעקבות כך הם הורשעו בעבירות שיוחסו להם. מכוח אותם הסכמי טיעון עתרה המשיבה לגזור לש' 3 שנות מאסר, בעוד שההגנה היתה רשאית לעתור למאסר של שנה אחת בלבד. בעניינו של נ' הוסכם כי המשיבה תעתור ל-18 חודשי מאסר, והמערער רשאי היה לעתור ל-6 חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי, בגזר-דין מפורט ומנומק, השית על שני המערערים עונשי מאסר על פי הרף העליון לו עתרה המשיבה. בית המשפט הוסיף וגזר לנ' שנת מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 5,000 ש"ח. גם לש' נגזר מאסר על-תנאי (שנתיים), והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 10,000 ש"ח. 4. בערעורים שבפנינו מלינים המערערים כנגד חומרת העונשים שהושתו עליהם. בעניינו של נ' נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לכל אחד מאלה: גילו המתקדם; הודאתו; עברו הנקי מהרשעות; נסיבות חייו הקשות (אמו נהרגה בתאונה מול עיניו, והוא התייתם מאביו בגיל צעיר); רמת המשכל הנמוכה שלו המתבטאת גם בכך שהוא לא רכש מיומנות בקריאה וכתיבה; מאסרו יביא לפיטוריו ויגזור עליו מצוקה כלכלית; מצב בריאותו הלקוי (סובל מיתר לחץ דם); לבסוף נטען, כי נכון היה לתת את הדעת גם למעצר-הבית הממושך בא היה נתון. גם בעניינו של ש' הופנינו לנסיבות חייו הקשות ופטירת הוריו בעודו צעיר. כמו כן, נטען כי בית המשפט המחוזי לא הביא בחשבון את העובדה שש' מוגדר כמפגר ברמת פיגור נמוכה, המסוגל להבין הוראות פשוטות אך מתקשה להתייחס למורכבות של מצבים שונים. ועוד נטען, כי המתלוננת תרמה תרומה נכבדה לקשר המעוות שנוצר בינה למערערים, כאשר נהגה להיעדר מבית הספר ולפקוד את ביתם. לבסוף נטען, כי המערער הודה בשלב מוקדם של ההליכים, וכי הסכנה הנשקפת ממנו הנה קלושה עד אפסית. 5. גם לאחר שעיינו בנימוקי הערעורים שבכתב, והאזנו לדבריהם של באי-כוח הצדדים על-פה, לא מצאנו מקום לשנות מהעונשים שהושתו על המערערים, ולו מן הטעם שאותם עונשים נכללו בהסכמי הטיעון שהניחו הצדדים בפני בית משפט קמא, ומהם הוא לא חרג. יתרה מכך, נראה כי כל אותם שיקולים לקולא כבר הובאו בחשבון על ידי הצדדים עצמם, עליהם היה מקובל כי המערערים אינם ככל האדם, שהרי לו המצב היה שונה, ספק בעינינו אם המשיבה היתה נותנת את הסכמתה לגזירתם של עונשים החורגים חריגה כה רבה מרמת הענישה הנוהגת. כך או כך, קשות וחמורות הן העבירות שביצעו המערערים בבת-משפחתם הקטינה, ממנה הם מבוגרים ב-30 שנים לערך. לעניין זה מקובלת עלינו השקפתו של בית המשפט המחוזי, לפיה הפכו המערערים את המתלוננת ל"כלי נוח וזמין לסיפוק צרכיהם המיניים", אף שגם להם היה ברור, חרף מגבלותיהם, הפסול שבמעשיהם הנפשעים, אשר קרוב לוודאי גרמו לקטינה נזק בלתי הפיך. חמורה במיוחד בעינינו היא העובדה שחרף הפער הניכר בגילים, טענו המערערים, חרף האיוולת הכרוכה בכך, כי הקטינה פיתתה אותם לבצע בה את עבירות המין. בנסיבות אלו אנו סבורים כי חסד עשתה המשיבה, ובעקבותיה בית המשפט, בעונשים המתונים שהושתו על המערערים, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעורים. ניתן היום, ח' בניסן התשס"ז (27.03.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06081890_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il